שפכי בתי חולים – סיכון סביבתי ובריאותי
השפכים, הכוללים חומרים רעילים רבים, משוחררים אל המערכת העירונית. הפיקוח לוקה בחסר, בעיקר כי לא קיים תקן להמצאות חומרים רפואיים בשתייה ובביוב. מי עלול לשלם את המחיר? כולנו
שפכי בתי חולים מכילים חומרים רעילים רבים כגון תרופות, חומרים רדיואקטיביים, תמיסות וחומרים מחטאים לצרכים רפואיים, למעבדה ולמחקר. על אף אופיים הייחודי, לעתים קרובות מתייחסים לעומס המזהמים בשפכי בתי החולים בדומה לשפכים העירוניים, כך ששפכי בתי חולים מגיעים אל המערכת העירונית, ומטופלים במכוני טיהור שפכים רגילים. במחקר שהשווה נוכחות של מזהמים (מזהמים קונבנציונליים ומיקרו-מזהמים, כולל- תרופות, מתכות כבדות, תרכובות אורגנו כלוריות ודטרגנטים) בין שפכים עירוניים לשפכי בתי חולים נמצאו הבדלים משמעותיים בריכוז המזהמים בכלל, פי שניים-שלושה בשפכי בתי חולים.
על פי מחקרים, פוטנציאל הפירוק של החומרים הרפואיים במתקני טיפול בשפכים נע בין 10% ל-80%, בהתאם לתכונות החומר הרפואי ולאופי הטיפול בשפכים. הקולחים המטופלים, שמכילים בין השאר גם חומרים רפואיים, שהם יחסית עמידים לפירוק, מוזרמים לסביבה (לנחלים, אגמים וימים), או מגיעים אליה דרך שימושים חקלאיים (השקיה במי קולחים).
בישראל, כמו בשאר העולם, אין כיום תקן להמצאות חומרים רפואיים במי השתייה ובקולחים. הסיבות העיקריות לכך הן בראש ובראשונה בשל היותם קבוצת מזהמים לא מוכרת, ובשל המחסור במידע על ההשפעות הסביבתיות והבריאותיות של חומרים הנמצאים במים בריכוזים כה נמוכים.
בדומה למפעלים תעשייתיים,
הפיקוח של המשרד להגנת הסביבה בדבר הטיפול בשפכים נעשה, בין היתר, במסגרת הליך מתן רישיון עסק למפעלים, אולם כיוון שבשונה ממפעלים תעשייתיים, בתי חולים אינם נדרשים לרישיון עסק. לפיכך, הפיקוח של המשרד בהיבט זה אינו מלא. משרד הבריאות מסר כי הפיקוח מטעמו נעשה במסגרת הליכים תקופתיים של חידוש הרישוי לבתי החולים הנערכים כל שלוש שנים.
על פי המסמך שהוכן על ידי מכון המחקר של הכנסת, התכונה המדאיגה של נוכחות שאריות של חומרים אנטיביוטיים במים היא החשש להתפתחות חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה. מסיסותם הגבוהה של חומרים אלו במים גם היא מגדילה את פוטנציאל הנזק הסביבתי. המסיסות הופכת את החומרים לניידים במערכות הקרקע והמים, ומגדילה את יכולתם לחדור למי התהום.
מחקרים לא הצליחו לשלול את ההשפעות ארוכות הטווח של החשיפה הכרונית לחומרים אנטיביוטיים. ד"ר דרור אבישר, ראש המעבדה להידרו-כימיה באוניברסיטת תל אביב, אחר למחברי המסמך כי "מחקרים משערים כי חשיפה כרונית לריכוזים קטנים של אנטיביוטיקה עלולה לגרום לעמידות לאנטיביוטיקה הספציפית (או למשפחת החומרים אליה היא שייכת) בקרב החיידקים המצויים באופן טבעי בגוף". השערה נוספת היא שחשיפה שכזו עלולה, במקרים מסוימים, ליצור אלרגיה לחומרים האנטיביוטיים.
מחקרים רבים עוסקים בסכנה של היווצרות זני-חיידקים העמידים לאנטיביוטיקה, כתוצאה מנוכחות של אנטיביוטיקה בשפכים. מעבר גנים האחראים על עמידות לאנטיביוטיקה הוא מיטבי בסביבה בה הן צפיפות אוכלוסיית החיידקים גדולה והן ריכוזי האנטיביוטיקה גבוהים. תנאים אלו אופייניים למי-שפכים בכלל ושפכים של בתי חולים בפרט. מחקרים מראים בבירור כי שפכי בתי חולים הם מקור משמעותי לחיידקים העמידים בפני אנטיביוטיקה, בשיעור של פי שניים עד פי עשרה מאשר בשפכים עירוניים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם