מח"ט הצנחנים צודק: חובה לבטל את ההסדר
דווקא כמי ששירת כתלמיד ישיבה במסגרת "ההסדר" אילון גולדשטיין משוכנע שמדובר בניצול של חילונים ששלוש שנים טוחנים פז"מ
- דעה: דבריו של מח"ט הצנחנים הם חוצפה
כשהוא צודק הוא צודק. מח"ט הצנחנים אהרון חליוה צילום ארכיון: יהודה לחיאני
המסר היה ברורה: חלקנו (החילונים) נשארים לטחון, וחלקנו (הדתיים) הולכים הביתה. המלח שפוזר שם עם הפצעים של מי שרץ איתנו מהטירונות עשה את שלו, וכמה חיילים התחילו לקלל אותנו. וכל השיחות של "למה מסלול ההסדר מוצדק" ירדו לטמיון.
הן ירדו לטמיון לא בגלל שהתפיסה של החבר'ה שנשארו היתה שטחית, או שהם לא הבינו את משמעות ההסדר, אלא בגלל שהקריאות הביעו את הסיבה האמיתית שחלק גדול מהחבר'ה רצו לחזור לישיבה – כדי לא להיות בצבא. הרבה אידיאולוגיה נערמה על העניין, אבל זה היה ברור לכולם.
גם אני הקפדתי, כמו חבריי, לעטות על עצמי מעטה אידיאולוגי. אבל סדקים גדולים גילו שפשוט לא היה לי טוב בצבא, וחיפשתי דרך החוצה. הישיבה היתה דלת יציאה מעולה, אנטי-תזה מוחלטת ולגיטימית לצבא. השתמשתי בה, כמו רבים מחבריי, אבל הקפדתי שלא לנפנף בהזדמנות המפוקפקת שניתנה לי אל מול עיניהם של אותם שנשארו בעמדות השמירה.
מי שחושב שכל ביני"ש חוזר לישיבה אחרי שישה-עשר חודשים בצבא (ולא שנה וחצי, למען הדיוק) בכדי ללמוד תורה, טועה בגדול. מעטים הם אלו שחוזרים מתוך שליחות, ומעטים עוד יותר הם אלו שמעריכים באמת את הויתור שהם עשו, וכואבים אותו. בשנים שאחרי הצבא רבים מהחוזרים "חיפפו" בלימוד בצורה גלויה ובוטה, החל מהיעדרויות ממושכות מבית המדרש, וכלה בפתיחת עסקים קטנים. הייתי רוצה לחשוב שהמצב היה רק בישיבה שלי, אבל כשביקרתי בישיבות אחרות ראיתי שבהשוואה לבתי מדרש רבים, אצלנו נראה כמו מרכז מומבאי.
מי שחושב שהביני"שים הם חיילים מצוינים ("בשל מטענם הערכי"), ויכולותיהם מחפות על שירותם הקצר, משלה את עצמו. שוב, צר לי לבשר לכם שהציבור הדתי הלאומי מבצע תרגיל חוליה באיגוף שמאלי
בדיוק כמו כולם. לפי מה שזכור לי מהשירות, אנחנו שברנו שמירה כמו כולם, חטפנו שבתות כמו כולם, והתחצפנו למפקדים קצת יותר מכולם. היינו חיילים ממוצעים לגמרי. לא היינו חיילים גרועים, אבל גם לא מועמדים לפרס הנשיא.
תפסיקו לנפנף בשירות ההסדר כשירות אידיאלי לבחור הדתי. תפסיקו להתגאות במערכת הזו, שהסתאבה והפכה פתרון לגיטימי לכל משתמט עם כיפה. הביקורת עליה מוצדקת: היא בזבוז משאבים של הצבא. היא מנציחה חוסר שוויון. והיא נשענת על שארית הכוח הפוליטי שעוד נשאר לציבור הדתי לאומי, המחזק את הפרגמאטיקה של החיים הדתיים ומשלים איתה. היא לא נשענת על מטען ערכי. והיא לא מוצדקת, כפי שטוענים, בזכות הישגיה הדלים בשדה הקרב. ובינינו, גם לא בזכות הישגיה בשדה התורה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם