להקדים את הבירוקרטיה עבור תושבי הכרמל

השריפה בכרמל הזכירה ליורם דורי את תושבי מרר שביתם הוצת והפיצוי לא הגיע. רק חקיקה מסודרת תעזור לתושבים שבתיהם נשרפו

יורם דורי | 12/12/2010 15:52

תגיות: שריפה בכרמל

הפרסומים השונים על מתן פיצויים לנפגעי השריפה הגדולה בכרמל הזכירו לי נשכחות מהעבר הלא כל כך רחוק. לפני מספר שנים הוצתו בתיהם של נוצרים בכפר מרר על ידי צעירים דרוזים בני המקום. הממשלה, ביוזמת המשנה לראש הממשלה דאז שמעון פרס, החליטה כמחווה של רצון טוב ומתוך מגמה להוריד את המתח הפנימי ביישוב לפצות לפנים משורת הדין את מי שביתו נשרף ורכושו אבד. פרס כממונה על פיתוח הנגב והגליל הקצה סכום גדול מתקציב משרדו, השר הרצוג הוסיף גם הוא ואף ראש הממשלה אולמרט השלים את הסכום הנדרש לפיצוי. הרצון – היה. האמצעים – היו. אך התשלום בושש מלהגיע.

חודשים של דיונים עם אנשי החשב הכללי באוצר והיועצים המשפטיים למיניהם הולידו אין ספור תוכניות ומכשירים ליישום ההחלטה אך תמיד נמצאה אבן הנגף האחרונה – המשוכה האחרונה -שאותה לא ניתן היה לחצות. הנוצרים החלו לאבד מסבלנותם ואולמרט ופרס וכל הפקידות הבכירה במשרדיהם ניסו ללא ליאות להביא לביצוע הפיצוי עליו הוחלט אך מאום לא קרא. בתחילה היה זה מס רכוש שהסביר ובצדק שאינו יכול לבצע על פי חוק. אחר כך עבר העניין למשרד הממשלתי הרלבנטי וגם זה, התברר, מנוע על פי הנהלים והתקנות לבצע. משם הועבר הנושא לטיפול חברת הביטוח הממשלתית וכאן פתאום עלתה הטענה כי יש לבדוק אם לכל הבתים היו היתרי בנייה כחוק על כל חלקיהם.

כל המאמצים נתקלו ברוב הזמן בקיר אטום. לאחר מכן פרש פרס מהממשלה ואני מעריך ומקווה שעד היום כמה שנים אחרי האירוע זכו תושבי מרר לפיצוי המיוחל. שם יכולה הייתה הבירוקרטיה להתפרץ אפילו לכדי אלימות. לשמחתנו אחד ממנהיגי הנוצרים במקום, סלים רושרוש, הפגין מתינות ואורך רוח והצליח להרגיע את התושבים הנסערים שאיבדו הכול וקיבלו במשך זמן רב – לא כלום.

בלי פתרונות יצירתיים

גם הפיצויים לנפגעי הרכוש באסון בכרמל עלולים לעבור מסכת ייסורים דומה. הזמן יחלוף, הבירוקרטיה והמשפטיזציה הממשלתית יחגגו ובצדק (כי זה החוק). התושבים שאיבדו בתיהם ימשיכו להתגורר במגורים זמנים, אם לא ייבנו חדשים מכספם. האהדה הציבורית תלך ותדעך והם יהפכו למטרד מקרה הטוב ולנודניקים במקרה הרע. יהיו אפילו מי שלא יזכרו האם אין מדובר ברשלונתם שגרמה לאובדן.

אם

ממשלת ישראל רוצה לפצות את נפגעי הרכוש – אחת דרכה –חקיקה. חקיקה ממשלתית מהירה של הוראת שעה או כל חוק אחר לפיצוי נפגעי הרכוש. זה יכול להיעשות בשבוע, שבועיים במסלול מהיר.

בלי פתרונות יצירתיים, בלי פטנטים מיוחדים אלא בדרך המלך של חקיקה. נכון בדרך זו אוצר המדינה יאלץ לשלם והנפגעים ייראו פיצוי. אך, בשעה זו, אני מניח שזו כוונת כל הנוגעים בדבר.

הכרזה כחללי צה"ל

ושני עניינים נוספים בהקשר לאסון בכרמל . הראשון שבהם הוא מים. אלפי ליטרים אם לא עשרות אלפים קובים של מים שישמשו את הכבאים במהלך כיבוי השריפה. המים כולם מצינורות חיפה, עוספייה, דליית אל כרמל, טירת הכרמל וחוף הכרמל. כמותם עצומה ומחירם גבוה. חודש יחלוף ופתאום תתעורר השאלה מי משלם עבור המים. מי חרג ממכסתו בגין הכיבוי והמענה שיינתן יהיה כמובן התושבים המקומיים.

כך תושבי חוף הכרמל ייאלצו לשלם עבור כיבוי בתיהם, תושבי עוספייה עבור שלהם וכן הלאה. במקום בו יש תאגידי מים (המצאה של האוצר להעלאת מחיר המים) זה יהיה בוטה יותר במקומות אחרים פחות. אך בסופו של דבר אם האוצר לא יממן מהרזרבה את ההוצאה וישלם למקורות אזי התושבים המקומיים יאלצו לשאת גם בנטל זה.

ואחרון וחשוב מכל סיוע למשפחות ההרוגים והפצועים. כאן אין מקום לשום התדיינות וחבל שהדבר לא נעשה עד עתה. לא בהצעות, לא במכתבי כסת"ח אלא בביצוע. יוכרזו לאלתר הכבאים, הסוהרים, השוטרים, נהג האוטובוס והנער המופלא, אלעד רייבן, כחללי צה"ל על כל המשתמע מכך. בקרב נגד האש מסרו נפשם. במאמץ לסייע בהצלת חיים של אסירים בכלא דמון נפלו. מהיכרותי הקרובה עם אריה מועלם, ראש אגף משפחות ונפגעים במשרד הביטחון, אני משוכנע כי זו עמדתו המוסרית וזו דעתו המקצועית. זאת צריך לעשות ויפה שעה אחת קודם.