חמדנים, נמאסתם
הזוי" ו-"צבוע" כונו לאחרונה חלק מחברי מפלגת העבודה בערוץ 10. שמעתם עיתונאים מכנים כך את יצחק תשובה או סמי עופר?
מעבר לסלידה העולה מסגנון התבטאותם של המנחים לונדון וקירשנבאום, כדאי לציין כמה עובדות בנוגע למספר אישים אחרים, שהשפעתם על הנעשה במדינת ישראל גבוהה מזו של חברי הכנסת של מפלגת העבודה. סמי עופר, שהוא הבעלים של מפעלים אשר תורם מדי פעם לבתי חולים, שקרוב לוודאי, שלפחות חלק מהמאושפזים בהם חלו בשל זיהום האוויר מהמפעלים שבבעלותו. שרי אריסון סיפרה בראיון עיתונאי שהיא "שומעת קולות" ומסרים מלמעלה.
יצחק תשובה שהונו נאמד במיליארדי שקלים, שכר עשרות לוביסטים, יחצ"נים ועורכי דין, במטרה לטרפד את העלאת את המיסוי על אוצרות הטבע של ישראל לשיעור המקובל בשאר מדינות המערב, או – במלים אחרות – להגדיל את הונו של תשובה עוד יותר, על חשבון החינוך, הבריאות והרווחה של יתר אזרחי ישראל.
לא נבחרו מעולם
למרות כל זאת, למותר לציין, שלונדון וקירשנבאום מעולם לא היו מעזים לכנות את האישים הנ"ל וחבריהם, כפרטים או כקבוצה, בשמות כמו "הצבוע", "ההזוייה", "החמדן", וכיוצא בזה. למעשה, קשה לי להיזכר ולו בפעם אחת, שבה הושמעה בתכנית ביקורת רצינית ומשמעותית כלפי מי מהאישים הנ"ל, או משאר משפחות ההון בישראל.
כלומר, הגידופים המכוערים שהשמיעו לונדון וקירשנבאום לא היו מעידה חד פעמית, אלא
חלק מתהליך מדאיג, של כרסום יסוד הדמוקרטיה: חלק ניכר מנבחרי הציבור הם אולי לא בדיוק "מציאה" גדולה (בלשון המעטה) – אבל הם נבחרים באופן דמוקרטי, וניתן לבקר אותם בחופשיות, ולהחליף אותם בבחירות הבאות. מאידך, קומץ משפחות ההון ובעלות אמצעי התקשורת, שכוחן גדול בהרבה מזה של כל ח"כ או שר בישראל, לא נבחרו מעולם. אותן אי אפשר להחליף בבחירות, ורק מעטים מעזים לבקר אותן.
סעיף 5 בחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו קובע כי על הרשות השנייה לפעול לקיום "שידור מהימן, הוגן ומאוזן", "לטיפוח אזרחות טובה ולחיזוק ערכי הדמוקרטיה וההומניזם". לפיכך, כתבתי לרשות השנייה, וביקשתי ממנה להפעיל את סמכותה, ולדרוש מהמנחים לונדון וקירשנבאום להתנצל; וכן לדרוש ממערכת התכנית הבהרות בנוגע לשאלה, האם יש אישים וגופים מסויימים בישראל, שהם חסינים מביקורת, ואם כן – מדוע.
טרם קיבלתי תגובה מהרשות השנייה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם