מה למדת היום בטלוויזיה ילד יקר שלי?
אנגלית משובחת ותואר אקדמי מבטיחים עתיד כלכלי ותעסוקתי טוב יותר מהשתתפות בתוכנית טלוויזיה. ריאליטי, אקדמיה ומה שביניהם
בשבוע שעבר צפינו בהם מגמגמים בלשונם עם דיירת ספרדית שבאה לביקור. אחד מהבולטים בגמגומיו היה עמיר, שלבסוף הצליח לעורר סקנדל מהסיבה הלא נכונה: פעילות פמיניסטיות, יצאו חוצץ כנגד טכניקות החיזור של חבר שלו. לא מצא חן בעיניהן שהוא מתחיל במלים לא מעודנות עם בחורות שלגמו כוס אחת יותר מידי.
שרת התרבות, לימור לבנת, תמכה בביקורת הפמיניסטית וכינתה את מונולוג החיזור של עמיר: "אלימות וולגרית הגורמת לביזוי נשים". השרה, שהייתה מופקדת עד לפני מספר שנים גם על מערכת ההשכלה הגבוהה, (למרות שבעצמה לא סיימה את התואר הראשון בספרות שהתחילה בזמנו ללמוד באוניברסיטת ת"א), לא מוטרדת מכך שרמת האנגלית של "בוגר אוניברסיטה" (מנהל עסקים בשלוחת דרבי – לפי מה שרשום באתר התוכנית) נמוכה יותר מהמצופה מתלמיד כיתה ה'.
ארבעה שבועות כבר כלואים הדיירים במכלאת האח הגדול. בזמן הזה לא שמענו ממרביתם (לרבות "חוקרת המוח") אפילו משפט אחד שיעיד כי יש להם IQ תלת ספרתי. יהיה מי שיאמר שזה לא מפתיע כאשר הסמן האינטלקטואלי של הריאליטי הזה, ידידי מנחם בן, מצהיר בגאווה שאין לו תעודת בגרות (וגם הוא מתקשה באנגלית).
אלו פניהן של הדמויות המככבות בטלוויזיה המסחרית. זה מטריד, מכיוון שאלו דמויות שהביוגרפיה שלהן הופכת למושא לאימוץ בקרב מי שחפצים לנשום אבק כוכבים, ואינם מודעים לאורך חייו המוגבל של האבק הזה. הקהל הרחב, לרבות צופים
מאידך, הצופה שרוצה לפתח לעצמו קריירה בשו-ביזנס, ומחפש מודלים מצליחים לחיקוי, מפנים שדרך המלך לרייטינג של שלושים אחוז ולחוזה טאלנט מורכבת מאנגלית רצוצה ומקורס וחצי באוניברסיטה הפתוחה (תשאלו את אלירז שדה) ולא מדוקטורט בנוירו-פסיכולוגיה (תשאלו את ליעד מודריק – דוקטורנטית ומגישה בערוץ 1 עם רייטינג אפסי).
החשיפה לבידור טלוויזיוני איננה מזיקה בהכרח לקהל רק מעצם טבעו של הז'אנר. זכותם של הצופים להתבדר, וישנן - גם במסגרת הריאליטי והשעשועונים - לא מעט תוכניות כמו "לעוף על המיליון" או "מי רוצה להיות מיליונר" שמעבר לבידור גם מעבירות מסר שידע כללי רחב שווה כסף בכיס.
זהו מסר רצוי, כי הוא מעודד רכישת השכלה גבוהה. מאידך, מילוי הפריים-טיים ב"דמויות אוטנטיות מחיי הלילה", כמו שנעשה בעונה הנוכחית של "האח הגדול", מעביר מסר שגוי מבחינה עובדתית - כאילו דרך המלך להצלחה עוברת בשירותים של המועדונים של ת"א ולא בספרייה של האוניברסיטה. בפועל, מבין המשתתפים בתוכניות הריאליטי שורדים כטאנלטים (בהערכה אופטימית) פחות מחמישית; האחרים חוזרים לעבודות מזדמנות ולא משתלמות.
בדרך לשם, הם משעבדים את חייהם למפיקי טלוויזיה, שמשכנעים אותם להקריב שלושה עד ארבעה חודשים מחייהם, לבצע משימות מביכות ומשפילות, כשהם סגורים מהעולם החיצון ומתגוררים בתנאים של מחנה שבויים – כל זה תמורת שכר מינימום (במקרה הטוב). אולי, אם משתתפי הריאליטי היו משקיעים קצת יותר זמן ומשאבים בלימודים ועושים מחקר רציני על הז'אנר לפני שהם רצים להיות חלק ממנו – הם היו שמים לב שגם הם לא זוכרים מי הגיע לגמר בעונה הקודמת של "היפה והחנון" או מי זכה ב"פרויקט מסלול".
אולי אז גם הם היו מבינים שהסטטיסטיקה קובעת שאנגלית משובחת ותואר אקדמי מאוניברסיטה יוקרתית מבטיחים עתיד כלכלי ותעסוקתי טוב יותר מהשתתפות בתוכנית טלוויזיה. הסטטיסטיקה אמנם יכולה לטעות פה ושם בפרטים קטנים, אבל היא לא משקרת בגדול.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם