לא שחור ולבן: שני צדי בעיית הפליטים
הוא: אוסקר אוליביה מקונגו שמתגורר בדרום תל אביב. היא: צילה יצחק, פעילה במאבקם של תושבי שכונת התקווה נגד הזרים
"מה זה שנאה? בורות. חוסר ידע. מי שצועק לי ללכת הביתה, גזען. אני כבר לא כועס. אני עצוב. כשאני שומע שמרביצים לילדים רק בגלל שהם שחורים, אני פוחד. מה אני צריך להגיד לבת שלי? היא בת שבע. 'אסתר, כשאת רואה ישראלים עוברים בצד שמאל, תעברי ימינה'?, 'כשאת רואה ישראלים הולכים בצד ימין, תעברי לשמאל'?, 'אם הם בצד שמאל ובצד ימין, תעשי סיבוב'?
"אני רוצה להגיד למפגינים מה הסיפור שלי. אין לי מקום אחר, שיבינו. הם לא יבינו, אבל לפחות שיידעו. שלא יגידו אחר כך 'לא ידענו', 'אילו רק היינו יודעים'. בקונגו (זאיר), הייתי דובר הסטודנטים. סטודנט לארכיטקטורה. שנה שנייה. נעצרתי כמה פעמים בגלל הפגנות שעשינו. ישבתי בבית סוהר.
"הייתה יחידה שעקבה אחרי הסטודנטים. אנחנו נחשבנו מתנגדי המשטר. מי שהתנגד חטף. נרצחו סטודנטים. בפעם האחרונה הלכתי ברחוב, התנפלו עליי ודקרו אותי בחזה. אחר כך השאירו אותי מדמם. עד היום יש לי צלקת. הבנתי שאני חייב לברוח. לא יצאתי מהבית כמעט חודש. אפילו לא הלכתי לבית חולים. טיפלו בי בבית. פחדתי שיחפשו אותי. נחשבתי 'מבוקש'. אמא שלי ארגנה לי את היציאה מזאיר. מה לקחתי? כמעט כלום. 300 דולר. חולצה, נעליים ומכנסי ג'ינס.
"הייתי בן 26, הגעתי למצרים. התברר שמי שאחראי לוויזות בשגרירות זאיר הוא אחיו הצעיר של מפקד היחידה למעקב אחרי סטודנטים בזאיר. הבנתי שמצרים היא לא המקום הנכון בשבילי. מה זה מקום נכון לאדם כמוני? מדינת חוק. הלכתי לשגרירות ישראל במצרים. נתנו לי ויזה של תייר. הגעתי לתל אביב, באוטובוס. 50 דולר לכיוון.
"עבדתי בבניין. אחר כך במסעדה. עכשיו אני מנקה דירות. בשנת 1999 ניגשתי למשרדי האו"ם. הגדירו אותי 'מבקש מקלט מדיני'. עד היום לא קיבלתי מעמד של פליט. הבת שלי היא פרסונה נון גרטה בארץ. לפי משרד הפנים אני נחשב כלום. אנחנו גרים בדרום העיר, בשכירות. גרתי כבר בשכונת התקווה, בשכונת שפירא, בתחנה המרכזית.
"נכון. אני אפריקאי. אבל אף פעם לא גנבתי מאף אחד כלום. לא רצחתי. לא לקחתי לאף אחד שום בחורה. לא הייתי אף פעם במשטרה. אכלתי עם האנשים האלה בשכונות. קניתי בחנויות שלהם. הבת שלי נולדה בשכונת התקווה. רחוב פנואל. פתאום שמים לב לזה שאני שחור? פתאום רואים שאני כושי? אומרים שאסור להשכיר דירות לאפריקאים.
"חיפשתי עכשיו דירה. נתנו לי מספר בניין. הגעתי. ראו שאני שחור, הסתכלו מלמטה למעלה. אמרו 'אוי, השכרנו את הדירה לפני עשר דקות'. אם לא ישכירו לי דירה אין לי לאן ללכת. הייתי הולך לגור במקום אחר. חשבתי כבר לעזוב.
"מי שצועק לי 'אפריקאי, לך הביתה' הוא לא רק גזען. הוא נאיבי. אומרים שאנחנו לוקחים מהלבנים כסף ועבודה. זה לא נכון. אנחנו לא תופסים מקום של אף אחד. הגיע הזמן שתושבי השכונות יבינו, גם אם לא יהיו אפריקאים, שכונת התקווה לא תהפוך להיות הרצליה פיתוח. זאת עובדה. לכל מדינה יש את שכונת התקווה שלה. גם בצרפת, ביפן. עם או בלי שחורים, עם או בלי זרים, בלי פליטים, בלי כושים.
"שכונת התקווה נטפלת לשחורים סתם. אם אנחנו נצא, ייטפלו להומוסקסואלים. אתם לא חייבים לקבל אותי. אבל אתם חייבים להבין. לא הגענו לפה סתם. 80 אחוז מהישראלים הם בנים או נכדים של כאלה שפעם היו פליטים כמוני. אלה שאומרים לי 'אפריקאי, לך הביתה', 'רוצח, גנב'. לא הלכתי להפגנה. פחדתי. הוצאתי את הילדה מוקדם מבית ספר והסתגרנו בבית. את מה שהיה שם ראיתי בעיתונים.
"אם מישהו היה אומר לי פעם שברחוב הישראלי מרביצים לזרים, הייתי אומר לו שהוא שקרן. הייתי פה כשרצחו את רבין. אצלנו אומרים 'אם העץ הירוק נשרף ככה, מה יהיה על העץ היבש?'. אני חושב, איזה פחד. אם הרגו ראש ממשלה בגלל חוסר סובלנות, מה יכולים לעשות לי, שאני בסך הכל פליט זר?".
צילה יצחק, 37, נשואה, אם לשלושה (שמונה וחצי, ארבע, שנה ושמונה חודשים), עצמאית בתחום השילוח, גרה בדרום תל אביב (קריית שלום). פעילה שכונתית
"המדינה חייבת לקחת אחריות על כמויות הזרים שנכנסות לכאן. תביאו 300 זרים. 400. אבל 35 אלף? אי אפשר להכניס עוד ועוד זרים ולהגיד 'יהיה בסדר'. אי אפשר גם לזרוק אותם ברחובות. איפה ישימו אותם? שימו אותם בתוך אוכלוסיות חזקות. בשכונות חזקות. ערים חזקות. בצפון תל אביב, כן, בדיוק. ברמת אביב ג'. הם הרבה יותר חזקים כלכלית. פחות מתעסקים בהישרדות ובקיום מאיתנו, שגרים בדרום תל אביב.
"שכר דירה עולה הרבה כסף בצפון תל אביב? שהמדינה תיתן להם עזרה, לאפריקאים. לא צריך לשלם להם 7,000 שקל בחודש. מספיק 1,000, 1,500 שקל. הם חיים 40-20 איש בחדר. קומונה. אם ה 'צפונים' אומרים שאנחנו גזענים, שהם יקבלו אותם.
"אנחנו גזענים? בסדר. אני אומרת לכל אלה מצפון תל אביב, אל תהיו צבועים. 'תראו את הפנים האחרות שלכם, תראו איך הן שונות משלנו'. הם רוצים אותם, שייקחו. אנחנו מוכנים לקבל זרים, אבל בכמות סבירה. אומרים לנו 'הם נרדפים', 'שעיר לעזאזל'. בסדר. בגלל שהם נרדפים הם לא יכולים להיות בצפון תל אביב?
"מביאים אוטובוס עם פליטים, פותחים להם את הדלתות בתוך גינת לוינסקי, ואומרים להם 'לכו, תסתדרו'. למה? תפתחו את האוטובוס בגינה של כיכר המדינה. למה כאן? למה רק בלוינסקי? למה רק בנווה שאנן?
"אני פעילה שכונתית. בהתנדבות. הייתי מהתומכות והמארגנות של ההפגנה. גם נאמתי. אני כל הזמן מסבירה. אנחנו לא באים ממקום של גזענות, אלא ממקום של דאגה לשכונות. יש מדיניות החלשה של המדינה והרשויות את דרום תל אביב. במקום לתת לנו להרים ראש, שמים בתוכנו אוכלוסייה עוד יותר חלשה מאיתנו. מחלישים אותנו בכוונה.
"אני יכולה לעשות סיור היום למי שרוצה. שמים פה זרים, פליטים, אנשים חלשים, בלי עבודה. מה הם יכולים לעשות? רק ללכת לגנוב. אין להם ברירה. הם גם חומדים. רואים דברים ורוצים אותם. לכי לתחנה המרכזית. בלי ילדים. עם ילדים אני לא מעזה. אני בתחנה המרכזית לא מסתובבת. יהרגו אותי. לא בשעות הערב. זה הפך מוקד פשע ואלימות. אני לא מזהירה את הילדים שלי מעובדים זרים. אני מזהירה אותם מפני סכנות בכלל.
"לא הייתי משכירה דירה לפליט. גם לא לזר. לא הייתי רוצה לדעת שאני יוצאת מהשכונה שלי ומשאירה כאן אנשים שלא משמרים את הצביון השכונתי. אני מבינה את הקושי של פליטים שנמצאים כאן הרבה זמן. יש בי רחמים עליהם.
"מצד שני, אתה מגיע למדינה, שהיא לא המדינה שלך. מי אמר לך שתוכל לשהות כאן כל כך הרבה שנים? מי הבטיח לך משהו? בשם מה אתה מרגיש שזה הבית שלך והמקום שלך? באותה מידה זה יכול היה לקרות לי, אילו הייתי נוסעת לארצות הברית. היו אומרים לי פתאום 'ביי ביי', זה קורה בכל העולם. הם לא יכולים לחזור למדינה שלהם כרגע? בסדר. אולי בעתיד. ישראל צריכה, יחד עם האו"ם, לראות איך אפשר לעזור לאותם אנשים במדינות שלהם. לא על חשבוננו.
"אני יודעת שיש פה הרבה זרים שמגיעים רק כי אמרו להם שישראל זה גן עדן. בדיוק כמו שהצעירים שלנו נוסעים לארצות הברית או לאוסטרליה. אנחנו תמימים. לא בכל מקום יש רדיפה. המדינה צריכה לפקוח עיניים, לראות מי נרדף ומי לא. אנחנו נמשיך את המלחמה שלנו, נגד מדיניות ההחלשה של דרום תל אביב. נעשה גם עוד הפגנות. עד שייקחו את הזרים ויחלקו אותם בכל העיר ובכל הארץ.
"מה, אני פחות טובה ממישהי שגרה בצפון תל אביב? למה יש זרים רק בשכונת התקווה, ובאילת, ובערד? למה רק אצלנו? כשקיסריה לא רצתה להתחבר לאור עקיבא, אף אחד לא אמר 'גזענים'. ואלה היו יהודים. וקיסריה אמרה ככה 'הילדים של אור עקיבא יחלישו את הילדים שלנו'. למה, כי קיסריה אוכלוסייה חזקה? קיסריה הייתה סופר גזענית, אבל כולם שתקו. אמרו שם 'אנחנו לא מקבלים את האחים שלנו', וזה היה בסדר, בגלל שהם עשירים? גם לביבי מגיע שכן פליט.
"זה לא דבר רע, אבל לא ייתכן שיעמיסו את כל הזרים עלינו. אנחנו הקורבנות בסיפור הזה. אני קורבן, כן. העמיסו על דרום תל אביב זרים בצורה לא סבירה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם