שיחה בטלפון נייד גורמת לסרטן בבלוטת הרוק?

מחקר חדש מגלה שמקרי הסרטן בבלוטת הרוק עלו פי 4, ובמקביל, עלה זמן השיחות שלנו בסלולרי פי 6. עכשיו דרוש מחקר שיבדוק אם זה מקרי

אביב לביא | 31/12/2010 10:50

תגיות: קרינה סלולארית

בגיליון ינואר של כתב העת המדעי "EPIDEMIOLOGY" יהיה לישראל שגריר: מאמר שנכתב על ידי שלושה חוקרים מהאוניברסיטה העברית והדסה עין כרם. השלושה - ד"ר רקפת צ'רנינסקי, ד"ר אבי זיני ופרופ' הרולד סגן-כהן - כתבו אמנם על סרטן בבלוטות הרוק, אבל בשנים האחרונות אי אפשר לכתוב על סרטן בבלוטות הרוק בלי לכתוב גם על טלפונים סלולריים.

אישה מדברת בסלולר. מספר החולים גדל פי ארבעה צילום המחשה: SXC

מדובר במחקר פשוט, לא יומרני, שממפה את היקף תחלואת הסרטן בבלוטות הרוק בישראל. לכל אדם יש שלוש בלוטות רוק: שתיים מתחת ללסת, ואחת - בלוטת הפרותיד - מתחת לאוזן. החוקרים שאבו מרשם הסרטן הלאומי את מספר הישראלים שאובחנו אצלם גידולים סרטניים בשלוש הבלוטות. בעוד מספר החולים שסבלו מגידולים בשתי הבלוטות התחתונות שמר על יציבות במהלך השנים שנבדקו (2006-1970), בכל הנוגע לכמות הגידולים בבלוטה שמאחורי האוזן (פרותיד) התחוללה דרמה: מספר החולים גדל פי ארבעה (!) - מ-16 ל-64 בשנה והחל ב-2001 נרשמה עלייה תלולה במיוחד. אם עד 2001 הממוצע השנתי של גידולים בפרותיד היה 37, מתחילת העשור הוא נסק ל-61 מקרים בשנה.

החוקרים לא הסתפקו בהצגת העובדות היבשות. הם מכירים היטב את תוצאות מחקר ה"אינטרפון"-המחקר הבינלאומי הגדול ביותר שנערך עד כה על השפעות הקרינה הסלולרית, שישראל מיוצגת בו על ידי פרופ' סיגל סדצקי מתל השומר. תוצאות האינטרפון הצביעו על חשד לפיו למשתמשי סלולר כבדים סיכוי גבוה יותר ללקות בגידול באותו צד של הראש בו הם נוהגים להחזיק את המכשיר.

זהירות מתבקשת

אי לכך, ביקשו צ'רנינסקי ושות' ממשרד התקשורת את נתוני השימוש בסלולר של הישראלים בשנים הרלוונטיות. הם גילו שבין 1997 ל-2006 מספר הדקות היומי שישראלי ממוצע מדבר בטלפון הנייד שלו גדל פי שישה.

המחקר לא מתיימר להוכיח קשר בין אינפלציית השימוש בסלולר לעלייה התלולה במספר הגידולים בבלוטת הרוק העליונה. הוא רק מציג את הנתונים, ומציב את סימן השאלה המהדהד על השולחן. "צריכים להיות מאוד זהירים", אומרת ד"ר צ'רנינסקי. "נתקלנו בהבדל תהומי במגמות בין שתי בלוטות

הרוק התחתונות לבלוטה העליונה, הבדל שאיש מאיתנו לא יודע למצוא לו הסבר אחר".

המאמר שיפורסם בכתב העת מסתיים עם סימן שאלה, אבל גם עם פרדוקס גדול, שמלמד משהו על האופן שבו מתנהל עולם המחקר המדעי. למעשה, המאמר מזמין מחקר המשך, לא מסובך מדי: כל שצריך זה לבדוק את הרגלי השימוש בסלולר של מי שלקו בסרטן בבלוטת הפרותיד, להשוות אותם לכלל האוכלוסייה ולהגיע למסקנות. או שיימצא קשר חד משמעי בין שימוש בטלפון הסלולרי לגידולים סרטניים, או שהקשר הזה יופרך.

בין אתיקה למחקר

אלא שמחקר כזה-אלמנטרי ככל שיישמע - כמעט לא ניתן לעשות. יש יותר מדי חסמים כלכליים ובירוקרטיים. "צריך להבין", אומר חוקר בכיר בתחום, "הנתונים שהחוקרים קיבלו מרשם הסרטן אינם שמיים, משום שעל חולי סרטן חלה סודיות רפואית. כדי להגיע אל החולים צריך לאתר את הרופא המטפל, ולבקש ממנו לפנות אל החולה ולבקש להסיר את הסודיות. אחרי שהחולה משיב בחיוב, צריך לפתוח מול בית החולים בהליך על פי אמנת הלסינקי, שכרוך בהרבה טפסים, זמן ובירוקרטיה. כדי לבצע תהליך כזה על מאות חולים צריך המון כוח אדם, כסף וזמן, משאבים שרוב החוקרים יכולים רק לחלום עליהם".

מי שלרשותן עומדים משאבים כאלה הן, למרבה האירוניה, חברות הסלולר. ואכן, בשלב מסוים הועלתה האפשרות שהן ייקחו תחת חסותן את המשך המחקר, אלא שהרעיון הורד מהפרק באותה מהירות שבה עלה, וכנראה טוב שכך. צריך להודות: אם חברות הסלולר היו חתומות על מימון המחקר, גם אם המסקנות היו שוללות לחלוטין את הקשר בין שימוש במכשירים לסרטן, איש מאיתנו לא היה מאמין.

בשורה התחתונה, נשארנו עם מציאות אבסורדית, שבה מידע חיוני לבריאות הציבור נמצא בהישג יד, אבל ספק אם יימצא הגורם שיושיט את היד ויקטוף אותו. "יש כאן איזון אינטרסים מורכב בין אתיקה למחקר", אומר מדען בכיר, "שהתוצאה שלו היא שהתינוק נשפך עם המים, ולעשות מחקר פשוט יחסית הופך למשימה מסובכת מדי".

aviv67@gmail.com