אני מאשים: איך ומדוע הורשע רומן זדורוב?
הרשעתו של רומן זדורוב ברצח הילדה תאיר ראדה התבססה על ראיות בעיתיות והתעלמה לכאורה משלל עובדות שהיו אמורות לזכותו
לאחרונה זכיתי לצפות בסרט באורך שעה וחצי המתאר את השתלשלות האירועים בכל פרשת רומן זדורוב שהופק על-ידי המהנדס דורון בלדינגר, מומחה וידאו וסאונד למשפט פלילי, בעזרת ד"ר חיים סדובסקי, על דרך הרשעתו, החקירות שעבר וממצאי הזירה, ולאור זאת אני כותב כדלהלן.
אכן המעיין בחומר המשטרה עצמו, יראה שהודאת הנאשם וכן השחזור, סותרים נתונים מציאותיים רבים.
1. לנאשם יש אליבי מוצק. שעת הרצח היתה בין 13.20 ל-13.22, כפי שעולה מהצלבת העדויות שנבדקו על-ידי המשטרה. אך באותה שעה הנאשם שהה בשער בית-הספר עם שני שומרים וחיכה לדבק שיביא לו מעבידו, והוא דיבר איתו בטלפון סלולרי בשעה 13.23.09 , כפי שנמצא בתדפיסי השיחות של הטלפונים הסלולריים שלהם. הנאשם עצמו לא ידע מה היתה שעת הרצח, לא היה מודע לאליבי שלו ולא עמד על בדיקתו. אך החוקרים היו מודעים לאליבי, ואכן היו מאוד מוטרדים מהתדפיסים והאליבי התורף את כל הקלפים, לכן החליטו להזיז
2. תלמידה סיפרה שכאשר רצתה להיכנס לאותם שירותים, שמעה קול גבוה שטען שהתא תפוס – לא קולה של הנרצחת ולא קולו של הנאשם.
3. בהצהרות של תלמידות, יש תיאום עדויות על "אבי מטבריה", שלא היה ולא נברא.
4. תלמידה העידה שביום הרצח "תאיר אמרה למורה בשיעור, שהיא פוחדת מהמוות ומבט מוזר היה בעיניה, שאף פעם לא ראיתי אצלה".
5. הרצח בוצע על-ידי שני אנשים לפחות, כאשר אחד היכה מאחור, ואחד חתך מקדימה.
7. על אף שזירת הרצח היתה מלאה כתמי דם, לא נמצא על נעליו של הנאשם אפילו חלקיק מיקרוסקופי של דם.
8. וכן אין בזירת הרצח שום ראיה אובייקטיבית, כגון טביעת אצבע של הנאשם ושאר ממצאים ביולוגיים.
9. נמצאו בזירה עקבות ברורות בדם, על הרצפה, על האסלה, על מיכל ההדחה, על קורות הקיר שבין תאי השירותים. העקבות היו של נעליים קטנות, במידות של ילדים ולא של הנאשם.
10. עקבות אלו העידו על מסלול הבריחה של הרוצח אל התא הסמוך, ולא כפי שהנאשם שיחזר בתחילה שיצא מעבר לדלת, ורק אחר-כך כשלימדו אותו שהמנעול היה שבור ואי אפשר לסגור את הדלת מבחוץ, הוא הדגים קפיצה מעל הדלת – מה שמצביע על שיחזור מופרך בנקודה קריטית.
11. הנאשם אמר שלא זוכר כלום, וכיוון שלימדו אותו שזירת הרצח היתה בקומה השניה, וכיוונו אותו אליה, הוא פנה לשם בשעת השחזור, בזמן שבאמת הרצח אירע בקומת הביניים, עד שהכווינו אותו מחדש על-ידי תרגיל של פתיחת אזיקים ושלט ברוסית על דלת תא השירותים, מה שמוכיח שלא הכיר כלל את זירת הרצח.
13. עד ההגנה, הפתולוג ד"ר חן קוגל, העיד שהחתכים בגוף הנרצחת מלמדים שהרוצח הוא שמאלי, אך זדורוב הוא ימני.
14. החוקרים שיקרו לנאשם שוב ושוב במהלך החקירה: שיצא שקרן בבדיקת הפוליגרף, שנמצא דם הנרצחת על בגדיו וכלי עבודתו, ושנמצאו בזירת הרצח ממצאים ביולוגיים שלו, טביעת אצבעותיו ועקבות נעליו, וכן שערותיו, עד שהאמין שהוא הרוצח, על אף שלא זכר כלל את הרצח. אך החוקרים שכנעו אותו לשתף פעולה בהודאה ובשחזור תמורת הקלה בעונש, ולימדו אותו את כל הפרטים המוכמנים.
15. בתא של זדורוב, הושתל מדובב, שתמורת $ 3,000 התחזה כדורש טובתו ושכנעו להודות במעשה על-מנת שיוקל עליו עונשו, ולימד אותו איך לבנות סיפור שייראה כמו הריגה ולא כמו רצח. אך רואים בסרט השחזור, כיצד החשוד תודרך לשחזר, אבל במה שלא הכווינו אותו, הוא טעה בשחזור.
16. יש לציין, במקרה של Black-out וכל אי שפיות זמנית, מכל מקום הרוצח זוכר את מסלול הבריחה, לעומת זדורוב שלא ידע לומר לחוקריו כיצד ברח.
17. בחומרי השמיעה והצפייה שהוקלטו על-ידי חוקרי המשטרה, התבצעו עריכה, חיתוכים והעלמת פסי קול – וזהו דבר אשר לא ייעשה (על כך העיד המהנדס דורון בלדינגר, אשר חומר רב על המשפט נמצא באתר שלו: טי.וי. קליפ – תקשורת משפטית.
אמנם במשפט היווני והרומי הודאה נחשבת, וכן בחוק המערבי, וכן בחוק הישראלי-האנגלו-סקסי, בו הפללה עצמית היא "מלכת הראיות", כיוון שבמקרים רבים, לא ניתן להציג שום הוכחה אחרת.
אבל גם על-פי החוק הנהוג במדינתנו, אין להפריז באמינותה ולהפוך את "מלכת הראיות" ל"קיסרית הרשעות השווא". נציין שבמדינתנו אחוז ההרשעות מגיע ל-99% של המשפטים הפליליים, וזהו נתון תמוה שאין דומה לו בעולם המערבי, שם אחוז ההרשעות נע בין 65% ל-75%.
ודאי חייבים לנקוט באמצעי זהירות מרובים, כגון להזהיר את הנחקר שכל מה שיאמר יוכל לשמש נגדו ושהוא הוא המפליל את עצמו עקב הודאתו (מה שלא נעשה במקרה שלנו). ובכלל, כל הודאה, שהנחקר חזר בה היא בעייתית ומדליקה נורה אדומה. ובמקרה שלנו – יש יער של רמזורים.
אמנם, היו מקרים רבים של משפט זוטא מקדים, בו טען הנאשם שהודאתו הוצאה ממנו באמצעים פסולים, אך מעולם לא זוכה נאשם בעקבותיו.
לעומת זאת היו מקרים רבים שחשוד הודה, שיחזר את הפשע ונכלא לשנים רבות, ואחר-כך שוחרר כי נמצא האשם האמיתי או התברר שלא היה פשע כלל. למשל פאבל סמירנוף הודה ושיחזר רצח חברו ושריפת גופתו והנה הוא נמצא חי, בריא ושלם. טארק נוג'יאת הודה ושחזר רצח החייל אולג שייחט, ונמצאו אחר-כך האשמים. עיזאת נאפסו הואשם בריגול על לא עוול בכפו ואחרי שבע וחצי שנים בבית-סוהר, הוכחה חפותו, והתברר שהודה תחת לחץ פיסי ופסיכולוגי והצגה סלקטיבית של ראיות – מה שהוליד ועדת לנדוי לבדיקת דרכי החקירה של השב"ס.
כנופית מע"צ, מועצת עבריינים צעירים, הורשעו על-סמך הודאות ועקב זה נכלאו, עד שהתעורר מצפונו של קצין שגילה שההודאות נגבו תוך כדי עינויים קשים והשפלות, שהן זויפו והינן בדויות. בוטלה ההרשעה והנאשמים זכו כל אחד לפיצויים של 15 מיליון מהמדינה (כלומר האזרחים שילמו ולא החוקרים והשופטים...) עמוס ברנס נידון למאסר עולם על-סמך הודאתו ולבסוף זוכה. היו עוד רבים שעוררו ספיקות כבדים, כגון סלימאן אל עביד ביחס לרצח של חנית קיקוס ועיין ספרו של קסן "הורשעו וזוכו" על 53 מקרים.
גם בארצות-הברית 22% מההודאות התבררו כהודאתו שווא, וזאת מתוך אחוז ההרשעות שהוא כ-70% ולא 99% כאצלנו. אמנם גם בחוק הישראלי אין סומכים על הודאה בלבד אלא צריכה להיות נלווית איזו תוספת ראייתית ממשית שתשמש חיזוק וסיוע, המכונה "דבר מה נוסף", שלא הוגדר בחוק אלא תלוי בשיקול דעתו של השופט, שלעיתים אינו אלא בדל אפסי, כגון במקרה שלנו, שהוא לא רק אפסי, אלא קנה רצוץ ומוכחש. שהרי כאמור לעיל, זירת הרצח היתה עמוסה בראיות ביולוגיות, כגון כ-100 שעות ומתוכן 15 שערות ארוכות בידה השמאלית של הנרצחת, ועוד ממצאי דנ"א, – ומאומה של הנאשם.
אכן הנאשם אמר לחוקרים שהוא בטוח שכאשר יגיעו ממצאי המעבדה הביולוגיים, אז תוכח סופית חפותו והוא ישוחרר. לכן הם סיפרו לו שיש כתמי דם של הנרצחת על כליו וממצאים ביולוגיים שלו בזירה, עד שהאמין שביצע את הרצח על אף שלא זכר ממנו דבר. הוא התחנן: תנו לי איזו זריקה כדי שאזכור... לו היו מבצעים הצלבת ממצאי דנ"א ובדיקה השוואתית היו רואים שלא הנאשם הוא הרוצח והיו מגיעים לרוצחים האמיתיים.
אכן כבר ערערה ועדת גולדברג בשנת תשנ"ד על ההנחה שהודאה היא "מלכת הראיות". וכן השופטת בדימוס דורנר, הן בפסקי דין שלה, הן במאמר שלה, הביעה חשדנות ביחס למשקל שיש לתת להודאה. פרופסור קנת ניסח את הבעייתיות של הודאה ללא נוכחות עורך-דין, בגלל שהנאשם אינו בקיא לנסח את עצמו וכאשר הוא מסביר בפני בית-דין את כוונותיו הוא נחשב לשקרן. בנידון שלנו, כל אדם ישר יראה שההודאה מלאה סתירות ואינה סדורה ועקבית.
נראה ברור שקרתה כאן טעות חמורה הגובלת לפשע של ממש, שיש לתקנה בהקדם, להוציא את האמת לאור, ולהציל מעוול אדם חף מפשע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם