ככה זה כשיש 2: הקרב על הירושה
אחרי מאבק צמוד על ההנהגה בין יוסף ליהודה, הגיעו חז"ל למסקנה נחרצת כי הגאולה העתידית תבוא רק לאחר שהשניים יאחדו כוחות
ליעקב יש תריסר בנים מארבע נשים שונות, שונות במעמדן ושונות ביחסו של יעקב אליהן. מעמדן של רחל ולאה גבוה לאין ערוך ממעמדן של השפחות בלהה וזילפה. וגם ביניהן, יעקב אוהב את רחל בכל מאודו והוא עובד בשבילה ארבע עשרה שנים, לעומת לאה אליה הוא נישא בעל כורחו ובלא ידיעתו. לאור הנסיבות אך מתבקש היה שהסלקציה הטבעית בבחירת היורש תמשך גם בדור הבא. מעמדן של בני השפחות היה נחות באופן מוצהר לכל אורך הדרך. בזמן המפגש הטעון בין יעקב לעשיו מוצגות השפחות וילדיהן בחזית לפני עשיו, ורק לאחר מכן ילדי הנשים הבכירות, (שגם שם נשמר סדר היררכי, לאה וילדיה מוצגים לאחר השפחות ורק לבסוף מוצגים יוסף ורחל). ובזמן שהתורה עצמה מונה את בני יעקב היא מציינת "ובני בלהה שפחת רחל דן ונפתלי. ובני זלפה שפחת לאה גד ואשר", הם בניו של יעקב אך מעמדם נחות.
אצל בני הגבירות המצב סבוך מעט יותר, ארבעת הבנים הגדולים, ראובן שמעון לוי ויהודה, הם ילדיה של לאה הבכורה בבנות לבן, ואילו יוסף בנה של רחל צעיר בגילו אף מבני השפחות. יתירה מזו, יוסף התייתם מאמו בגיל צעיר מאוד ובנימין אחיו נולד יתום מאם. לאור התערבותן הגדולה של שרה ורבקה בסדרי הירושה אך טבעי שלאה, קרובת משפחתן, תדאג אף היא לשדרוג מעמדם של בניה הגדולים, על חשבון היתומים הקטנים. ראובן בכורם של יעקב ולאה מביא בצעירותו דודאים לאמו ודואג לשפר את מעמדה בין נשי אביו, ובאופן טבעי הוא אף מנהיג את אחיו הצעירים ממנו, ואף מסמן את מעמדו כיורש במעשה שלא יעשה בשעה ששכב את בלהה פילגש אביו, בדומה למעשהו של אבשלום אשר שכב עם פילגשיו של דוד אביו.
אולם במקביל לבחירה הטבעית בראובן הבן הבכור כיורש הבלעדי, מסמן יעקב את יוסף בכורה של אהובתו רחל כיורש אפשרי. הוא עושה לו כתונת פסים אשר מסמלת בתרבות של המזרח התיכון הקדום סממן של שררה ומלכות. יעקב מבקש להכשיר את בנו האהוב יוסף למנהיג ולכן הוא מעניק לו תפקיד מנהיגותי נוסף – להיות משגיח מוסרי של אחיו הגדולים ממנו ולהביא אליו את דיבתם. גם יוסף עצמו מבקש באמצעות חלומותיו לבסס את מעמדו כמנהיג יחיד אשר יתר האחים כפופים למרותו ומשתחווים לו. על רקע מתיחות זו גוברת שנאת האחים הגדולים אל האח הקטן והמועדף, הם רוצים להרגו ובכך לסלקו בצורה ברוטאלית ממאבק הירושה, אולם ראובן לוקח מנהיגות ודוחה לשעה קלה את גזר המוות, על ידי השלכתו של יוסף לבור.
ברגע זה נראה כי מאבק הירושה הוכרע לטובת בכורה של לאה. אולם בנקודה קריטית זו בוחר אח נוסף להיאבק על הירושה, יהודה הרביעי בהיררכיה של בני יעקב ולאה מגלה כאן לראשונה יוזמה. את ראובן אנו מכירים, גם הבאים בתור, שמעון ולוי מוכרים לנו מסיפור קודם – הם הורגים את אנשי שכם לאחר שהנסיך המקומי טימא את דינה אחותם, מעשה זה אשר זוכה לגינוי חריף מצד יעקב מביא את הגולל על שאיפותיהם להנהיג. יהודה מתגלה כאן לראשונה כמנהיג – הוא שואל "מה בצע כי נהרֹג את אחינו וכִסינו את דמו" (לז:כ) הצעתו למכור את יוסף לעבד מתקבלת על ידי יתר האחים וזאת למרות היעדרו של ראובן. ממעשה יהודה ותמר אנו למדים שלאחר 'היעלמותו' של יוסף ראו הכל ביהודה יורש פוטנציאלי ולפיכך הוא מרשה לעצמו להתהלך עם סממנים חיצוניים של מנהיג – חותם פתילים ומטה.
עם עלייתו של יוסף לגדולה במצרים, שב ומתבסס מעמדו כיורש השושלת העברית, אולם יתר בני המשפחה עדיין לא מודעים לכך, לאחר שיוסף מתנכר לאחיו ומבקש מהם להביא אליו את בנימין אחיו, מנסה ראובן להחזיר אליו את המנהיגות ואת הבכורה אולם לאחר שהצעתו "את שני בניי תמית" לא מתקבלת על ידי יעקב הוא מאבד בשנית את ההנהגה לטובת יהודה אשר מציע לערוב אישית לשלומו של בנימין. מרגע זה ואילך יהודה ניצב בראש המערכה: כשהאחים חוזרים לבית יוסף לאחר גניבת הגביע, מציין הכתוב "ויבֹא יהודה ואחיו ביתה יוסף" (מד:יד) ולא "ויבואו האחים ביתה יוסף". יתירה מזו, יהודה הוא היחיד שפונה בדברים אל יוסף ולא מהסס להתעמת אתו, ולבסוף הוא לוקח אחריות אישית (כפי שעשה גם במעשה תמר) ומציע את עצמו כעבד במקום אחיו הצעיר בנימין.
מרגע שנודעת לאחים זהותו האמיתית של יוסף ניכר שהם מתקשים להחליט מי הוא המנהיג הראוי להנהגה העתידית של המשפחה. גם יוסף וגם יהודה רכשו את מעמדם בזכות,
מנגד, יהודה מקבל את ההכרה כמנהיג "יהודה, אתה יודוך אחיך" וכן הבטחה לשררה עתידית על שבטי ישראל "לא יסור שבט מיהודה". אולם חלוקה זו של יעקב, ליוסף הבכור וליהודה המנהיג, אינה צולחת באופן חלק את מבחן ההיסטוריה. יהושע בן נון צאצאו של יוסף נבחר אמנם להנהיג את שבטי ישראל בכניסתם לארץ אולם כלב בן יפונה משבט יהודה מתנהל באופן עצמאי ואף מקבל לידיו את עיר האבות, חברון.
בהמשך, לאחר שדוד ושלמה משבט יהודה מבססים את מעמדם כמלכים הגדולים של עם ישראל, קם לשלמה אויב פנימי שבא משבט אפרים, ירבעם בן נבט, אשר אף מצליח לחלק את הממלכה, ליטול מרחבעם בן שלמה את מרבית חלקי המדינה ולשלוט על עשרה שבטים.
על פי נביאי ישראל הגאולה העתידית תבוא רק לאחר שיוסף ויהודה יאחדו כוחות וכדברי הנביא יחזקאל: "דַּבֵּר אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר ה'... הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל (חברו) חֲבֵרָיו וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי... וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה'... הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ שָׁם וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל אַדְמָתָם. וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ וְלֹא יִהְיוּ עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד..."
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם