מי צודק במאבק הבין-דתי על ירושלים
בסכסוך בין היהודים לערבים על ירושלים הרב שלמה אבינר מציע לאמץ את הדרך שבה תושבי אלסקה מתמודדים עם הדובים
ירושלים צילום ארכיון: אי-פי
מעניין כיצד יכולים המוסלמים לטעון שירושלים שלהם, והרי כאשר העיר הזאת נוסדה הם עוד לא היו קיימים, איך זה פתאום היא הפכה שלהם?! האיסלם נולד בשנת ארבעת אלפים שפ"ב, בעוד אנחנו נכנסנו לארץ בשנת שני אלפים תפ"ח; כלומר, אלפיים שנהלפני כן. אם כן, כל אדם בר-דעת מבין שיש כאן שקר גס מצדם. זה מתחיל בשקר זה, ממשיך בגזל, ונגמר ברצח.
אך לא רק לנו ולאנושות הם משקרים, אלא גם לעצמם. בקוראן לא מוזכר אפילו פעם אחת שירושלים שלהם או שארץ-ישראל שלהם. אדרבה, מוזכר להפך. הקוראן משבח את יהושע וכלב, ששמו מבטחם באל, ולא נמשכו אחרי עצת המרגלים (סורה ה כג) וגם מכיר בבעלותנו על הארץ כדבר משה רבנו אל עם-ישראל: "בואו אל ארץ הקודש שהאל יעד לכם, אל תיסוגו אחור פן תאבדו" (ה כא). "ויאמר משה אל בני ישראל: הארץ שייכת לאל עליון, הוא נותן אותה למי שישר בעיניו" (ז קכב). "אחר כן הורשנו לעם המעונה את הארץ הקדושה, את מזרחה ואת מערבה, ונתקיימו כל ההבטחות של ריבונך לבני ישראל" (ז קלז). "הטבענו אותו [פרעה] ואת כל אשר לו יחדיו, ואחר כך אמרנו לבני ישראל: התנחלו בארץ ישראל" (יז קג-קד).
אלא שהמוסלמים מצווים לכבוש את כל העולם, מה שנקרא ג'יהאד, מלחמת קודש להבטחת שלטונם האוניברסלי. בינתיים העולם מתחלק לדרא-א-אסלם, הוא שטח הנשלט על-ידי האיסלם, ודרא-אל-חרב, שהוא שטח של חרב ושל מלחמה. הם אכן ניסו לכבוש את כל העולם, ונעצרו על-ידי הפרנקים בצפון צרפת בשנת ארבעת אלפים תצ"ב, וכן במקומות שונים. על-פי האיסלם אין שום אפשרות חוקית לשלום אלא רק להפסקת אש ממושכת בלי גבול מוגדר, ורק אונס פוטר מג'יהאד. לכן בגלל ההסכם של סאדאת הוא נרצח כבוגד.
בין השאר כבשו המוסלמים גם את ארץ-ישראל בשנת ארבעת אלפים שצ"ח, אך הם לא היו היחידים שכבשוה, אלא גם אשור, בבל, יון, רומא, ביזנט, הממלוכים, העות'מנים, הנוצרים בזמן מסעי הצלב [ארבעת אלפים תת"ק], נפוליאון עם הצרפתים [חמשת אלפים תק"ס], ולבסוף האנגלים [תרע"ז - תש"ח].
הערבים הם אפוא כובשים בין שאר כובשים, וכמו שארץ-ישראל אינה שייכת לאשור, בבל, יון, רומא, ביזנט, טורקיה, צרפת או אנגליה, כך אינה שייכת לערבים, ואיננו מוותרים על שעל אדמה אחד לאף אחד מהם!
כן הכריז רבנו הרב צבי יהודה קוק אחרי מלחמת ששת הימים: "לפיכך, אחת ולתמיד, הדברים ברורים ומוחלטים כי אין כאן שום שטחים ערביים ואדמות ערביות, אלא אדמות ישראל, נחלות אבותינו הנצחיות אשר אחרים באו ובנו עליהם שלא ברשותנו ונוכחותנו, ואנחנו
מעולם לא עזבנו ולא ניתקנו את נחלות אבותינו" (למען דעת, להלכות ציבור, כרוז יב).
סיפר לי חבר שנסע לחופשה באלסקה. מטוס קטן הביא את הנופשים למקום דיג, ובו אמור היה לשהות כל היום, לנוח ולדוג. כאשר שאל את המדריך מה יעשה אם יזדמן דוב, הלה השיב לו: עמוד מולו, היישר מבט ואמור לו בנחישות: "הֵי דוב, זה התחום שלי"! הדבר נראה לו מוזר, אבל אחרי שעה קלה, אכן הגיח דוב גריזלי ענק, שכידוע גובהו שלושה מטר ומשקלו שמונה-מאות ק"ג. הוא לא איבד את עשתונותיו ואמר לו: "הי דוב, זה התחום שלי"! הדוב הסתלק. אחר-כך נודע לו שזהו המנהג הקבוע באלסקה. כאשר בעל-החיים מרגיש שעומד מולו אדם בצלם אלוהים - הוא נכנע (עיין בראשית ט ב,
סנהדרין לח ב). כן עלינו להתייצב מול פראי-האדם, חיות הטרף ולומר: "זה התחום שלנו"!
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם