פרקליטים במלכוד: "אף אחד לא שם עלינו"
הם עורכי דין שהתחילו עמוסי אידיאולוגיה ולמרות ההסכם שסיים את השביתה, הם נשארו עם הר סימני שאלה. ביקור מדכא בפרקליטות ת"א
את בראל, פרקליטה במחוז תל אביב (פלילי), אני מכיר כבר שנים, בלי קשר לעולם המשפט. ישרה כמו פלס, לא זזה ימינה ושמאלה מהספר. מבחינתה, להיות עורכת דין בפרקליטות זה סוג של ייעוד, לנקות את החברה מכל מיני מזיקים ולהבטיח איכות חיים. אף פעם לא שמעתי אותה מתלוננת ועכשיו זה היה כמו סוג של כפירה.
בראל שבה אתמול לעבודה אחרי 43 ימים בבית יחד עם חבריה גלי חצב, שירי רום וניר ביטון, כולם עורכי דין מנוסים הנחשבים לדור הביניים. כזה שכבר עובד שנים ותקוע עם הדרגה, השכר ועם אופק בכלל לא ברור. ארבעתם התחילו עמוסי אידיאולוגיה ועכשיו נמצאים עם הר של סימני שאלה, למרות ההסכם החגיגי.
"יש משבר אמון", משוכנעת חצב. "היו דיונים בבית דין לעבודה במהלך השביתה. קראתי את החומר שלוש פעמים כדי להבין שהפעם אני זה לא 'המדינה'. הפעם המדינה נגדי. כשאני הולכת לבית משפט אני תמיד מייצגת את הממסד".
ביטון: "לא היינו מתוסכלים. אנשים אוהבים כאן את העבודה, התסכול הוא מהזלזול. יש פה 850 פרקליטים שעושים עבודת קודש, ואף אחד לא רוצה לדבר איתם. מי שמע על דבר כזה? כולם אומרים 'פרקליט זה חשוב ומכובד'. חבר'ה, אלה סיסמאות. אם אנחנו חשובים תראו את זה בשכר ובתנאים, וגם תחשבו על העלאה. על מה דיברנו? 20 אחוז שכמה היו מוסיפים לנטו, אלף שקל, זה מה שישנה את החיים? נתעשר מזה?".
לך תייצג מאפיונר ותיסע בפורשה.
"עבדתי חצי שנה אצל עורך דין פרטי, סנגור. ייצגתי קשישים שביצעו עברות מין בילדים. היום הרבה יותר קל לי לתבוע את אותו קשיש מאשר לתמוך בו נפשית, כי כשאתה סנגור אתה לא רק מייצג במשפט, אתה גם צריך לשמוע, להבין ולהאמין. בתוך תוכך אתה אומר 'אלוהים, זו הייתה יכולה להיות הבת שלי'. המקום הזה טוב מבחינה אידיאולוגית. באתי מתוך שליחות, באמת".
בראל: "המקום היחידי
למה באמת?
"נכנסנו לכאן אנשים צעירים ואז המשפחה גדלה ויש היום משכנתה. חלק מתחיל לרחרח מה קורה בפנסיה, דברים משתנים. הפרקליטות היא לא מקום רע לעורך דין בימיו הראשונים, גם לא מבחינה כספית, אבל כעבור עשר שנים אתה מסתכל מסביב ואומר 'אני מוכשר, בן 40, ואני לא מקבל את התמורה לערך שלי'. זה משהו שקשה לחיות איתו, מה גם שיש פגיעה מתמשכת וממשית בשכר. שינוי לרעה. שחיקה".
רום: "אף אחד לא חשב שירוויח כמו בשוק הפרטי, אבל המצב היה אחר כשהגענו. אנשים קיבלו שכר הולם, פנסיה תקציבית. הייתה העלאה בדרגה כל שנה או שנתיים. פתאום אין. אנחנו 30 פרקליטים שתקועים במקום, כשמשרד האוצר כבר שנים לא נותן תקנים לדרגה הבאה. היה מכרז עכשיו ו-21 פרקליטים ניגשו על תקן יחיד ומסכן. לא כל מי שזכאי ניגש. היו שוויתרו מראש".
רום, בראל וביטון נמצאים בפרקליטות בדרגה הנקראת "סגן בכיר", כשעיניהם נשואות לדרגת "סגן בכיר א", שמבחינה מקצועית לא נותנת דבר מלבד תוספת כספית. חצב היא היחידה בחדר שזכתה בינתיים להגשים את "החלום". משרד האוצר, כדי להגן על עצמו, פרסם לא מזמן שהשכר הממוצע בפרקליטות הוא למעלה מ-19 אלף שקל, פי שניים וחצי מהשכר הממוצע במשק, וכי 128 עובדים מרוויחים 30 אלף שקל. אז על מה הרעש?
חצב : "אני עובדת למעלה מעשר שנים ולא מגיעה ל-15 אלף ברוטו, ומתוך זה כ-3,000 הם שעות נוספות. אני עם תואר שני וגמול השתלמות, ואחד הדברים שמאוד חורים לי כשאני שומעת את אילן לוין, הממונה על השכר, אומר'אתם צריכים לתת לנו כדי שאנחנו ניתן לכם'. ההרגשה היא שאין לו מושג על מה הוא מדבר".
מה זאת אומרת?
"שיבוא ויראה איך כל אחד מאיתנו עובד, ואני מדברת על שעות, ימים, לילות. אני אמא לשלושה, וגם כשהילדה שלי הייתה בבית חולים, כשהיה דיון הוכחות של נאשם עצור, לא הרשיתי לעצמי להיעדר. בשבע בבוקר הייתי בבית חולים והשארתי שם את אמא שלי כדי שאני אתייצב למשפט. איפה עוד אפשר לתת?".
בראל: "אומרים שאנחנו מפונקים ושיש אנשים שמרוויחים פחות מאיתנו. ברור שיש, אבל צריך להסתכל על איזה ייצוג משפטי אתה רוצה שיהיה לך ולמדינה. מי יהיה הפרצוף שיעמוד מול מי שפגע בך. ההתפתחות המשפטית בשנים האחרונות הופכת את התפקיד שלנו לאחד הקשים שאני מכירה ברמה האינטלקטואלית. צריך למדוד את האחריות שמוטלת פה לעומת השחיקה בשכר. באיזה שלב זה יתפוצץ, זה לא יכול להחזיק ככה. מה עוד שהמלחמה הופכת ליותר ויותר קשה. תדבר עם פרקליטים של 30 שנה ומעלה. פעם רוב הסנגורים שהיית עומד מולם, הרגשת מעליהם מבחינה מקצועית. היינו יותר טובים, אבל זה לא המצב היום".
חצב: "כשנכנסתי לפרקליטות היינו 30-40 פרקליטים והיום אנחנו למעלה ממאה, וכמות התקנים לא עולה. לי למשל אין מתמחה. 38 מתמחים על יותר ממאה פרקליטים. תיקי רצח, תיקי אונס, ואתה רואה מול מי אנחנו עומדים. סנגורים שבאים לא רק עם מתמחה, אלא עם עוזר משפטי שסרק ותייק. סוללה שלמה. ואתה לבד".
אז איך אפשר להסביר את האדישות?
רום: "זה לא נתב"ג ששובת ואנשים על המזוודות, או משרד החינוך שאתה לא יכול ללכת לעבודה כי הילדים בבית. זה משהו אחר. דברים שלא נוגעים לך אישית. אז השתחרר עבריין, זה עובר לידך. אתה אומר 'אוי אוי-אוי', אבל ממשיך כאילו כלום".
בראל: "הבון-טון זה לתקוף את המערכת ולהגיד כמה היא דפוקה ומסואבת, וזו לא רק הפרקליטות שסובלת. הפרקליטות דווקא הייתה מעל הרוח הרעה הזו במשך די הרבה זמן. לא סבלנו באופן ישיר, אבל בשנים האחרונות יש מתקפה תקשורתית מכוונת על ידי פוליטיקאים ועבריינים עם הרבה מאוד כוח. מחיים רמון ועד אחרון הפושעים. כמעט מערכה מתואמת".
רום: "בזמן השביתה דנו רק בתיקים חריגים. לי יצא להגיש עכשיו תיק של עברות מין במשפחה, ובמשך שבועיים עבדתי עליו. הופעתי, והשופט כל הזמן אמר 'איך שר המשפטים לא עושה שום דבר, מה קורה פה?'".
יש לכם הסבר להתנהגות המערכת?
ביטון: "שר המשפטים הוא האבא והאמא שלנו, וזה שהיה צריך לדאוג לנו. היה ראוי שהוא יישא את הדגל במאבק. שיגיד 'אני אעשה את העבודה בשבילכם, שבו בצד'. רב הנסתר על הנגלה ומטעמים זרים. נקודה".
מרגישים כבר את הנזקים?
חצב: "בתיק שאני מנהלת הייתה בקשה להעלות נאנסת לעדות מוקדמת בגלל מצבה הנפשי החמור. זו הייתה הפקה, כיוון שהיה צריך טלוויזיה במעגל סגור לא בנוכחות הנאשם, ובסוף נמצא תאריך וזה נפל על השביתה. הגשתי בקשה לוועדת חריגים ולא אישרו, והייתי צריכה להתקשר ולהסביר למשפחה. הנערה במצב נפשי קשה. זה כואב".
ומה יהיו הנזקים בעבודה השוטפת?
בראל: "יש נזק של השחרורים, כי ידוע שאם נאשם לא עצור עד תום ההליכים, אלא יושב בבית, הסיכוי מבחינת הענישה נראה אחרת. יש שוטרים שבמשך שנים אני מנסה לטפח איתם יחסים והם מאוד כעסו. עבדו ועבדו והעבודה שלהם התפקששה. עוד פגיעה שאני צופה היא בבית המשפט. נעמוד מולם אחרי שחודשיים שבתנו ונגיד 'הנאשם עצור, בואו נקבע עוד מועדי הוכחות' והם יגידו 'איפה היית במשך חודשיים?'".
הביקור בפרקליטות די מדכא. משרדי עורכי דין פרטיים מעוצבים היום במיטב ההייטק. דסק קבלה, מכונת אספרסו, כורסאות מעור, חדר ישיבות שנראה מיליון דולר. כאן החדרים צפופים, אפורים. ביטון מספר שבחדר שלו, בקיץ, כשממש חם, אפשר להריח את הביוב שזורם ליד, שלא לדבר על העטים שהוא קונה ואת הקפה והחלב שהוא מביא מהבית.
ביטון הוא מיעוט. הרוב כאן, כ-80 אחוז, נשים, ויש לכך סיבה, לדעתן. "אולי אני לא אשמע פמיניסטית", מודה חצב עוד לפני סיום התשובה, "אבל במרבית משקי הבית הגבר מביא את המשכורת העיקרית, ומשכורת של פרקליט לא יכולה להיות כזו".
בראל: "אני שואלת את עצמי אם הבעל שלי שווה פי שלושה ממני? האומנם מגיע לו?". ביטון : "עובד מדינה לא יכול להיות עשיר. אפשר לחיות טוב. אף אחד מאיתנו לא רעב ללחם, אבל אנחנו רוצים הכרה במעמד וביטוי למה שאנחנו עושים. הקידום בעיניי יותר חשוב. שאני אדע שבעוד שנתיים או שלוש אוכל להיות סגן בכיר א', ועדיין מדי פעם אני מהרהר אם זה באמת המקום שלי. אני לא יכול להצהיר שחור על גבי לבן שאשאר כאן עד הפנסיה".
נשמע שהזמן הפנוי נתן לכם חומר למחשבה.
רום: "השביתה גרמה לי להבין כמה אני מקריבה. הילדים שלי פתאום מרגישים אותי בבית. יש יותר סבלנות. עד עכשיו לא ידעתי, אבל בחודש הזה ראיתי מה אני מפסידה". בראל : "בתפקיד שלנו יש חשיבות לגיל, לניסיון החיים, לעובדה שכולנו הורים. הדברים האלה עושים אותנו לפרקליטים יותר טובים. אי אפשר שיהיו רק ילדים. יש כבר פרקליטויות שיש בהן חור גדול בדור הביניים. אני יודעת ש-35 שנות עבודה זה מה שאנחנו צריכים כדי להגיע לפנסיה מלאה. כמו שזה נראה, אני אומרת שאין מצב. אין בן אנוש שיכול לעשות את זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם