על החרדים להבין שהמצב חייב להשתנות
החרדים לא מבינים מדוע מכנים אותם טפילים, אבל אם הם ייבחנו את המצב באומץ הם יגלו שהציבור החילוני לא מוכן יותר לממן אברכים
בימינו, נפוץ הכינוי לכל אדם אשר חשקה נפשו בלימוד התורה, נרשם ל"כולל" ומעדיף שלא לאכול מיגיע כפיו. לצערי, בשנים האחרונות המילה "אברך" תמיד באה במקשה אחת עם המילים: "מלגות, "קצבאות", "מימון","מענק","פטור","הבטחת הכנסה", "מאבק" ושאר מרעין בישין. כמילות השיר "מה אברך לו במה יבורך?" – "רק בכסף, ענה כבוד שר" (תוספת שלי). מילים אלו מאפילות על התואר האצילי והמכובד "אברך" במסורת היהודית.
בבראשית רבה, מדרש אגדה לספר בראשית נאמר "אבל נבוכדנאצר טפסר – טיפש בחכמה ושר בשנים". למרבה הפלא עולה שההגדרה ההפוכה לאברך היא "טפסר" - טיפש בחכמה ושר בשנים. כלומר, בלשון חז"ל - אדם מבוגר (שר) אך נטול חכמה. כיום, המילה טפסר משמשת במובנים אחרים: הראשון – פקיד ציבור, לבלר, גובה מיסים והשני – דרגה גבוהה בשירותי הכבאות.
לאחר שעמדתי על המינוחים המילונאיים היבשים, אתייחס לגופו של עניין. תאמינו או לא, אני מאמין בחשיבות של ערך לימוד התורה "לשמה", אך לא במתכונתו ה"אברכית" הנוכחית. לאחרונה, הגיעו ה"אברכים" להישג נוסף, לא תורני ירחם ה', לא יצירה רוחנית חלילה וחס, אלא כמובן, גידול של י"ג מיליון ₪ לתקציבם. בטח הנימוק לגידול בתקציב היה הלכתי, מיליון ש"ח כנגד כל אחד מי"ג מידותיו של הקב"ה. חבל מאוד שלימוד התורה הפך להיות עבודה - לא עבודת ה', הישיבות הפכו לעסק וכל מה
שנותר הוא "להחתים כרטיס", למלא טופס 101 ולייחל שלא תהיה שביתה. תלמידי הישיבות הפכו לטפסרים במובן הראשון, נוטלים כספי ציבור, כפקידי שומה סמויים וכאחרוני השנוררים, והכל תוך הבאת אסמכתאות מהתורה לבטלתם מעבודה. חורה לי לראות כי חלק מתלמידי ישיבות המכנים עצמם אברכים, נעדרים מהכולל בו הם לומדים אף שהם מקבלים שכר על כך – ללא קשר למידת נכונותו של ההסדר.
כבוד השר אלי ישי, לאחרונה הלנת כי אתה לא מבין מדוע זה נטפלים לאברכים ומכנים אותם טפילים. אם אתה אב בחכמה עליך להבין כי המציאות הנוכחית לא יכולה להימשך. שכר על לימוד תורה ניתן מן השמיים – "ודע שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא". תהיה אמיץ ותחזיר עטרה ליושנה ואת החרדים למעגל העבודה.
ועם בטפסרים עסקינן, המחדל הממשלתי או יש שיתרצו אסון הטבע, אשר פקד את מדינתנו בחודש שעבר ועודנו בוער בליבנו, מוכיח כי המדינה בחרה לתמוך באברכים הטפסרים במקום לתמוך בכבאים, הטפסרים האמיתיים. אליהו (ישי) הנביא התרוצץ בהר הכרמל, עלה וירד בשלוחות הסבך הצפוף של שוויצריה הקטנה, וראה את מחיר התעדוף למאבקי אברכים ואת חוסר תשומת הלב והאכפתיות למאבק שירותי הכבאות. לאחרונה, פורסם כי יוגדל תקציב מערך הכבאות בשנים הבאות עד כדי שיקומו. על כך נאמר, לצערי, "אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות".
ועתה, לקראת סיום, מי ייתן ונשוב לימים בהם לימוד התורה היה לשמה, שלא על מנת לקבל פרס, כחלק מאורח החיים הסטנדרטי ובשילוב עבודה. מי ייתן ובישיבות הממשלה יפסיקו הפולמוסים על מימון אברכים אלא יעסקו בסוגיות של תכנון מדיניות ושינוי מערכות החיים הציבוריות השונות במדינה, בל נמתין ל"אשרי הגפרור" הארור הבא. אחרת, מי יהיה הטפסר הבא?
הכותב הוא סטודנט למשפטים ולמנהל עסקים באוניברסיטה העברית
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם