הרב שנגנב: מה הסיפור של ישו?
לרגל השנה האזרחית החדשה שווה לבדוק ברצינות כתבי קודש נוצרים שמגלים כי ישו היה למעשה רב יהודי אפילו כיכב בקרב בתלמוד
יוספוס פלביוס מספר שהגליל של המאה הראשונה הספירה היה המקום ממנו הגיעו לירושלים מרבית הקנאים. על מנת להבין את הרקע לעלייתו של ישו להנהגה בגליל יש להבין ראשית שתי עובדות בסיסיות : 1. ישו היה יהודי בן המאה הראשונה לספירה. 2. ישו פעל בתוככי החברה היהודית של ימי בית שני, חברה בעלת אורח חיים דתי.
בבשורות, באופן מוזר, אוהדים היהודים את ישו לכל אורך מסעו מן הגליל לירושלים. לאורך הדרך הוא מתווכח עם חכמים אך אילו אינם עושים מאום על מנת לעצור בעדו. ישו לא נעצר, מוכה, או מגורש מן הישובים בהם הוא פועל. למעט פעם אחת בה ישו נכנס לבית כנסת להטיף את תורתו, הרי שעד להגעתו לירושלים אין ניסיון לפגוע בו.
לאורך מסעו הקצר גדול מספר מעריציו ממספר החכמים שהוא פוגש בדרכו. על שפת הגליל נאלצים חסידיו למלט את ישו בסירה מן ההמונים היהודים הנקהלים לבקש עזרה. כשישו מגיע לירושלים יהודים רבים ניצבים בדרך לעיר ומקהילים כפות עץ תמר מעל לראשו. נראה שישו הוא מנהיג פופולארי כמעט בכל מקום אליו הוא מגיע. ההנחה שישו היה מנהיג מקומי פופולארי ולא מנהיג לאומי נשענת על העובדה כי סיפורו של ישו אינו מופיע בספריו של יוספוס פלביוס, ובמשנה ובתלמוד, אלא רק עשרות שנים לאחר מותו, ורק כהסבר לקיומם של הנוצרים.
בעת משפטו של ישו לפתע מתהפכות היוצרות וההמונים היהודים שאהדו עד לרגע זה את המנהיג הגלילי קוראים לפתע לצלוב אותו. אם ההמון כה שנא את ישו, אזי מדוע נדרש גדוד רומאי שלם על מנת להוציאו מחוץ לתחומי העיר? הייתכן שהגדוד החמוש נועד להגן על הרומאים מזעמו של ההמון היהודי?.
לאחר הצליבה מתגלה לקורא כי שניים מחברי הסנהדרין תמכו בישו ואף התנדבו לסייע למשפחתו לקבור אותו. אחד מן השניים אף תורם לו קבר חצוב בסלע. הבעיה בסיפור הזה היא שבמקרה והיו שני חברי סנהדרין שראו בישו צדיק שהקריב חייו למען עמו אזי הסנהדרין לא הייתה יכולה להרשיע את הנאשם. בנוסף, כל הקורא את תיאורי משפטו של ישו נוכח כי הם סותרים את חוקי היהדות. הסנהדרין לא הייתה יכולה להתכנס לדון דיני נפשות בחג, בשעת לילה, ולא כל שכן בביתו הפרטי של הכהן הגדול.
לאחר המשפט ישו נצלב, צליבה לא הייתה עונש שהטילה הסנהדרין אלא רומא. מעל לראשו של ישו נכתב כתב אשמתו – ישו מלך היהודים, גם זו אינה אשמה יהודית אלא עברה על החוק האימפריאלי הרומאי. ולבסוף אם אכן האמין ישו שהברית החדשה – היא דת חדשה, מדוע בסוף משפטו נכתב כי ישו מת ונקבר כיהודי.
על מנת להבין את התשובה לשאלות אלו יש לחזור לשתי העובדות שציינתי בתחילת המאמר. ישו היה יהודי בן המאה הראשונה לספירה, והוא חי ופעל בתוככי החברה היהודית של ימי בית שני. ההבנה שישו היה יהודי, תלמיד חכם שתלמידיו כינו אותו רבי, אשר פעל והטיף תורה ליהודים, מראה שישו לא היה יכול לסטות מחוקי היהדות. יהודים בני המאה הראשונה לספירה (ולמעשה גם בימינו) האמינו כי יהודי לא יכול להמיר את דתו, לכפר במותו על חטאיהם של אחרים, או להכריז על עצמו
בהטפותיו ניתן לראות כי ישו פירש את המקרא, ניבא את בואה של מלכות שמים, ייחל לבואם של לגיונות מלאכים, והתפלל לתבוסתה של רומא. פעולותיו אילו מזהות אותו כמנהיג יהודי פרושי משיחי.
לאחר שהבנו כי חוקי היהדות הם המפתח להבנת הגותו ופעילותו של ישו ניתן להבין כעת גם מדוע לא עזב ישו מעולם את ארץ ישראל - בברית החדשה ישו מכריז בבירור כי לא נשלח אלא אל הצאן האובדות אשר לבית ישראל.
על הצלב, מילותיו האחרונות של ישו הן : "אלוהים למה שבקתני"? כלומר אלוהים למה עזבתני. זוהי עדות נוספת לכך שישו קיווה שאלוהים יציל אותו. הייתכן שכותבי הבשורות שלא הבינו את חוקי היהדות ניסו לצור סיפור הלניסטי אלילי ואגב כך הנציחו את העובדות המוכיחות את יהדותו של ישו ושל מטרותיו. הייתכן שההיסטוריה האלימה של היהודים והנוצרים אינה עדות להתנגשות אידיאולוגית אלא לרצונו של הממסד הכנסייתי לחסל את העדים לזהותו של הרב שנגנב?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם