מה קרה מעבר לדלת של קצב: א' מדברת
א' ממשרד התחבורה הייתה לדבריה המוטרדת הראשונה. עכשיו היא חושפת הכל. "קצב התפשט והתחנן – תגעי בי". הראיון המלא
"הוא היה חם, אדיב ועממי כל כך", אומרת א', היום, עשרים שנה אחרי שהטריד אותה מינית וביצע בה מעשים מגונים.
"לקצב יש יכולת נדירה להפגין קרבה אנושית בלתי מסויגת. אני חושבת שזה היה מקור עוצמתו והסיבה להצלחה שלו במפלגה. הוא הכיר את כל מגישות התה במשרד, התעניין במצב המשפחתי של השומרים במגרש החנייה וגם אליי הוא גילה יחס אישי מאוד. שיתף אותי בכל הישיבות, בכל הדיונים, בכל ההתלבטויות, העניק לי סמכויות רחבות ואיפשר לי לבטא את עצמי באופן המקצועי ביותר.
"לא הייתי מודעת לשום מתח. לא חשדתי בכלום. שבעת החודשים הראשונים היו נפלאים ממש. הוא לא נגע בי אז, אבל מאוד התעניין בבעלי, במשפחתי, במחשבותי. נהג לשאול על הילדות שלי, על ההורים, על החברות. רצה לשמוע את דעתי על עובדים אחרים במשרד. זה החמיא לי בצורה בלתי רגילה. באותה תקופה הסתובבתי בתחושה שזכיתי בבוס האולטימטיבי.
"יום אחד קצב זימן אותי לחדרו ואמר לי שלא ישן כל הלילה כי חלם עליי וחשב עליי בלי סוף ושהוא מאוהב בי. הייתי בהלם מוחלט. לא ידעתי איך להגיב. אמרתי לו, הרגשות שלך כלפיי לא רלוונטיים כי אני אוהבת את בעלי. אין שום סיכוי למערכת יחסים בינינו. לא ידעתי אז שאיאלץ לחזור על המנטרה הזו עשרות פעמים בהמשך.
"יצאתי מחדרו במבוכה איומה. קשה מאוד לתת תגובה עוינת, נחרצת, כשבן אדם בא אלייך ומצהיר משהו מעומק לבו. הייתי משוכנעת שהדברים שאמר הם אמת לאמיתה ושהוא מאוהב בי קשות ולכן עליי להבין את מצוקתו ולא לפגוע ברגשותיו.
"בחודשים שלאחר מכן קצב זימן אותי לחדרו בלי סוף. השיחות שנכפו עליי הלכו ונעשו אינטימיות וממוקדות יותר. הוא הציף אותי בשאלות אישיות על חיי האהבה שלי בעבר ובהווה. הוא מאוד קינא במעסיק הקודם שלי ולא הפסיק לברר איזו מערכת היחסים הייתה לי איתו. הקשר עם המעסיק הקודם הטריד אותו יותר ממערכת היחסים
"מתוך מבוכה וחוסר אונים, אבל גם מתוך הכבוד שרחשתי אליו כשר התחבורה, התנהלו בינינו כמה שיחות אישיות שבסופן חזרתי והבהרתי לו שוב ושוב שבכל מקרה ובכל מצב אין לי עניין במערכת יחסים איתו. אמרתי לו, אני אישה נשואה, מאוהבת בבעלי ולא אעלה בדעתי לנהל מערכת יחסים מקבילה.
"זה לא עזר. המצב רק החריף. קצב היה מחפש ומוצא כל הזדמנות כדי להגיד לי שהוא חולם עלי בזמן שהוא מקיים יחסי מין עם אשתו גילה, שהוא מפנטז עליי וחושב שאני זו היא. היה מחמיא לי על הופעתי, על בגדיי, על החזה שלי".
למה נשארת?
"הייתי בת 29, בתקופה שחוק ההטרדה המינית עוד לא נולד. אפילו לא הכרתי את המונח הזה. ראיתי את מה שמתרחש ביני ובין שר התחבורה כתאונת עבודה. כך גם כיניתי את המצב ביני ובין עצמי. אולי זה היה פתח מילוט מכובד למועקה שהלכה והתעצמה. במקביל, הרגשתי אל קצב אמפתיה ורחמים. האמנתי בכל לבי שהוא נקלע לעסק ביש רגשי. שבלי כוונה הוא מצא את עצמו מאוהב בעובדת שלו ושצריך להבהיר לו בנחישות, אבל גם בחמלה, שאין לזה סיכוי".
הפתרון האידאלי, אומרת א, היה הריון. "מיד לאחר קבלת תוצאות הבדיקה באתי אל קצב בשמחה רבה לבשר לו שאני ובעלי מצפים לילד. לתדהמתי המוחלטת הוא התפרץ עליי בכעס איום ונורא. מכל הצעקות אני זוכרת משפט אחד במיוחד: "איך יכולת לעשות דבר כזה כשהאהבה בינינו נמצאת בשיאה?". השארתי אותו אדום וצורח ועזבתי את החדר.
מיד למחרת, ובמהלך כל חודשי ההריון, הפכתי למנודה ולמוחרמת במשרד. חדלו לזמן אותי לישיבות, הורידו אותי מהסיורים. יום אחד אפילו קבעו מסיבת עיתונאים ללא הדוברת. במשך למעלה מחצי שנה ישבתי במשרד ובהיתי בקירות. ספגתי עוינות ישירה לא רק מלשכתו של קצב אלא גם מחבורת עושי דברו.
"בהוראתו הם לא החליפו איתי מילה ועשו הכל כדי למדר ולהרחיק אותי מתפקידי. הגענו למצבים כל כך קיצוניים שכשהיה צורך לרדת מירושלים לישיבה חשובה בתל אביב, עובדי הלשכה, רובם עם רכב מפואר ונהג צמוד, לא היו מוכנים להציע לי טרמפ ואילצו אותי, בחודשי הריוני המתקדמים, להגיע לבד באוטובוסים.
"קצב נהג בעובדיו הפרד ומשול. זו הייתה טקטיקת ההתנהלות שאפיינה אותו תמיד. הוא אהב לרכל ולסכסך כדי שהעוזרים שלו יהיו עוינים זה לזה ולא יוכלו להתאחד מולו. כך הוא נהג בי ובדובר משרד התחבורה. כשהתאים לו, היה מסכסך ביני לבין דובר המשרד ופוגע בדובר, וכשסר חיני, פגע בי והאדיר את דובר המשרד.
"פירשתי את תקופת החרם כגמילה של קצב ממני. ראיתי בהתנהגותו תגובה טבעית של מחזר דחוי. רק בחודש האחרון לפני הלידה, בעודי מרגישה כמו מקרר, קצב חזר להיות נחמד ומקצועי כלפי. כעסו חלף. אמרתי לעצמי, הפרק הרע מאחורי. אני לא מושכת אותו יותר. סוף סוף הוא הפנים את העובדה שאני עומדת להיות אמא בקרוב".
ואכן, מיד אחרי הלידה התייצב קצב בביתה של א' והביא לה במתנה גביע כסף ועליו חרוטה הקדשה. "אמר לי כמה אני נחוצה בעבודה ועד כמה הוא מייחל לשובי. הוחמאתי מדבריו. האמנתי שהסאגה האישית הסתיימה ואחרי ארבעה חודשים חזרתי לעבודה. בשום שלב", אומרת א' וקולה היציב, המדוד, נסדק בפעם הראשונה, "לא האמנתי שההטרדה המינית תעלה מדרגה ותהפוך למעשה מגונה".
המעשה המגונה הראשון שביצע שר התחבורה ביועצת התקשורת שלו התרחש בשנת עבודתה השלישית. "ישבתי יום אחד במשרדו. רכנתי אל השולחן וכתבתי הודעה לעיתונות. קצב קם מכיסאו ונעמד מאחוריי. כשסובבתי את הראש כדי לשאול אותו משהו, ראיתי שאיבר מינו שלוף והוא מלטף אותו מול עיניי הנדהמות. הוא התחנן למגע. אמר, תיגעי בי בבקשה, בבקשה, רק לרגע".
איך הגבת?
"בתחילה הרגשתי מבוכה מקפיאה. פשוט לא היה לי מושג מה לעשות. האבסורד והמופרכות של איבר המין השלוף והתחנונים שלו גרמו לי לפרוץ בצחוק שלא יכולתי לעצור בעדו. הצחוק הביך כנראה את קצב והוא נסוג לאחור ורכס את מכנסיו.
בבית המשפט ניסה עורך הדין של קצב, אביגדור פלדמן, להבין מה כל כך הצחיק אותי אז. שעה ארוכה הוא חקר אותי איך בכלל יכולתי לצחוק בסיטואציה כזו. ישבתי שם מול כל העוזרים המשפטיים שלו, לבד על הדוכן, עד שלשופט ג‘ורג‘ קרא נמאס והוא נזף בפלדמן".
מיד אחרי האירוע עזבת את מקום העבודה?
"ראיתי את העניין כמשהו קומי-טראגי ולכן המשכתי בעבודה. אני אישה ליברלית. ראיתי את מה שקרה כתקלה מביכה, לא חמורה ביותר. הייתי אז תמימה ונותנת אמון. לקח לי הרבה מאוד זמן להבין שקצב ניסה להתחיל עם כל אישה, ללא קשר ליופייה או למידת נחשקותה. כמה בנות התוודו בפניי במהלך השנים שהוא הטריד אותן והציק להן. חלק מהן נשברו ונשאבו למערכת יחסים איתו".
"פעם אפילו תפסתי אותו במשרד על חם. ברגע שנכנסתי לחדרו, מישהי עזבה אותו, רצה להסתתר מאחורי עמוד ורכסה את החזייה. הוא עצמו נשאר קפוא, אבל הרגשתי שהוא רועד מתחת השולחן. לדעתי, בכלל לא מדובר פה במין, אלא בפתולוגיה של כוח, שליטה ורצון להשפיל. האקט המיני הוא רק רובד משני בסיפור.
"מאוחר יותר, כששמעתי עדויות של בנות אחרות, הבנתי שהוא נהג באסטרטגיית כיבוש שונה כלפי כל אחת. במקרים מסוימים הוא היה נמהר ותוקפני, ומקרים אחרים, כמוני, הוציאו ממנו את מלוא היצירתיות".
פגשת את גילה קצב באותה תקופה?
"פגשתי אותה כל הזמן. לדעתי היא ידעה והרגישה הכל“.
שיתפת את בעלך?
"ברור. בעלי הבין את המצוקה שלי, את ההתלבטות אם להמשיך בעבודה או לוותר על הקריירה. אבל ההחלטה אם להמשיך או לפרוש הייתה שלי והוא כיבד אותה".
למה לא פרשת?
"מי היה מבטיח לי שמקרה כזה לא יחזור על עצמו במקום עבודה אחר? וגם רציתי לשמור על התפקיד הבכיר. האמנתי שהסיפור ביני ובין קצב ניתן לפתרון. חששתי ממנו ומאנשיו. ידעתי שאם אפרוש הם יפגעו בשמי הטוב ויהרסו לי את הקריירה".
למה לא התלוננת נגדו?
"מעולם לא עלה על דעתי להתלונן אפילו לרגע.“
למה?
"כי אצל יועצת תקשורת הדיסקרטיות היא מעל לכל. תפיסת עולמי אומרת שמי שלא יכול לשאת את החום של המטבח - שייצא משם".
חודשים אחדים לאחר מכן נוצר משבר ממשלתי וקצב, יחד עם שאר שרי הממשלה, נותר ללון בירושלים. "ישבנו עם הצוות בחדרו שבמלון ענבל", מספרת א', "כשרצינו לעזוב, קצב אמר, את תישארי כדי שנוכל להחליט ביחד מה להודיע לעיתונאים. כשכולם עזבו את החדר קצב משך בזרועי ודחף אותי אל המיטה. זו הייתה הפעם הראשונה לאחר שלוש שנות עבודה שהוא נגע בי.
"דחף את ידיו בכוח לחזה שלי. נגע במפשעה שלי. וכל הזמן הוא אמר, אני נורא רוצה אותך, נורא חושק בך. הדפתי אותו בחזרה גם כן בכוח. אמרתי לו, תוריד את הידיים שלך ממני. הייתה בי תוקפנות מקבילה לתוקפנותו. קמתי ויצאתי מהחדר. אפשר להגיד שזה היה רגע מכונן שסימל אצלי את סוף מערכת יחסיי עם קצב. כבר לא הייתה דרך חזרה. בהלימה למצב הפוליטי באותה שנה, אפשר להגיד שהאירוע הזה היה משבר ממשלתי שאחריו לא נותר אלא ללכת לבחירות".
סוף סוף! עזבת?
"עשיתי מעשה מחושב ומושכל ולאחר התייעצות עם בעלי החלטתי שיזיק לי מאוד אם אעזוב את העבודה. חשבתי שמוטב לחרוק שיניים ולהישאר כי האמנתי אז שהמשמעות של עזיבה בשלב ההוא תהיה הרס המוניטין שלי. אמרתי לעצמי, אני חוזרת למשרד. לא קצב יחליט איך אמשיך את הקריירה שלי אלא רק אני.
"כמובן שתהליך החרם, הנידוי וההשפלה חזרו על עצמם. קצב השפיל אותי בפני העובדים, מידר אותי מכל המהלכים שהתרחשו במערכת הבחירות ומנע את כניסתי לדיונים. רק ביוני 92, כשהממשלה נפלה והלכנו לבחירות, דרכינו נפרדו".
20 שנה חלפו מאז וא‘ עדיין יפה, רהוטה ומרשימה ביותר. בזמן שחלף הספיקה לעבוד עם ראשי ממשלה, שרים וראשי ערים. היא נשואה, אם לשלושה ותושבת תל אביב. כיום היא יועצת תקשורת אסטרטגית לאנשי עסקים ומאמנת אישית. לאחרונה סיימה מחקר אקדמי בנושא תגובה מושהית להטרדה מינית במקום העבודה.
בתיק קצב, שהוכתר מראשיתו כמשפט עבירות המין החשוב אי פעם בישראל, מככבות שלוש נשים תחת הכינוי המקוצר א'. שלושתן העידו במשפט, אך רק א‘ ממשרד התיירות כלולה בכתב האישום על שני מעשה אונס ומעשה מגונה בכוח.
א‘ מבית הנשיא, שפוצצה את הפרשה לראשונה, לא נכללה בכתב האישום בגלל שבפרקליטות מצאו פגמים בעדותה, ואילו א‘ ממשרד התחבורה, ששימשה עדת מפתח במשפט וכונתה על ידי מזוז "התיק הבטוח", לא נכללה בכתב האישום בגין התיישנות.
כל זה לא מנע מהשופטים להרשיע את קצב בשבוע שעבר הרשעה מהדהדת. "זהו רגע מאושר עבורי ועצוב למדינת ישראל", אומרת א'. כשהתכנסו השופטים הלכה לביתה של חברתה, נ‘ ממשרד התחבורה, שגם היא עברה הטרדה מינית מצדו של קצב והעידה נגדו במשפט. "רצינו להתמודד עם גזר הדין ביחד", אומרת א‘ בפשטות, "וכשהשופטים הקריאו אותו התחבקנו כמו שתי ילדות קטנות".
איך הרגשת?
"קתרזיס. הקשבתי לג‘ורג‘ קרא, שופט וגבר, שביטא את הרגשות, התחושות והמחשבות שלי ברמת הניואנסים הדקים ביותר. פסק הדין היה עבורי תחושה עילאית, התפרקות מתח. חשתי הכרת תודה כל כך גדולה על ההזדהות המוחלטת ועל ההתעלמות מהשקרים".
חששת שקצב יזוכה?
"סמכתי על המשטרה והפרקליטות. היה בלתי נתפס לחשוב שיזוכה".
איך הרגשת כלפי עסקת הטיעון?
"בגלל שמדובר בנשיא מדינת ישראל, נראה לי אז שמזוז חשב על מוצא מכובד ולכן לא התנגדתי לו. מבחינה לאומית זה היה מונע את הזוועה שמתחוללת עכשיו. הדבר היחידי שעניין אותי הוא שקצב יקבל קלון. מתוך היכרות עם המערכת הפוליטית אני יודעת שאחרי שלוש שנות הרחקה בלי קלון, משה קצב היה נוחת עלינו כיו“ר הסוכנות, הג‘וינט או כל תפקיד מכובד אחר.
"המטרה שלי הייתה להרחיק אותו מהחיים הציבוריים ואת זה אפשר היה רק באמצעות קלון שגם היה מונע ממנו את כל ההטבות של נשיאים לשעבר. ועל זה הגשתי בג“ץ באמצעות עורכת הדין ארנה לין. לא הצטרפתי לבג“צים של ארגוני הנשים שמחו על העסקה ודרשו לבטל אותה. רציתי רק קלון".
פרקליטי קצב הודיעו שבכוונתם לערער על ההרשעה.
"זה מגוחך, פאתטי, מעורר רחמים. ראיתי את עורכי דינו של קצב בטלוויזיה. אין בי טיפת צער על התבוסה המוחצת שלהם. במהלך חודשי המשפט הם לא בחלו בשום אמצעי כדי להכפיש ולהשפיל אותנו. קשה לי לספור את העלבונות שפלדמן הטיח בי. "שאני שקרנית, מניפולטיבית, אופורטוניסטית, פושקת רגליים, אמא גרועה.
"הפרשנויות מלאות הסלחנות כלפי הסנגורים של קצב, לפיהן אין לייחס להם את הכישלון מאחר שהלקוח שלהם היה נחוש ודעתן והוא שקבע את הכללים מגוחכות. פתאום הדוברמנים הפכו לפודלים כנועים? אם שני עורכי דין ערמומים ממולחים ומניפוליטיביים לא עמדו מול נחישותו, וכמובן לא התפטרו מתפקידם, מה להם להלין על הנשים שהיו כפפות למרותו?
"התבוסה שלהם תוליד עונש כבד לקצב, אבל אותי העונש לא מעניין. מצדי, שיישב בבית בקריית מלאכי. חשוב לי רק שלא יוכל לפעול עוד במרחב הציבורי".
על בסיס ה"ליברליות“ של א‘ והעובדה שלא עזבה את עבודתה ניסו קצב ופרקליטיו לערער את אמינותה בכל דרך אפשרית. א‘ לא הוטרדה מכך אז וגם לא היום. האופן שבו היא מספרת על האירועים הוא שליו, יבש, ענייני. בשפה גבוהה, בהומור שחור, כמעט כמכתיבה הודעה לתקשורת. נדמה שתחושותיה נובעות מעוצמה ולא מתוך חולשה. יש שיראו בכך הדחקה. גם א‘ סבורה כך.
"כל השנים חייתי בהתעלמות גמורה ממה שקרה", היא אומרת בפשטות. "קצב המשיך להתקשר אליי בחגים ולברך אותי ואת משפחתי. כשהתמניתי ליועצת התקשורת של שר אחר, קצב התחיל במהלך של פיוס מזורז והזמין אותי למספר פגישות. הייתי מפוכחת באופן מוחלט לגביו. הוא כבר ירד אז ממעמדו הרם ונתן לי להציץ לעולמו המורבידי. ראיתי לפני אדם ששרוי בדיכאון כבד.
"בשלב מסוים הוא אפילו ביקש שאקבע לו פגישה עם השר כי יש בכוונתו לרוץ לנשיאות. זה נשמע לי מגוחך ובכל זאת נעתרתי לו. אפילו הגענו למצב של שיחות נפש".
שיחות נפש?
"חד צדדיות. לא היה שום ניסיון נוסף להטריד אותי. לא ברמז, לא במבט, לא בתנועה. הייתי משוכנעת שאם היה בו רגש כלפיי הוא חלף לבלי שוב. לתדהמתי המוחלטת ולתדהמת כל מדינת ישראל, קצב נבחר לנשיא על פני פרס. הייתי המומה מנפתולי הפוליטיקה, ממופרכותם של הדברים.
"אבל קצב המשיך לנהל את ענייניו בחוכמה. מיד כשנבחר לנשיאות הציע לי להקים את מערך קשרי החוץ בבית הנשיא. זו הייתה הצעה חלומית, כזו שאי אפשר לסרב לה. הפיתוי המקצועי האולטימטיבי. קצב אמר שהוא זקוק לקשרים הבינלאומיים שלי, לאנגלית הטובה. הסתכלתי עליו ואמרתי לעצמי, הזוועה כבר חלפה. הוא כבר לא מאוהב. עכשיו הוא חי בבית זכוכית עם גילה ואין לי ממה לחשוש. הרגשתי חזקה מולו, כמעט עוצמתית. אחרי מה שעברתי אין בור או מוקש שאדרוך עליו או אפול לתוכו.
"רק כשהפרשה התפוצצה הסתברה לי אסטרטגיית הפעולה הגאונית של קצב. מכל הנשים שהטריד הוא הוציא מסמך או פתק להוכיח את חפותו. יש אישה שביקש שתכתוב לו מכתב אהבה מלא רגשות. כך יוכיח שהקשר היה הדדי ולא סוג של כפייה. ואליי בא עם ההצעה האולטימטיבית שלא יכולתי לעמוד בפניה.
"הכנתי לו מסמך למערך קשרי החוץ תחת הנהלתי שאותו הציג במהלך המשפט כהוכחה לכך שהייתי מוכנה לשוב ולעבוד איתו. עורך הדין פלדמן שאל אותי, אם כל כך לא הערכת את קצב, למה חשבת לעבוד איתו בבית הנשיא? אמרתי לו, ואתה מתלבט כשיש לך תיק מפתה לייצג, גם אם מדובר בטרדן מיני סדרתי? אני לפחות, אמרתי לפלדמן, עשיתי את זה למען הקריירה. אתה עושה את זה בשביל פרסום ובצע כסף.“
ובכל זאת, כשקצב התמנה לנשיא, האקלים השתנה, כבר הייתה מודעות להטרדה מינית ולהשלכותיה. "דווקא בגלל שכבר ידעתי לקרוא לילד בשמו, הרגשתי שהסכנה חלפה. קצב קיבל את הסכמתי ואת המסמך שהכנתי ואחרי חודשיים הודיע לי שלא הצליח להשיג לי תקן. אמרתי לו, אל תטרח. כבר קיבלתי תפקיד הרבה יותר מפתה כיועצת התקשורת של ראש הממשלה".
ביולי 2006 היו לקצב דברים קצת יותר מסובכים לענות בהם מהמשרה החדשה של א'. א‘ אחרת, עובדת בית הנשיא לשעבר, דרשה מנשיא המדינה השמיני פיצוי כספי על עבירות מין שביצע בה לכאורה. קצב הקליט את הפגישה ואז התלונן על הסחיטה בפני היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז.
עם פרסום הדברים החלו לזרום תלונות נוספות נגד קצב על אונס, מעשים מגונים והטרדה מינית. קצב, מצדו, הכחיש את כולן בתוקף. באוגוסט 2006 הורה מזוז לפתוח בחקירה פלילית. עשר נשים נחקרו ולאחר מכן המליצה המשטרה להעמיד לדין את קצב בחשד לארבעה מקרי אונס ועבירות מין נוספות. הפרקליטות הגיבה בקוטביות. קולה האחד צידד באימוץ מלא של המלצות המשטרה וקולה האחר דיבר על הצורך לגנוז את התיק.
בינואר 2007 הורה מזוז להגיש כתב אישום נגד קצב וכינה אותו "עבריין מין סדרתי".
למחרת כינס הנשיא השמיני מסיבת עיתונאים בה טען בתוקף כי מדובר בעלילות ובהשמצות. בעקבות המסיבה התפטר פרקליטו, פרופ‘ דוד ליבאי. קצב הודיע על נבצרות והתייצב לשימוע. מזוז הפתיע בהודעה על הסדר טיעון ממנו נמחקו האישומים החמורים בשל "קשיים ראייתיים בלתי מבוטלים".
ההחלטה הולידה סערה ציבורית, הפגנות ברחובות ועתירות לבג“ץ, בהן גם של א', שנדחו כולן על ידי בית המשפט. ואולם, בבוקר שבו התייצב קצב בבית המשפט להסדר הטיעון הוא הודיע במפתיע שחזר בו וכי החליט להיאבק על חפותו. המשפט התנהל בקצב מהיר. 56 עדי תביעה עלו על הדוכן. ביום הכרעת הדין קבעו השופטים פה אחד שקצב אנס, הטריד וביצע מעשים מגונים וכי עדותן של המתלוננות כנה ואמינה".
"הייתי באירוע גדול כשסיפרו שהתפוצץ איזה סיפור מין בקשר לקצב", משחזרת א'. "הייתי משוכנעת שמישהי, סוף סוף, העזה להתלונן. מהר מאוד התברר שלא הגברת התלוננה על קצב אלא שהיוהרה עלתה לקצב לראש, הוא איבד אחיזה עם המציאות והחליט להתלונן עליה. אני לא חושבת שמישהו יכול להבין בכלל עד כמה זה בלתי נתפס.
"חשבתי אז על הבחורה שלא היה לי מושג מי היא, ואיך היא עומדת מול כוחות אימתניים של כבוד נשיא מדינת ישראל והיועץ המשפטי לממשלה ומנסה להוכיח את צדקתה. גם בתקשורת הציגו את הבחורה כמעורערת בנפשה, כמאוהבת בנשיא. כשקרנית וסחטנית. נזכרתי בפחדים שלי מלפני 20 שנה, בחשש שזה בדיוק מה שינסו לעשות לי אם אפצה פה, והרגשתי שאני חייבת לתמוך בא‘ ולתת לה רוח גבית.
"בדיעבד, דווקא היוהרה של קצב הצילה אותה. כי אפשרות הקלון במסגרת עסקת הטיעון כל כך הרגיזה אותו שהוא ביטל את המהלך ופתח את תיבת הפנדורה".
איך הרגשת כשקצב הודיע על הליכה למשפט?
"אמרתי אוי וי למדינה. קלוננו וערוותנו ייחשפו ברבים". החקירה הראשונה של א‘ במשטרה ארכה כשבע שעות. "המשטרה פנתה אליי וזימנה אותי לתת עדות", היא משחזרת. "לא היה לי מושג שאני מוקלטת ומצולמת. בסך הכל חקרו אותי שלוש פעמים אבל ויתרו על עימות עם קצב".
אחר כך היא זומנה לבית המשפט. "התביעה עשתה עבודה מאוד יסודית. נאלצתי לספר את כל מה שעבר עליי. קצב הקשיב לי ושתק. בשלב מסוים התפרץ עליי וצעק, ’שקרנית אחת, על מה את מדברת?' רכנתי לעברו ואמרתי לו, מר קצב, אתה רוצה שנעלה זיכרונות? והוא השתתק. במקביל למשפט התחלתי ללמוד פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית.
"הנושא לתזה היה החוסן הנפשי של הפוליטיקאים ומה גורם לאדם להיאבק גם אחרי תבוסה וכישלון. תוך כדי הדיון עלה שמו של קצב. המנחה אמרה שהשאלה המטרידה ביותר את הציבור היא למה נשים שותקות, ולמה כשהן משתהות בתגובה שלהן ומתחילות לטפל בהטרדה מינית לאחר פרק זמן, מיד הן נחשדות כמניפולטיביות ונקמניות. כיוון שהתברר שטרם נערך בארץ מחקר על הנושא הזה, החלטתי לבחור בו".
ומהן המסקנות?
"שנשים משתהות בתגובתן בגלל סיבות רבות. עליהן להוכיח שהן דוברות אמת כשנקודת הפתיחה לרעתן. מדובר הרי במילה שלהן מול מילה של דרג הרבה יותר גבוה. הן פוחדת מעימות, מנטל ההוכחה, מתגובת המעגל המשפחתי והחברתי ומפיטורים. כמובן שגם להיבט הנפשי של העדות יש משקל. החשש לחוות מחדש את מה שאירע, הניתוק, ההדחקה וגם לפעמים חוסר הכרת החוק.
"לא חקרתי את עצמי, כי אני, את חשבון הנפש שלי כבר ערכתי עם עצמי, אבל לפחות הבנתי במהלך המחקר שבנסיבות שהיו אז לא יכולתי לפעול אחרת. וגם היום, לו הייתי חוזרת לאותה תקופה, ככל הנראה הייתי נוהגת בדיוק באותו האופן".
מה דעתך על פרשת אורי בר-לב?
"מניסיוני הפוליטי והתקשורתי אני יודעת לזהות מקרים שהם סיכול ממוקד", מפתיעה א'. "לדעתי, במקרה של בר-לב נעשה שימוש מוטעה במינוח ’הטרדה מינית'. לא כל מצב שיש בו אי הסכמה בין גבר לאישה הוא הטרדה מינית. ברגע שידביקו לכל אינטראקציה בעייתית בין גבר לאישה את המושג הזה הקרקע תישמט ממקרים שבהם העוול הוא אמיתי".
לא קל לא‘ בימים שאחרי ההרשעה. מאות שיחות טלפון מטרידות אותה. עשרות כלי תקשורת צובאים על דלתה. "מדהים אותי שמה שמעניין את כולם זה כמה שנות מאסר יקבל משה קצב. לי זה בכלל לא חשוב. לעונש אין שום משמעות עבורי. הוא ממש בטל בשישים".
למה?
"כי אין בי נקמה. קצב וגורלו לא מעניינים אותי יותר. במהלך השנים מנגנון ההדחקה פעל כל כך חזק, שאיבדתי שום רגש או תחושה כלפיו. הדבר היחידי שעניין אותי הוא הצורך לעשות צדק וההכרה המלאה של מערכת המשפט בתהליך המשפיל, הרומס והמבזה שחוויתי".
ושמחה לאיד?
"גם זה לא. צר לי על הילדים של קצב. אני זוכרת אותם קטנים ומתוקים. צר לי על אחיו ליאור שחיבבתי במיוחד ועכשיו גם החיים שלו התהפכו".
וגילה?
"קשה לי לדבר עליה. אני לא שופטת אותה, אבל אני מתקשה לגייס הערכה לנשים שיודעות ומבליגות. אני חושבת שהיום היא כבר עברה את השלב בחיים שבו עוד יכלה לקום ולעשות מעשה. זה טראגי כל כך, אבל יש לי הרגשה שעכשיו הכל כבר מאוחר מדי בשבילה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם