פרשת קצב: האונס שלו, העונש שלנו

מי באמת הגן על הנשיא מתי רבנים צריכים יחצ"נים, האם עיתונאי צריך גילוי נאות בעניין הוריו ועוד שאלות לתקשורת העוינת

nrg יהדות | 4/1/2011 9:23

תגיות: משה קצב, דבורית שרגל,ולווט אנדרגראונד

1. איפה היית כשקצב הטריד?

ואפילו לא דיברנו על העובדה שלצלם דתיים בשבת זה לא הוגן. משה קצב והמשפחה בדרך לבית כנסת צילום: אדי ישראל

פרשת משה קצב הופכת להיות פרשת התקשורת וקצב. כולם שואלים איפה הייתה התקשורת. ב"ישראל היום" היו שני וידויים מעניינים: גונן גינת הודה כי הוא דווקא תמך בבחירתו של קצב ולכן חש פגוע במיוחד ומוטי גילת, התחקירן הוותיק, סיפר בכנות ובגילוי לב כי בניגוד למקובל לחשוב, תחקירים מהסוג הזה הם הרבה יותר קשים להפקה ולפרסום ממה שנראה, וגם רמז שאף אחד לא ידע כלום. אבל הוידוי המעניין מכל פורסם ב"הארץ". יוסי ורטר מגלה במאמר נוקב כי לא רק שהיו בתקשורת מי שידעו ושתקו, אלא היו מי שידעו – והושתקו. עיתונאים אלה דאגו לא רק לאתרג את אריאל שרון, אלא גם את קצב, לבקשתו הישירה של שרון.

2. השנה סיכמה את עצמה לבד

אבל למשה קצב מגיעה גם תודה קטנה: הוא חסך לנו את הגל הבלתי-נגמר של סיכומי שנה שמאפיין כל 31 בדצמבר. זה קורה כל שנה מחדש מחדש, כי אין במה למלא את העיתונים ואת המהדורות וכך אנו מוצאים את עצמנו צופים (או מדרגים בעצמנו),

את האישיות של השנה, המשפט של השנה, הכותרת של השנה, התמונה של השנה והסיכום-שנה של השנה. כל אלה התגמדו השנה, בגלל הכותרת העוצמתית והדרמטית שפורסמה ערב סיומה של השנה האזרחית: הנשיא השמיני של ישראל הוא אנס. שנה טובה.

3. עצומות עלייך, ישראל

פעילי ימין מניפים דגלים שעליהם דיוקנו של הרב כהנא בכיכר ציון, ירושלים. צילום ארכיון: פלאש 90

עוד לא שככו הדי עצומת הרבנים שאסרו למכור דירה לערבים, והנה מחרות-מחזיקות אחריהם הרבניות שקובעות בעצומה משלהן שאסור לצאת עם ערבים. ושוב – סערה תקשורתית וציבורית נגד הגזענות והלאומניות פרצה.

מתי, מתי גם רבנים יתחילו לדבר עם יועצי תקשורת, שיבהירו להם איך כדאי לנהל מאבק? והאם נכונות השמועות שאיתמר בן גביר אכן עומד מאחורי המחאה של תושבים בדרום תל אביב ובבת ים נגד זרים וערבים, אבל הסתיר את עצמו בחוכמה? או ששם מדובר במחאה אותנטית של השטח? איפה אפשר לחתום על עצומה נגד עוד עצומות כאלה?

4. חינוך מבית

דפנה ליאל בייגל

כתבת ערוץ 2 דפנה ליאל היא הבת של רחל ליאל, מנכ"לית הקרן החדשה לישראל ושל אלון ליאל, דיפלומט ואיש שמאל גלוי ומובהק. ניתן היה לחשוב שהיא תנסה לעטות על עצמה ארשת ממלכתית ככתבת חדשות, אבל לשווא. פעם אחר פעם היא שוברת לדעתנו את שיאי חוסר האיזון (גם אלה הנהוגים בד"כ): היא תמיד תהיה נגד נתניהו (ונגד כל שותפיו לקואליציה, החרדים והימניים), ותמיד בעד האופוזיציה האנטי-ביבית. ממש סניף של הקרן החדשה בלב המהדורה. ואולי בכלל צריך גילוי נאות על עיסוקי ההורים?

5. יומולדת שמח

דבורית שרגל גולשת באינטרנט וקוראת עיתון אלי דסה

אפשר גם לפרגן: וולווט אנדרגראונד (דבורית שרגל) בת חמש. בלוג התקשורת שהחל את הסצינה (שגם אנחנו משתדלים להיות חלק ממנה), חוגג חמש שנים של סיקור התקשורת מנקודת מבט אישית וביקורתית. נקווה לפריחת הסצינה ולעוד הרבה ימי הולדת דומים.

בקטנה

היה מדהים לגלות איך היום (ג'), היה אחד מבעלי הטורים שקבע כי החלטת הממשלה לוותר לטייקוני הגז על מיליארדים היא בעצם עוד הוכחה לכך שהחרדים הם טפילים.