הלקח של ראש המוסד
דווקא אחרוני בניו של הדור שגדל על אתוס "על חרבנו נחיה", מאיר דגן ואריאל שרון, הם המתפכחים הגדולים מאשליית הכוח
דגן לא התכוון, כמובן, למבצע נקודתי כמו "עופרת יצוקה". הוא דיבר על הפעלה משמעותית של הכוח הצבאי. בצמרת הביטחונית הוא מהיחידים שזוכרים איך הפעלה כזו נראית: במטכ"ל של יואב גלנט אין אדם שנלחם ביום הכיפורים, ורק מעטים ראו מקרוב את מלחמת לבנון הראשונה. דגן, שהיה מ"פ בצנחנים כבר בששת הימים, לחם באוגדת שרון ביום כיפור ופיקד על חטיבת שריון בלבנון, נפצע פעמיים במהלך שירותו. יותר מזה, הוא למד היטב את מגבלות הכוח הצבאי וכמה חשוב להיזהר בשימוש בו.
מעניין לחשוב בהקשר הזה על ידידו ופטרונו של דגן, אריאל שרון. שרון גילם בגופו ובמעשיו את קונספציית הכוח הישראלית: מלחמת לבנון הראשונה הייתה שיאה של המחשבה לפיה אנחנו יכולים לעצב בכוח את פני האזור, ולהשתמש בעוצמתו של צה"ל לא רק למטרות מגן, אלא כדי להשיג מטרות מדיניות מרחיקות לכת.
שרון לא אמר מעולם במפורש שלמד את הלקח, אבל התנהגותו כראש ממשלה 20 שנה לאחר מכן העידה שכך היה. בין השאר, הוא היה האיש שהעמיד את המוסד, ודגן בראשו, במרכז מאמצי הסיכול של פרויקט הגרעין האיראני, מאמצים שבמסגרת התפיסה הכוללת לחץ בינלאומי וסנקציות כלכליות, הצליחו לגרום לפרויקט נזק גדול בהרבה משהיה עושה מבצע צבאי כלשהו, בלי לשלם מחיר בלגיטימציה של הפעולה.
השימוש בצה"ל צריך להיות זהיר
זוהי התפתחות מעניינת: אחרוני בניו של הדור שגדל על אתוס "על חרבנו נחיה", אלה שהלכו עם נבוט לכיתה, כמו שרון, ואלה שפיקדו על יחידות חיסול כמו דגן בעזה, הם המתפכחים הגדולים מאשליית הכוח. אצל שרון, אמרו שרים אחרי מלחמת לבנון השנייה, תגובה מתבקשת למעשה החטיפה של חיזבאללה לא הייתה בשום אופן מידרדרת ל-34 ימי לחימה. תחת שרון ישראל אולי הייתה מנופפת בחרב הפעולה הצבאית באיראן, אבל המטוסים לא היו ממריאים.
מדינה אינה יוצאת למלחמה אלא כשהחרב מונחת על צווארה. חשוב לזכור את המשפט הזה. הוא שייך לישראליות הבטוחה בעצמה, שהולכת ונעלמת תחת הרטוריקה הבכיינית והמתקרבנת של השנים האחרונות: רטוריקה שבה כל אויב הוא היטלר, כל התגרות
או פעולה נגדנו היא סכנה קיומית, העוצמות המעצמתיות של ישראל טובעות בגל של רחמים עצמיים. חשוב לזכור אותו בעולם שבו אנשי הצבא בהווה או בעבר הם הקול הקובע בחדרים שבהם מתקבלות החלטות, ואם יש בחדר אזרחים, הם מנסים לעתים קרובות להוכיח שהם יותר כוחניים מאנשי הכוח.
צה"ל הוא צבא ההגנה לישראל, והשימוש בו צריך להיות במשורה, בזהירות, תוך הבנה מלאה של ההשלכות הנובעות ואלו שעלולות להיות. עצוב, ובעיקר מדאיג, שדווקא ראש המוסד היוצא, איש שחי במערכות הביטחון כמעט 50 שנה, מרגיש צורך דחוף להזכיר את האמת הפשוטה הזו לפני שהוא עוזב את הבמה. האם זה אומר שהוא יודע משהו שאנחנו צריכים לדעת על מי שמחזיק היום את מפתחות הכוח בידיו?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם