הישראלים לא רוצים עבודה שחורה
עמיתיו המלונאים של דיוויד לואיס, בעל מלונות ישרוטל, אינם מופתעים לשמוע על קשייו להשיג עובדים למלון החדש שלו. לא מדובר בבעיה כספית - העובדים שמגיעים מלשכות התעסוקה למלונות מבקשים בעיקר אישורי התייצבות עבור לשכת התעסוקה. אפשר להתנחם בעובדה כי זו בעיה בינלאומית
"לפני שנתיים ערכנו מבצע העסקה במלונות אילת בשיתוף משרת התמ"ת", מספר אהרון שחם, סמנכ"ל מלונות דן ויו"ר ועדת העבודה בהתאחדות המלונאים. לדבריו, "הצענו לעובדים שיבואו שכר כפול, והמדינה התחייבה להוסיף משכורות נוספת, כך שבמסגרת המבצע נקבע כי ישולש שכרם של עובדים שיבואו לעבוד במלונות. המבצע נכשל". העובדים שמגיעים מלשכות התעסוקה למלונות מבקשים בעיקר אישורי התייצבות עבור לשכת התעסוקה.
המלונאים הישראלים יכולים אולי להתנחם בעובדה שמדובר בבעיה כלל עולמית. המלונאות הבינלאומית היא ממלכה של אדונים ועבדים. העבודה בבית מלון הפכה לעיסוק שאזרחי מדינות עשירות - שנהנים מזכויות אזרח ומביטוח סוציאלי - אינם מוכנים לעסוק בו. במדינות המבוססות במערב ובמזרח אין כמעט להשיג עובדים מקומיים לעבודות "צווארון כחול". עבודות התחזוקה, הסידור
והניקיון בבתי המלון נעשות בידי אוכלוסיות מקופחות ומהגרים שאינם זכאים לדמי אבטלה ותמיכה ושאפשרויות התעסוקה שלהם מוגבלות.
לעתים קרובות מוצאים אורחים במלונות, לאו דווקא מפוארים במיוחד, עובדים שאינם דוברים את שפת המקום יותר מהתיירים. הניסיון מלמד שעובדים מוכנים להסתפק לא פעם בשכר זעום, בעיקר כשמדובר בעובדים צעירים.
אבל כאשר מקצוע מזוהה כמשלח יד של מהגרים ואוכלוסיות מקופחות, לא יסכימו אזרחים רגילים לעבוד בו, גם כאשר השכר גבוה. כך נעלמים העובדים הישראלים מעבודות החקלאות, הבניין, הסיעוד וככל הנראה גם ממלאכות אחרות בעתיד. השורשים החברתיים של התופעה מקשים מאוד על מי שמנסה להציע פתרון כלכלי באמצעות תמריצים וסבסוד.
תקווה מסוימת לענף נשקפת דווקא מהיזמות הקטנה של משפחות המפתחות עסקים קטנים של אירוח, כמו הצימרים בגליל ובדרום. אבל אין בכך נחמה למלונות הענק, האמורים לשרת את המסה העיקרית של התיירות. מצוקת המלונאים בישראל גדלה ככל שזרם התיירות גדל, ושיאי התיירות הנשברים בשנים האחרונות מחריפים את המשבר המתקרב. אפשר להניח שבקרוב נראה גם את המלונאים מתייצבים בתור המתארך של מבקשי האישורים לעובדים זרים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם