הברית החדשה: פצצת הזמן של יהודי ארה"ב
ד"ר אדם פרזיגר מאוני' בר אילן כתב מחקר מקיף על "קרובי-ישראל", צאצאים לנישואי תערובת שתקועים בחו"ל בין יהדות להתבוללות
"הולכת ונבנית בארה"ב קטגוריה חדשה של זהות יהודית בשם 'קרובי-ישראל'. אלו הם לא-יהודים במובן ההלכתי, הנמצאים בקרבה-משפחתית עם יהודים 'כשרים' על-פי ההלכה. הזוגות הללו מחנכים ילדיהם על-פי מנהגים וטקסים המקובלים ביהדות, תומכים נלהבים בישראל. אינם רוצים שיתייחסו אליהם עוד כאל 'לא-יהודים', או על-פי הביטוי ההמוני שאינני אוהב: כ-'גויים'", מגדיר זאת ד"ר אדם פרזיגר, מרצה בכיר וסגן ראש התכנית ללימודי יהדות זמננו באוניברסיטת בר-אילן.
מחקרו המקיף על 'קרובי-ישראל', פורסם באחרונה ברבעון היוקרתי למדעי היהדות של אוניברסיטת אוקספורד הבריטית. "'קרובי ישראל', הוא אומר, מציבים עתה את האתגר הגדול ביותר לעם ישראל בנוגע לזהות היהודית וההתמודדות עם מציאות שבה יהודים רבים מתחתנים כיום עם לא-יהודים. שיעור נשואי התערובת בארה"ב, למשל, זינק בתוך 40 שנה מכ-15-10% ל-52%. כל יהודי שני מתחתן עם לא-יהודי, כשהאחרון, מסיבותיו, איננו מתגייר. במקרים רבים ילדיהם מתחנכים בחברה יהודית והמשפחות מעורבות בפעילויות בבתי-הכנסת בקהילותיהם".
ד"ר פרזיגר מהסס לכנות את 'קרובי ישראל' כזרם חדש, רביעי, ביהדות, בדומה לזרמים המרכזיים המאורגנים והממוסדים - האורתודוקסים, הקונסרבטיבים והרפורמים. הוא מגדירם עתה כרובד חדש הגדל ומתעצב בתוך הקולקטיב היהודי, תובע לעצמו מעמד הולם במשפחה היהודית הרחבה. "יתכן שבתוך זמן לא רב, ההגדרות לגבי זהות יהודית שאנחנו רגילים להן עשרות שנים – ישתנו. גם ישראל תצטרך אז להתייחס למעמד החדש ביהודי אמריקה. יהיו לכך השלכות על טיבם ואיכות היחסים שבין יהודי ארה"ב ליהודים בישראל, בכל המובנים".
"קרובי ישראל" התהוו בתוך הזרם הקונסרבטיבי - זה שנולד בין האורתודוכסים והחרדים הרואים עצמם ממשיכי היהדות המסורתית ודבקים בהלכה הקלאסית - לבין הרפורמים, שקבעו שהיהדות מבוססת על ערכי-מוסר אוניברסאליים וההלכה הקדומה, כמערכת משפטית, פסקה להוות עוגן לקיום היהודי. שנים רבות נראו הרפורמים, למילוני יהודים שהיגרו לארה"ב בעיקר ממזרח אירופה, כגורם זר ו-'חייזר'. כנסייתי במהותו.
עד אמצע שנות ה-80 של המאה ה-20, הקונסרבטיבים היו הזרם הגדול והמשפיע ביותר ביהדות ארה"ב. בבתי הכנסת שלהם התפילה הייתה מסורתית, אך בישיבה מעורבת של גברים ונשים. לצד בתי-הכנסת התקיימו פעילויות קהילתיות: חוגי ספורט, לימודים, תנועת-נוער. הם הפכו למעין מתנ"סים. עם הזמן, כשהיהודים עברו בהמוניהם להתגורר בפרברי הערים, פסקו רבני הקונסרבטיבים שמותר לנסוע במכונית בשבת כדי להגיע לבית-הכנסת ואף נבנו לכך חניוני ענק ליד בתי-הכנסת. האורתודוקסים ראו בכך איסור חמור ופריצת מסגרות, אבל הגישה הקונסרבטיבית התאימה ל-'ראש האמריקני', ובמיוחד לבני הדור השני מקרב המהגרים היהודים. ואלו אכן נהרו לבתי הכנסת של התנועה הקונסרבטיבית. בשנים האחרונות הזרם הזה מאבד מכוחו, לטובת הרפורמים.
העלייה הדרמטית בנשואי התערובת היא מציאות הקשורה גם
ד"ר פריזגר: "בקהילות הקונסרבטיביות, למעט הרב וגרעין קשה של דתיים מסורתיים, רוב הציבור המגיע לבית-הכנסת מנהל אורח-חיים לא הלכתי. אבל עם כבוד למסורת ורצון לגדל את הילדים מתוך השתייכות ליהדות והשתתפות בפעילויות ובתמיכה במדינת ישראל. הדבר בא לידי ביטוי בחגים, בשבתות ובטקסי בת/בר-מצווה. התנועה הקימה מוסדות מפוארים וחשובים, ביניהם 'בית המדרש לרבנים' בניו-יורק - מרכז אקדמי חשוב ברמה עולמית במדעי היהדות.
"הטלטלה החלה מורגשת כשהגישה הקונסרבטיבית, לפיה ערכי התנועה מדברים לכלל-ישראל, התעמתה עם מצב שבו 'כלל ישראל' החל להתחתן בהמוניו עם לא-יהודים. התשובה לכך הייתה, בשלב הראשון, חד-משמעית: נשואי התערובת – שליליים! לא רק בן/בת הזוג הלא-יהודי איננו יכול להיות חבר בבית-הכנסת, להתכבד בעליה לתורה - גם יהודי שהתחתן עם לא-יהודי, לא יקבל עוד תפקידים כלשהם, גם תפקידי כבוד בבית הכנסת הקהילתי, וילדיהם לא יוכלו להתחנך במסגרותיו. אבל, כשעלה שיעור נשואי התערובת, החלו ראשי התנועה לחשוב כיצד בכל זאת לשלב את בני המשפחה הלא-יהודים בבתי הכנסת, ולא לדחוק אותם החוצה. והסיבה ברורה: אם ישולבו, יגדל הסיכוי שיתגיירו. ברקע חלחלה ההבנה שהרחקת המשפחות המעורבות, ואיבוד דמי החברות שלהם, יגרמו נזק כספי-כלכלי כבד למוסד הקהילתי ולתנועה כולה".
הנדידה ההמונית של משפחות קונסרבטיביות מעורבות לזרם הרפורמי באה, בין היתר, משום שראשי התנועה הרפורמית שינו קריטריונים, והכירו מ-1983 רשמית ביהדותו של כל אדם גם על-פי האב. במלים אחרות: די שאחד משני ההורים יהיה יהודי, כדי שילדיהם יחשבו ליהודים לכל דבר ועניין. למעשה: המשפחה כולה תוכר כיהודית. במציאות הנוכחית בארה"ב, אפשר כבר למצוא קהילות שבהן רק כ-40% מבני הזוג נולדו כיהודים.
ד"ר פרזיגר: "בכך גם נעשתה התאמה לחוק השבות הישראלי. אמנם אין הכרה, בהתאם לרבנות הראשית, אבל אם הורה אחד יהודי – ולא חשוב אם אביו או אמו – ניתן לעלות לישראל ולזכות במעמד של עולה חדש. הקונסרבטיבים החלו אז להבין שמשפחות שלמות עזבו אותם כיוון שהילדים נחשבו ללא-יהודים עם תחושה שאין מכבדים אותם רק בגלל בני-הזוג הלא-יהודי. ראו בהם 'נספחים'.
"מנגד שמו לב לכך, שלא-יהודים רבים שנישאו ליהודים - אך לא הסכימו להתגייר - התאהבו באווירת בית הכנסת אליו השתייכו. ישראלים אינם מכירים בכך, אבל לאותם אנשים, הערכים ששידרו בתי-הכנסת לציבור, נחשבו טובים לגידול ילדיהם. השאלה המתבקשת: מדוע בת-הזוג הלא-יהודית שאיננה הולכת לכנסייה, מגדלת ילדיה כיהודים לצד בן-זוגה היהודי, מלווה ילדיה לפעילויות שמקיים בית-הכנסת הקרוב לביתם, מגיעה איתם לתפילות בערבי-חג, בשבתות ובטקסי בת/בר-מצווה – מדוע היא אינה מתגיירת? והתשובה, לעניות דעתי: בגלל הכבוד שהיא רוחשת להוריה, ומהסיבה שעל-פי הכרתה, התגיירות-מאולצת מכורח הנסיבות, היא בגדר שקר שתעשה לעצמה כשאיננה מאמין בצעד הזה".
הקונסרבטיבים הגיעו למסקנה שאינם יכולים להרחיק לכת כרפורמים בסטייה חדה מדי מעקרונות ההלכה היהודית בה הם דבקים. אולם, מתוך הצורך להתמודד עם הבעיה, עליהם להכיר בקיומה של קטגוריית 'קרובי-ישראל'. הרובד הזה נוצר כדי לתת לבן/בת הזוג הלא-יהודי, במשפחה המנהלת אורח-חיים יהודי במהותו, תחושה והכרת השתייכות וכבוד. אין עוד להתייחס אליהם כלא-יהודים ללא כל שייכות לעם ישראל, אלא יש לראות בהם 'אחרים'. מעתה והלאה מאפשרים לילדיהם פעילויות במוסדות בית הכנסת. בהגיעם לגיל בת/בר-מצווה, ולכשירצו בכך, יוכלו לעבור את הטקסים כשאר חבריהם, אך ידרשו לעוד טקס סמלי, לצורך גיור.
המצב המורכב שעשוי להתפתח ברובד הזה: האב - יהודי על פי ההלכה. האם – לא-יהודיה. היא והילדים, עד הגיעם לגיל בר-מצווה נחשבים קרובי-ישראל. לאחר מכן הבן יחליט להתגייר. באותה משפחה יהיו שלושה מצבי זהות שהמשותף לשלושתם: איש איננו נחשב עוד ל-'לא-יהודי'.
ד"ר פרזיגר מודה: "אין מייצרים כאן יהודים מזן חדש, אבל נבנה רובד חדש בקולקטיב היהודי. אני מגדירו היברידי, סינטטי. כדבר הזה לא היה בכל ההיסטוריה של עם ישראל – והוא איננו מצב זמני. זוהי קטגוריה קבועה של זהות יהודית. קרובי-ישראל מקדמים עתה את ההכרה במעמדם ובמעמד משפחותיהם גם בארגוני הגג של התנועה הקונסרבטיבית. בהדרגה הם תופסים עמדות במאות בתי-כנסת בארה"ב. יתכן שבמקום זרם רביעי ביהדות, קרובי-ישראל יהוו שלב-ביניים בדרך למיזוג ואיחוד הרפורמים והקונסרבטיבים שההבדלים ביניהם, מטשטשים".
"קרובי-ישראל", הוסיף, שונה מהמושג "זרע ישראל" שטבע הרב הראשי הספרדי הראשון-לציון הרב מאיר חי עוזיאל עוד בשנות ה-50 ושהועלה עתה מחדש בידי הח"כ הרב חיים אמסלם . "השניים התייחסו רק לילדים של בני זוג שאחד מההורים איננו יהודי. שני הרבנים מוכנים להכיר בהם ולהעניק להם מעמד בארץ, מתוך הערכה שכך יואץ ויוקל תהליך הגיור שיעברו, מאחר שישראל היא מרכז חייהם, הם משרתים בצה"ל, תורמים לחברה ולכלכלה, קשורים לארץ, וקיימת החובה להקל בהשתלבותם המלאה בקולקטיב היהודי".
מול ההתפתחות האחרונה בארה"ב עומדים הרבנים האורתודוקסים והאגף השמרני בזרם הקונסרבטיבי המתנגדים בחריפות לקרובי-ישראל ומגנים אותם. האורתודוקסים מוכנים להישאר קבוצה קטנה ביהדות כיוון שבעיניהם היא האיכותית והטהורה, השומרת בחירוף נפש על תשתית היהדות. "הם רואים ברובד החדש גחמה ולא יותר מניסיון שלא יצלח, כיוון שממילא האנשים הללו, בעיניהם, אינם מחויבים ממש ליהדות ולישראל".
אבל, אומר ד"ר פרזיגר, גם בקרב המתנגדים החרדים בארה"ב, העמיקה המודעות לבעיית נישואי התערובת. "תנועת חב"ד, למשל, עשתה לה את החיים קלים הרבה יותר. היא מנסה להתמודד עם הבעיה בדרכה: מחבקים, עוטפים ומקרבים כל מי שמגיע ל-'בית חב"ד'. אין שואלים, לפחות לא בתחילת ההתקשרות, אם האורח נשוי ללא-יהודיה. מקבלים פניו ומאפשרים לו להתפלל. אין מציבים מחסומים". החרדים הליטאים באמריקה עוסקים במה שהם מכנים "קירוב-לבבות" -מנסים לבוא במגע עם המשפחות המעורבות. עדיין אינם מרחיקים-לכת כמו הקונסרבטיבים, לבטח לא כמו הרפורמים, אבל כבר בנו מסגרות אלטרנטיביות לפעילויות שאינן דורשות קריטריונים הלכתיים: לימודים בצוותא, שיעורי יהדות ב-'כוללים קהילתיים'. "אפילו משגרים אברכים למשרדי רופאים ועורכי-דין לקיים בהם שיעורי יהדות ופותחים בתי-מדרש להרצאות פומביות לציבור הרחב. גם לנשים".
הרב ד"ר אפרים זדוף ("מכון תמורה" ליהדות ישראלית): "בארץ חיים למעלה מרבע מיליון חסרי 'סיווג דתי', שברובם עלו על-פי חוק השבות. רואים עצמם כיהודים, קשרו גורלם במדינת ישראל. מעשית הם יהודים, אך הממסד הרבני החליט שאינם כשרים דיים להצטרף לעמנו. בתנועות הציוניות-החלוציות קיבלו בעבר כל מי שהזדהה כיהודי מבלי לבדוק מיהם הוריו. הגיע הזמן להנהיג עמדה הגיונית יותר בנושא הזה, נוכח המציאות היהודית המתהווה כיום בעולם. יש לחדול מהדרישה שמישהו שרק אביו יהודי, חייב לעבור גיור או 'גיור לקולא'. דרושה גישה אחרת שתאחד ותחזק את העם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם