בהאיטי לא מנסים יותר להסתיר את הצער
האלפים מילאו את הפארק מול הקתדרלה בבירה פורט או-פראנס כדי לציין בדמעות את יום השנה הראשון מאז רעידת האדמה הקטלנית
יום רביעי היה יום השנה הראשון לרעידת האדמה ששינתה את פניה של האומה. יותר מ-200 אלף בני אדם נספו ב-12 בינואר, כאשר האדמה רעדה באלימות במשך כמה שניות. בתים קרסו, בולעים תושבים חיים. בנייני ממשלה ואתרים חשובים, כולל קתדרלת נוטרדאם, הפכו להריסות.
לפני חמישה ימים, עוד שלוש גופות הוצאו מבין ההריסות במרכז פורט או-פראנס.
התושבים עדיין באים כדי להתפלל בקתדרלה בכל יום ראשון. הפעם, הקהל מילא את הפארק הקטן בחזית. אנשים חיבקו אלה את אלה ובכו. לא הייתה סיבה להסתיר את הצער שחודר לחייהם מדי יום.
עבור שאר העולם, 12 בינואר הוא היום לציון האימה שהתרחשה בהאיטי. אבל התושבים בהאיטי חייבים להתמודד עם הזיכרונות מדי יום.
ג'יין-איילין פורקן אומרת שהיא נמנעה מלצפות בטלוויזיה אתמול. היא לא צריכה את התזכורות. במקום זאת, היא זוכרת בשקט את מות אמה, שנהרגה באופן מיידי ברעידת האדמה, ואת אביה, שחולץ אחרי שהיה קבור במשך 16 יום ומת חודש לאחר מכן.
פורקן תכננה לבקר את קבר הוריה עם פרחים ותפילות בלבה. ואז, היא תכננה לספר להם כמה בדיחות. "למה? כי אמי תמיד אמרה 'כאשר אני אמות, אני רוצה שתהיי שמחה. אל תבכי כל הזמן", אמרה. "אני יודעת שאנחנו צריכים לבכות כדי להיפטר מהכאב. אבל אנחנו מתכוונים לעשות את זה קצת יותר טוב עם הבדיחות האלה".
ב-14:53, השעה שבה הכתה רעידת האדמה, נפל שקט על האיטי כדי להביע כבוד למתים ולמיליוני החיים שהשתנו לתמיד בתוך כמה שניות.
בחלק משכונות פורט או-פראנס, עדיין עומדים הררי הריסות כפי שהיו לפני 12 חודשים. מאות ערי האוהלים שבהם מתגוררים הפליטים היו אמורים להיות זמניים. קיומם המתמשך מקשה לדמיין כי עברה כבר שנה.
כמה מאות חברים בוועדת המארגנות של 17 מחנות אוהלים צעדו אתמול ברחובות, נחושים להפנות את תשומת הלב לעבר הקשיים שלהם. הם נשאו שלט שעליו נכתב בקריאולית: "אם אני לא עומד, אני נידון לחיות באוהל למשך שארית
יום השנה לקטסטרופה, כפי שתושבי האיטי קוראים לו, מגיע כאשר המדינה הקריבית מתמודדת עם משברים חדשים: מגפת כולרה שהרגה יותר מ-3,700 בני אדם ומבוי סתום פוליטי שהתעורר בשל הטענות לזיופים בבחירות הנשיאותיות.
משקיפים בינלאומיים מארגון מדינות אמריקה החליטו להמתין עד שיום השנה יעבור כדי לתת לנשיא רנה פרוול את התוצאות של בחינת הבחירות.
פרבל הפך לבלתי פופולרי אחרי שרבים בהאיטי חשו כי תגובת הממשלה לצרות המדינה הייתה בלתי ראויה. היה גם גל גואה של ביקורת כלפי אלפי סוכנויות הסיוע שפועלות במדינה.
במטה האו"ם שבניו יורק, המזכ"ל באן קי-מון ציין כי 102 עובדי הארגון מתו ברעידת האדמה. הוא הודה כי ההתקדמות הייתה איטית. "רחובות האיטי עדיין מלאים בהריסות", אמר. "הסיוע הבינלאומי וההשקעות לא הגיעו מהר כפי שהיה דרוש או כפי שהובטח". עם זאת, הוא הוסיף כי "אנחנו רושמים התקדמות".
הוא אמר שמספר האנשים שחיים במחנות הוא מחצית מכפי שהיה בשיא מצב החירום וכי מים נקיים מסופקים למיליון בני אדם ומזון לשני מיליון תושבים. "אנחנו נסייע לממשלה החדשה לעמוד על רגליה ולמלא את התחייבויותיה לתושבים, על אף ההתחלה האיטית, השיקום והבנייה מחדש מתחילים להיות רציניים".
אבל ניצולים כמו מישל קלרוויל תוהים מדוע, שנה אחרי, שום דבר לא השתנה בהאיטי, מדוע הוא לא ראה כלום מהכסף שהעולם שלח. הוא איבד את ביתו ונאלצו למצוא מקלט במחנה, שם רעייתו אליאן מתה ממחלה.
רבים עדיין סובלים, אמר. "ואנחנו לא יודעים מדוע".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם