דניאל בן סימון - יחיד בדורו
למען אלה שלא באמת זוכרים את פועלו של דניאל בן סימון מאז שנכנס לכנסת, את חוקיו, מעשיו והשפעותיו על חיינו, הנה סיכום קצר
נשמע קצת נאיבי כשכולנו עדיין עם, אבל דווקא לא בארצנו אלא תחת ליברמן ונורא כבד לכולנו. יהי זכרנו ברוך. והנה חידה: אחרי שיחקרו ויבינו איך כל שקל התגלגל לכל ארגון שמאל, מה עוד כדאי לחקור? התשובה למטה.
מתי יהיה הרגע שנישבר? מתי נחליט זהו, עד כאן. מתי מישהו יבין שזה קורה לנו באמת, הסיוט המטורף הזה? אני בטוח שכוונותיו של ליברמן טובות, אני אפילו משוכנע שהוא לא רוצה לחסל את כל הערבים או את השמאלנים שנורא מזכירים לו ערבים. אני לא ציני, אני באמת לא חושב שליברמן הוא דיקטטור אכזר שרוצה לכבוש את העולם.
אני כן נזכר, בצער גדול, בסרט שראיתי כשהייתי נער. זה היה סרט שתיאר את מצבם של יהודי גרמניה דקה לפני שהכניסו אותם לגטאות. יש תמונה אחת שאני לא
אני באמת חושב שליברמן לא דומה לזה בכלל. אני משוכנע שבניגוד לכל מנהיג כוחני מהעבר הרחוק - ליברמן רוצה שיהיה כאן רק טוב. אני רק לא מבין איך אנחנו לא מבינים ומפנימים איך הטוב הנהדר הזה, איך כל הקסם הזה, הולך להיראות.
בואו נדמיין לרגע, בואו נבלה ונדמיין שדניאל בן סימון כן הופך לסיעת יחיד. איך אז ייראה שבוע העבודה של הח"כ המצטיין הזה? הנה יומנו של הגאון:
קמתי, התלבשתי, הגעתי לכנסת מוקדם, נכנסתי למשרד והחלטתי להמשיך לקדם את הדברים החשובים עליהם אני עובד. אותם דברים שעכשיו, כשאני סוף-סוף סיעת יחיד, אוכל לקדם ולרומם! לדעתי, זאת יופי של החלטה ובהחלט הספק עצום ליום עבודה ראשון. הוצאתי לעיתונות הודעה על ההספק ונסעתי הביתה.
ביקשתי מהעוזר הפרלמנטרי שלי להכניס לשולחני את אותם דברים חשובים עליהם אני עמל כל כך הרבה זמן. העוזר ביקש זמן עד מחר, חשבתי שזו בקשה הוגנת, אני הראשון שחושב שגם לעובדים זוטרים מגיעות זכויות ותנאים הוגנים בעבודה. ישבתי בחדר והסתכלתי על השער שלי ב"פנאי פלוס". גזרתי והדבקתי אותו ליד התמונה של בן-גוריון. חתכתי הביתה מוקדם מהצפוי.
ישבתי במשרד וקראתי את תחילת הביוגרפיה שלי - "דניאל בן סימון, תקופת הבדידות הפוליטית". העוזר הפרלמנטרי שלי הודיע לי בקול נכלם שלא מצא כלום מבחינת דברים חשובים שעליהם אנחנו עובדים. פיטרתי אותו מיד וצלצלתי לאיתן כבל, ביקשתי ממנו שייכנס לחדר ושביחד נגלגל את אותם דברים ששנינו חלמנו לגלגל בשנייה שאהיה סיעת יחיד. איתן אמר לי שהוא ביום מילואים ושנעשה את זה מחר. תמיד חשבתי שביטחון המדינה קודם לכול וחשבתי לעצמי - למה לא לעשות יום כיף עם הילדים? בכל זאת, עבדתי שנה וחצי כל כך קשה? הוצאתי הודעה מרגשת לעיתונות ויצאתי הביתה.
איתן כבל חיכה לי במשרד. מה אתה אומר, כך איתן, אולי עכשיו סוף-סוף נקדם את הדיאלוג עם הצד השני? זהו, אמרתי לעצמי, ככה נראית עשייה אמיתית! דיאלוג עם הצד השני! איזה יופי. יש לך את הטלפון של הצד השני, שאלתי את סמל ראשון מצטיין כבל? לא עליי, אמר הכבל, אבל נשיג עד מחר. שש-בש? למה לא, אמרתי לעצמי, קצת לפוש מהעשייה במשחק ים-תיכוני עממי שמחבר בין אנשים.
איתן הביא את מספר הטלפון של הצד השני. היה תפוס. יום אחד ילמדו בבתי ספר איך כל התהליך הזה התחיל בחדר קטן של חבר כנסת בודד שלא ויתר. לא ויתרנו וחייגנו שוב. היה עדיין תפוס והשש-בש היה פנוי. הייתה התלבטות קשה אבל השש-בש ניצח. קרעתי את איתן שהוא בדיחה בשש-בש.
באמת נראה לכם שאני עובד ביום שישי? פחחח...
למען אלה שלא באמת זוכרים את פועלו של בן סימון מאז שנכנס לכנסת, את חוקיו, תקנותיו, מעשיו והשפעותיו על חיינו, הנה סיכום קצר:
לא נמצאו ממצאים, ואנחנו מתחייבים עד השבוע הבא להביא את המיטב של בן סימון.
בעצם, שליברמן יחקור גם את זה. ופה אנחנו מבקשים באמת חקירה נמרצת!
ואיך עבר עליכם שבוע ראשון ללא קצב? היה קשה לא? שום ריאיון חדש על איברו המתנפנף, שום גילוי חדש על קריעת בגדים בתוך הלשכה, פשוט שיממון מוחלט. קצב ומקורביו, במיוחד מקורביו, העם נורא מבקש לתת לו משהו קטן, ביס, הטרדונת חדשה, משהו שיהיה לשבת. העם כבר שבוע בלי טיפת זרע מתבוסס וקשה לעם, קשה.
נכון למועד כתיבת שורות אלה, תשעה אנשים נהרגו מתחילת השנה בכבישים. זה כבר יותר ממספר ההרוגים בתקופה המקבילה אשתקד, שרק נזכיר שאשתקד הייתה שנה שבה היו יותר הרוגים מהשנה שלפני אשתקד. מישהו איבד את החשבון? אז הנה: המוני אנשים ממשיכים למות כאן סתם כשבכל העולם מנצחים את המגפה הזו.
לאור גזרותיו של ליברמן, השמאל מתעורר ויוצא לרחובות! יחי השמאל!
השמאל הודיע שההפגנה תתקיים רק אם לא ירד גשם, רק אם יהיה אישור של המשטרה, ובכל מקרה כולם נפגשים ב"בראסרי" אחרי "האח הגדול".
אולי את ליברמן ולגמור עם זה?
שבת שלום
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם