נהרגה בכרמל חודשיים לפני החתונה: פרידה מאפרת כהן
רגע לפני שסיימה את קורס הקצינים בשירות בתי הסוהר, רגע לפני שהתחתנה והקימה משפחה, נגדע מסלול חייה של אפרת כהן מרעננה, שנספתה בשריפה בכרמל. "בחיים הקצרים שלה היא הספיקה הרבה", מספרת אחותה
"בחיים הקצרים שלה היא הספיקה הרבה", מספרת אחותה מירב. "היא למדה פיסול וצילום, שרה במקהלה של שלמה גרוניך, השתתפה בהצגה יוסף וכותנת הפסים בבימויו של צדי צרפתי ושירתה בחיל האוויר".
באוגוסט 1975 נולדה כהן בפתח תקווה, בת זקונים במשפחתה. זמן קצר לאחר מכן עקרה המשפחה לרעננה. את השכלתה רכשה כהן בבית הספר מגד, ולאחר מכן בתיכון אוסטרובסקי. בשנת 2007 סיימה את מסלול הפסיכודרמה בסמינר הקיבוצים. מאוחר יותר התגייסה לשירות בתי בסוהר, והתכוונה להיות קצינת חינוך. קצת יותר מחודש לפני סופו של קורס הקצינים, אירע האסון.
בטרם האסון, נראה היה שלאפרת צפוי עתיד ורוד. בעוד כחודשיים אמורה הייתה להתחתן עם אהוב ליבה, אמנון מאיר. היא החזיקה בעבודה שאהבה ושבה זכתה להערכה והייתה אהובה על כל ידידיה ומכריה.
"ביום חמישי ההורים שלי בכלל היו בים המלח בטיול, הם היו אמורים לחזור באותו יום", מספרת מירב. "ב-7:30 בבוקר הטלפון צלצל, אמרתי לעצמי מי כבר יתקשר אלי בשעה כזאת, רק אפרת יכולה. אז הרמתי את הטלפון, אמרתי לה מה קרה, טלפון בשעה כזאת?'. היא ענתה לי: 'אני מקווה שלא הערתי אותך, זה קצר, רק רציתי להגיד לך שאחי תמיר הזמין אותנו ביום שישי אני מאוד רוצה שתבואי'.
"דיברנו עוד קצת, גם על זה שבעוד חודש ושבוע היא אמורה לסיים את קורס הקצינים, וזהו, זו הייתה השיחה שלנו", מסכמת מירב בעצב.
בשעה 15:20 התקבלה שיחה נוספת מאפרת, הפעם במכשיר הנייד של גיסתה, שאמורה הייתה לארח אותה באותו היום. "היא הודיעה לגיסתי ולאמא שלי שהקפיצו אותם לאיזושהי פעילות ואמרה לה 'אל תכיני הרבה אוכל, כי לא בטוח שאני אגיע'. היא גם הוסיפה 'אל תשאלי אותי איפה אני נמצאת. אני בלב אש ועשן, את לא מאמינה, אני בלב של עשן ואש'. אימא שלי אמרה לה: 'אפרת תדאגי לעצמך', והיא ענתה: 'אימא, אל תדאגי, נתנו לנו שכפ"צים. נתנו לנו מיגון, הכל בסדר".
זמן קצר לאחר מכן פשטה הידיעה על אוטובוס צוערי השב"ס שנלכד באש, ועם אפרת נותק הקשר. לאחר שעות ארוכות של שהייה בבית ההורים, הגיעו בשעה עשר וחצי אנשי קצין העיקר עם הבשורה הנוראה: אפרת זוהתה בין ההרוגים. הלווייתה נערכה ביום ראשון אחר הצהריים בבית העלמין של רעננה.
במרכז הסלון של משפחת כהן יושבת האם נעמי על הספה. המבקרים ניגשים אליה אחד אחד, מחזקים ומנחמים. האב שמואל יושב גם הוא ומאזין. לצידה של מירב יושב האח תמיר, מביט בתמונות, תוך שדמעות זולגות מעיניו. אמנון, בן זוגה, עולה חדש מפינלנד, יושב בצד החדר. "היא הייתה אהבת חיי", הוא אומר ומוסיף כי אינו יכול לדבר עליה כרגע.
"הם יצאו כמה חודשים", מספר האב שמואל. "לא הכרנו אותו כל כך ועכשיו אני מתחיל להכיר אותו יותר".
מירב: "חברה טובה של ההורים שלי המליצה עליו והכירה ביניהם. הם עברו לגור ביחד לפני ארבע או חמש חודשים. הם חברים בדיוק שנה. הם תיכננו להתחתן ,לפני שבועיים נתן לה טבעת. היא הייתה מאושרת שהיא מצאה סוף-סוף את האחד".
מלבד משפחתה וחבריה, זכתה אפרת לאהבה רבה גם מהאסירות עליהן הייתה ממונה. במכתב שכתבה להוריה של אפרת כתבה אחת האסירות: "אני זוכרת שבאתי מבית משפט, כולי נסערת ובוכה, כולי המומה מגזר הדין. הגעתי
"את, אפרת היקרה, היית שם. לא הכרנו הרבה. שאלת אותי מה קרה, ישבנו בחדר אוכל שתינו לבד - כל האגף סגור. סיפרתי לך, בכיתי, קיללתי את השופט, כעסתי, ואת אפרתוש ישבת שם מולי ורק הקשבת. נתת לי לכעוס ולצעוק, החזקת לי את היד.
"הטלפון שלך צלצל, דחית את השיחה ולא ענית, כולך נשמה טובה, כולך היית שם בשבילי ברגע קשה מאוד. חיזקת אותי, עודדת אותי ואמרת לי לא לדאוג, שאני לא אשב כל הזמן שנקבע, שירד לי שליש כי זה מאסר ראשון וסיפרת לי על 'גשר' שכדאי לי להיכנס לשם לעשות טיפול.
"חיבקת אותי חיבוק חזק וחם. איך אלוקים שלח לי אותך באותו רגע קשה. תודה ממי, תודה שהיית שם בשבילי, עכשיו אני בגשר עושה טיפול, בטח זה היה משמח אותך. את הבאת לבית הסוהר החשוך הרבה אור, שמחה, תקווה אופטימיות, נשמתך בגן עדן בטוח. תשמרי עלינו מלמעלה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם