מי אשם בשריפה? חוסר היכולת לשלוט

זו לא אשמת ישי, ברק, שטייניץ או קודמיהם בתפקיד. מי שאשמה זו השיטה. השרים עומדים חסרי אונים מול המערכת הפקידותית

רוני רימון | 14/12/2010 17:12

תגיות: שריפה בכרמל

מי אשם במחדל השריפה? אלי ישי מנסה בכל כוחו לגלגל את האשמה לפיתחו של שר האוצר, יובל שטייניץ, שמחזיר את האשמה לאלי ישי. ומבקר המדינה מטיל את האשמה, בין השאר, על שר הבטחון. בקיצור הכל נשמע כמו שידור חי של משחק כדורגל נמרץ בו כדור האשמה עובר במהירות מרגל לרגל מקבוצה אחת לשניה.

אז מי באמת אשם, אלי ישי, או שטייניץ, או שרי הפנים והאוצר הקודמים? לא. מי שאשם זו השיטה. מרבית אזרחי המדינה אינם מודעים לחוסר האונים של השרים בפני "המערכת" הפקידותית. כך, למשל שר הבריאות אינו יכול להחליט מי יהיו מנהלי בתי החולים הממשלתיים, שלא לדבר על החלטות פשוטות יותר. שום שר, חוץ משר הבטחון, אינו יכול להעביר כספים מסעיף שיועד להוצאה מסויימת – להוצאה אחרת, ללא דרך חתחתים ארוכה ומורכבת, שום שר לא יכול להחליט כמה עובדים יעבדו במשרדו, שום שר לא יכול להורות על הוצאתה של אגורה אחת בלי אישור של פקיד, חשב המשרד, שהוא בכלל סר למרותו של החשב הכללי באוצר.

כמויות הביקורקרטיה הממשלתית הן דבר שהאזרח מן הישוב לא מסוגל אפילו לתאר לעצמו. לפני שנים אחדות הלין באזני שר בכיר על כך שביקש שירכשו עבורו דפים מסויימים כדי שיוכל לשרבט עליהם את הגיגיו. לאחר מספר ימים – הסבירה לו מזכירתו כי הסמנכ"ל למינהל לא אישר את הרכישה – כי היא אינה עומדת בתקנים... סיפור אמיתי. בחיי. השר ירד לחנות סמוכה ורכש את הדפים בעצמו.

לממשלה לא יהיה כח להעביר החלטה

לאור כל זאת אני חוזה שלמרות רצונה הטוב של הממשלה הנוכחית – השינויים במערך הכבאות בישראל יהיו מינוריים. למה? בגלל השיטה. במדינה מתוקנת – צריך היה ראש הממשלה לבוא תוך חודש לממשלה ואחר כך לכנסת להכריז על הקמת "חיל הכבאות", שיהיה דומה למשטרה. ראשו יהיה ממונה על כיבוי השריפות בכל הארץ, תהיה לו כמובן פריסה ארצית ומחוזות וכו'. זה לא יקרה. למה? כי לממשלה לא יהיה כח להעביר החלטה כזו. זה לא יקרה כמו ששר התחבורה לא יכול למנות לתפקיד מנכ"ל הרכבת את המועמד שהוא מעריך (ובלבד שהוא ראוי לתפקידו), כמו ששום שר לא יכול להחליט על שום דבר מהותי במשרדו, כי לפקידים יש "בעיה לכל פתרון".

אני קורא לשרים להתקומם נגד שלטון הפקידים, ולהפעיל את הנשקים העומדים לרשותם כדי להחזיר לעצמם את הכח לשלוט: לחוקק חוק לפיו הפקידות הבכירה בכל משרד, נניח שלוש

או ארבע השכבות העליונות, היא ברת החלפה (בזמנו היתה הצעת חוק כזו של גדעון סער וגלעד ארדן) כמו בארצות-הברית, ששר יוכל לבצע מינויים כראות עיניו ובלבד שוועדת מקצועית קבעה שאין מדובר במינויו של אדם שאינו עומד בקריטריונים מקצועיים, ששר יוכל להגדיל או להקטין את כח האדם במשרדו, ששר יוכל להחליט בעצמו מה לעשות עם התקציב העומד לרשותו.

רק כך יוכל שר למשול באמת במשרדו, רק כך הפקידים הבכירים יבינו שאם לא יבצעו את מדיניות השר – הם ילכו הביתה. רק כך כח הביצוע יהיה בידי נבחרי הציבור ולא בידי הפקידים ולא בידי משרד האוצר. עורו השרים. אם לא תתעוררו – כל אחד מכם עלול למצוא את עצמו במצבו של השר אלי ישי, שמצא את עצמו כמו עם ישראל במצרים בימי הפרעונים:" תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ עֲשׂוּ" (שמות ה' טז').