סוף לאלימות? דרום סודן מקווה לעתיד חדש
דרום סודן מתכוננת למשאל העם בשבוע הבא על הפילוג מהצפון. המורדים מקווים שבזכות תמיכה בינלאומית, ייפסק דו הקיום הרצחני
אולם כעת, הצעירים האלה לא פה ולא שם. לא מנהלים מלחמת מורדים, אבל גם לא התפרקו מנשקם. הם ממתינים בדריכות, כפי שעשו ברוב שש השנים האחרונות, משום שהסכם שלום בתמיכת ארצות הברית, שהביא להסכם הפסקת אש, אמור להגיע לקצו בעוד מספר ימים.
"יש לנו מטרה מעבר לכך, ואנו רוצים להשיג אותה בכל מחיר", אומר אלוף גבריאל ג'וק ריאק, גנרל בעל פני ילד, המפקד על הראשונה מבין עשר דיוויזיות בצבא הידוע בשמו "צבא השחרור העממי של סודן", בדרום המדינה.
הגנרל מתכוון לגרנד פינאלה של הסכם השלום: משאל העם. בדיוק בעוד פחות משבוע, ב-9 בינואר, צפוי להיערך בדרום סודן משאל עם בשאלה אם ליצור מדינה חדשה. לפי ההסכם, במקרה של החלטה על פרישה, הדרום יוכל לקבל עצמאות כעבור שישה חודשים. עד שייערך משאל העם, לוחמי הדרום נמצאים בהמתנה דרוכה, כאשר לא ברור אם בסופה תגיע מתקפה מצד הצפון.
כדי להבין את החשש של ריאק לא צריך ללכת רחוק מדי משם. כ-13 ק "מ צפונית לבסיס הצבא בגונגבאר, שנמצא על גדת הנהר, נמצאת ערמת צמיגים באמצע הכביש המסמנת את הנקודה שבה למעשה המחוז הדרומי בסודן מסתיים והמחוז הצפוני מתחיל. מעבר למחסום המאולתר עומדים חיילי האויב מהמלחמה ההיא, צבא סודן.
זוהי הנקודה הצפונית ביותר בחזית הסכסוך. בחודש יולי הקרוב היא עשויה להפוך לנקודה בגבול החדש בעולם. הצבא העממי לשחרור סודן מקווה שהפרידה מהצפון אכן תבוצע, אך יש החוששים שזה לא יהיה קל כלל וכלל. "במוקדם או במאוחר הם ינסו לשבש את תהליך ההתנתקות. במהלך משאל העם או אחריו", אומר הגנרל. "שלא תהיה מופתע".
השאיפה להשתחרר משלטון הצפון משותפת לרוב תושבי דרום סודן. שורשי הטינה נעוצים בעבר הכואב: שני מיליון אזרחים מתו, לפי ההערכות, בשתי מלחמות אזרחים ממושכות בין הצדדים, כאשר הדרום מרד בממשל הערבי שנכפה עליו על ידי השלטון הקולוניאלי ערב קבלת העצמאות בשנת 1956.
רוב תושבי הדרום שואפים לשים מאחוריהם את הדו-קיום הרצחני. "אנחנו רוצים הפרדה", אומר סלאח עבדל סלאם, קפטן אונייה שמתגורר ברנק, העיירה הסמוכה, שבה ממוקם מטה הדיוויזיה של הצבא העממי לשחרור סודן. "כל שאר השיטות הביאו רק לסבל ולמוות".
מומחים מצביעים על כך ששני הצדדים עשויים להרוויח מגירושים ברוח טובה, שיכללו, בין השאר, שותפות ברווחים משדות הנפט העשירים בדרום. בינתיים ישנם כמה
אולם, ישנם גם סימנים מעודדים פחות. לפי מחקר שערך ארגון בז'נבה בשם "סקר הצבאות הקטנים", הצפון מתגבר את כוחותיו לאורך חלקים מהגבול ואף הגביר את חימושם של שבטים ערבים נאמנים לשלטון באזור.
"אף אחד לא יודע איך יגיב הצפון לתוצאה הצפויה של משאל העם - בעד היפרדות", אומרת קלייר מקיבוי, מנהלת פרויקט סודן של "סקר הצבאות הקטנים". "זה סימן שאלה גדול". בארצות הברית מקווים לשווק יציבות על ידי הבטחת הטבות לאל באשיר, אם משאל העם יעבור בשלום. כמו למשל, הסרת סודן מהרשימה השחורה של מדינות התומכות בטרור.
בנקודת הגבול הזו בגונגבאר, בקצה של מדינת הנילוס העליון בדרום סודן, שני הצדדים ניצבים זה מול זה, הרחק מהדלתיים הסגורות של הדיפלומטיה הבינלאומית, ומכאן נראה שהכל אפשרי. ב-30 באוקטובר השנה הייתה באזור התכתשות קצרה בין כוחות קטנים של שני הצבאות. למחרת נפגשו שני הצדדים באמצע הדרך והחליטו להסיג את קו החזית של כל צד כמה קילומטרים מהגבול, כדי להביא לרגיעה.
לעמדות הצבא כאן יש חשיבות אסטרטגית לשני הצדדים. מדובר במובלעת צרה דמויות ארובה, השייכת לדרום שצמודה לנילוס הלבן ונכנסת עמוק לתוך השטח הצפוני. הצפון מקיף את חיילי הדיוויזיה של הצבא העממי לשחרור סודן משלושה צדדים.
הבירה חרטום נמצאת כ-400 ק"מ מצפון, בנסיעה ישרה על הכביש המהיר. דרומה משם, מאחורי קווי הצבא העממי לשחרור סודן, נמצאים שדות הנפט היצרניים ביותר של סודן, האחראים ליותר ממחצית מאספקת הנפט של המדינה. לפי הסכם השלום, ייאסר על צבאות שני הצדדים לסייר באזור שדות הנפט, ובכך הם בעצם יישארו ללא הגנה.
בראיון גלוי לב בביתו מעריך ריאק את יכולת כוחותיו להגן על עמדותיהם במקרה של מתקפה בהיקף מלא. "איך? מי שולט במרחב האווירי?", הוא אומר. "אנחנו יודעים שקרב יהיה אסון מבחינתנו, בשלב הראשון".
אולם הגנרל, שהצטרף לתנועה בשנת 1983 ומתגאה בצלקות שלו כאילו היו צל"שים, לא חושב שיובס. כי לדבריו, אם המלחמה תשוב לדרום, הצבא העממי לשחרור סודן יצטרף לתנועות מורדים נוספות בחבל דארפור בסודן ובאזורים נוספים. "אם המלחמה תתחדש, ננסה לפעור חור ולנוע צפונה", אומר הגנרל. "מבחינתם זו תהיה התאבדות".
ייתכן שהאיום הזה אינו רק התרברבות. באחרונה האשימה ממשלת סודן את הנהגת הדרום בסיוע פעיל לקבוצת המורדים הגדולה ביותר בדארפור, התנועה לשוויון ולצדק - האשמה אותה מכחישים אנשי הדרום. המפלגה השלטת בצפון אף התלוננה שרבים ממורדי דרפור מצאו מקלט בג'ובה, בירתה של דרום סודן.
בג'ובה יושב גם מיני מינאווי, מנהיג ארגון של מורדי דארפור בשם "הצבא לשחרור סודן", אשר בשנת 2006 חתם עם הממשלה על הסכם השלום. לפני כשבועיים הודיע מינאווי שההסכם בטל ומבוטל ושהוא מנהל שיחות עם מייסד הצבא לשחרור סודן, עבדל ואהיד אל נור, לארגן מחדש את ארגון המורדים.
הצבא העממי לשחרור סודן גם שומר על קשרים פוליטיים קרובים עם מורדים שתקועים בחלק הצפוני של קו החזית. אחד מהם, הגנרל מליק אגאר מהצבא העממי לשחרור סודן, הוא מושל מדינת הנילוס הכחול הסמוכה. אם אכן הצבא העממי לשחרור סודן מחזק את קשריו עם קבוצות בצפון, הרי שיש כאן תפנית מעניינת בעלילה. שכן, במהלך המלחמה, אל-באשיר פעל לחמש בצורה מאסיבית קבוצות מורדים שפרשו מהדרום, כדי שישמשו גיס חמישי.
"הדרום יכול לומר,'תראו, לכם יש כלים, אבל גם לנו'", אומר פואד היקמט, אנליסט סודני העובד עם "אינטרנשיונל קרייסס גרופ", ארגון שעוסק בפתרון סכסוכים. המסר ברור: אל תנסו לעצור את ההיפרדות. "חרטום תיפול", הוסיף ריאק. "ואז נהיה חלק מהקואליציה החדשה", הוא מוסיף בחיוך.
דוויד אאולך ביאון, חייל זוטר בן 34, עומד במשמרת לא הרחק משם. הוא בילה 11 שנים כפליט באוגנדה, שם גם למד. מה שהופך אותו לחריג בצבא שרוב חייליו לא יודעים קרוא וכתוב. והוא גם משורר חובב.
"אלוהים הוא פרה עם עטין אחד", נאמר באחד משיריו, ששרבט על חתיכת נייר מקומטת. "לכן יש פער בין העשירים לעניים". כאשר נשאל מדוע שב לצבא, כדי להבין את תשובתו לא צריך פרשנות ספרותית. "באתי לקבוע את הגבול", אמר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם