ראשי » חדשות » חדשות בארץ » בארץגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

רמי אמירה: אחרי שירו בי הפנים שלי נראו כמו עיסה של בשר

הוא יודע מי רצה לחסל אותו בחוף בבת ים (ומתפלל שאלוהים יפיל עליו מכה). כואב לו על מרגריטה לאוטין (אבל מי חשב שהם ירססו כמו קוזו אוקמוטו). אין לו שונאים ובכירי העולם התחתון חברים שלו (ושלום דומרני יותר מכולם). רמי אמירה לא פוחד מאף אחד

בחייו של רמי אמירה אין רגע של שקט. ב-11 במרס 1978, בשבת בצהריים, הוא נכנס לביתו כשבגדיו מלוכלכים וקרועים לאחר ששוב טיפס על עצים ושבר את ידו. אחותו אספה אותו בכעס לתוך מונית ויחד דהרו לבית החולים הלל יפה בחדרה.
 
במהלך הנסיעה הטיפה האחות מוסר לילד בן השמונה ודרשה שיירגע קצת. אלא שאמירה ידע כבר אז שרוגע לעולם לא יהיה חלק מחייו. כששבו מבית החולים, הכתה בהם הדרמה במלוא עוצמתה. רעש עצום החריד את צומת אולגה וצרור יריות פילח את המיית הסירנות. זעקות של אנשים נמהלו במהומה.

מהמושב האחורי של המונית הבחין אמירה הקטן בגגו של אוטובוס שנסע כשלוש מכוניות לפניהם. אחותו של אמירה ניסתה לגונן עליו, אבל עיניו הסקרניות נמשכו אל הדמויות המעומעמות שבאוטובוס ואל הלמות היריות שלא נרגע. רק כשבגר הפנים אמירה כי היה עד לפיגוע אוטובוס הדמים, אלא שאז היריות והפיצוצים הפכו לחלק שגרתי בחייו.

לפחות שש פעמים ניסו לרצוח את אמירה, המכונה איש האמל"ח של העולם התחתון. הכי מפורסם היה ניסיון ההתנקשות בחייו ובחיי חברו, מוטי חסין, בחוף טובאגו בבת ים לפני כשנתיים וחצי. במהלך הירי לעברם נהרגה מרגריטה לאוטין, אזרחית חפה מפשע ואם לשני ילדים שכל חטאה היה רצונה להעביר יום רגוע עם משפחתה בחוף הים.

אמירה נפגע בפניו ועד היום מעטרת צלקת גדולה את לחיו השמאלית. חסין הצליח להתחמק. הנחת העבודה של היחידה לחקירות בינלאומיות (היחב"ל) הייתה ונשארה כי סכסוך פנימי בתוך ארגון הפשע של איציק אברג'ל והתקרבות של אמירה וחסין ליריב מהדרום, שלום דומרני, הוביל לניסיון ההתנקשות. שני היורים שנעצרו, רונן בן-עדי ושמעון סבח, המזוהים עם ארגון אברג'ל, חיזקו את טענות המשטרה, שנותרו עדיין בגדר השערות מאחר שמשלח המתנקשים לא נעצר.

עד עתה נמנע אמירה מלהתייחס ליורים, התעקש בעדותו בבית המשפט כי לא ראה את פניהם וטען כי לא יאמין לעולם שבן-עדי, שהיה חברו, מעורב בניסיון לרצוח אותו. בשנתיים האחרונות הוא התרחק מהפרשה וממשפחות הפשע, והתרכז בחנויותיו לנכיון צ'קים, למכירת בגדים ולייבוא קולבים דקורטיביים, בחברות נדל"ן שהקים בארץ ובחו"ל ובעיקר במשפטו שהסתיים לפני כחודש ובו הורשע בניסיון לחנוק אחת מבנות משפחתו.

בסיום המשפט קבעה השופטת עירית ויינברג נוטוביץ' כי אמירה הנו אדם המסוכן לציבור. השופטת ציינה כי החליטה להטיל עליו מאסר על תנאי ולא לשלוח אותו לעבודות שירות בשל קרבתו לארגוני פשיעה ומחשש שמתנקשים פוטנציאלים ינסו שוב לחסלו בסביבה של חפים מפשע.

אמירה, איש של ניגודים, אינו מכחיש שהוא מסוכן, אולם מתעקש שהצדק הנו נר לרגליו, שמעולם לא פגע בחפים מפשע, כל שכן בבת משפחתו, וכי בשנתיים האחרונות נרגע ופנה לכיוונים אחרים.

חצי שנה לאחר הרשעתם של בן-עדי וסבח, מוכן אמירה לחזור שוב לאותו יום ביולי 2008, לחשוף את הצער על מותה המיותר של מרגריטה ולהודות כי הוא יודע מי עמד מאחורי הניסיון להתנקש בחייו. "אפשר להגיד שהתמונה התבהרה. ברוך השם, אני יודע מי שלח את שני היורים", הוא אומר לאחר שתיקה ארוכה.

יש סיכוי שתגלה לי את שמו של מי שרצה במותך?
"לא, אלה דברים שנשארים אצלנו במערכת ואני אצטרך לחיות עם זה כל חיי".

יש בידך פתרון לסכסוך הזה?
"יש פתרון אחד קל וטוב. יש לי מספיק כסף לחיות את החיים האלו, יש לי מספיק כסף לשמור על עצמי ויש לי מספיק כסף להתגונן. אני אחיה עם הפאסון שלי מורם. כל מי שהיד שלו בעניין, כל מי שנגע קצת בסיפור, ייפגע".

למה הכוונה ייפגע? אתה או מישהו מקרוביך מתכנן תגובה?
"לא. לא בשמי. הם ייפגעו מהשמים. יירד ברד. ברקים. אני מתפלל כל בוקר, צהריים וערב שאלוהים יפיל מכה על מי שפגע בי".

ומה עם הרצון שלך, רמי אמירה, לנקמה?
"תמיד יש רצון, אבל אני יושב בשקט. אומרים שנקמה מתוקה עושים אותה קרה. יש לי סבלנות וזמן. בדואים יכולים ללמוד ממני איך לפתח סבלנות. אני, בפה שלי, יכול לעשות סכסוכים בין מי שאני רוצה. לא צריך ידיים. את הנקמה שלי אני אעשה הכי יפה שיש".

בדיבור ובשימוש בפיך?
"עם מה שצריך. גם עם הפה".

רמי אמירה, 41, נראה כמו שומר ראש עב זרועות, כזה שלא כדאי לעצבן או לפגוש בסמטה חשוכה. בניגוד לתדמיתו המאיימת, הוא מקבל בחיוך חביב את בעלי העסקים שהגיעו למשרדו כדי לפרוט צ'קים ומקשיב בסבלנות אין קץ לבעיות האישיות ששטחו בפניו. על בודדים מהם ריחם ונתן להם מכיסו כסף מזומן, לקוחות קבועים נשלחו לחתום על חוזים המפרטים את מועד החזרת התשלום וגובה הריבית.
 

את דלת משרדו משאיר אמירה פתוחה ועיניו נעות בין עובדיו הסופרים שטרות כסף ובין מסך המחשב והמצלמות במעגל סגור. על ארון סמוך מונחים שני חפצים המתארים יותר מכל את הניגודיות בחייו. מצד אחד שכפ"ץ ישן הזרוק ברישול, מהצד השני ספרים של דן בראון ורם אורן, ושתי צנצנות של פילינג לגוף המרמזות על אורח חיים הכולל אימוני כושר וסאונה יומית להרגעת הנפש.

מול שולחנו של אמירה תלויה תמונת שמן ובה שולחן אוכל שאליו מסובות דמויותיהם של בכירי המאפיה בשיקאגו, שחקני הסרט "הסנדק" וטוני סופראנו. בין הסועדים קשה לפספס גם את פרצופו של אמירה.

כבר מגיל צעיר, כאחד הבנים הצעירים במשפחה בת 11 ילדים, התחבר אמירה לאקשן ובלע את ספרי חסמב"ה בשקיקה. בכל פעם שחטף מכות מאביו השתיין או מאחיו הגדולים ברח לעולם הפנטזיה והזדהה עם הדמויות.

"גדלתי בבית בו היה ברור שבלי כוח ואלימות אי אפשר להשיג כלום", מתאר אמירה את ילדותו בנתניה. "בתור נער הכרתי את מאבקי השליטה בעיר. ידעתי מי זו משפחת אבוטבול והייתי חבר של ריקו שירזי.

"הבנתי שכדי להצליח אני צריך כסף. רחצתי מכוניות, עבדתי כמלצר וחיברתי בתים לכבלים פיראטיים תמורת 40 שקל. נשבעתי שהילדים שלי לא יקבלו בגדים שעברו מאח לאח, לא יסתובבו עם נעליים גדולות ממידותיהם ולא יסתפקו בלחם עם גבינה".

חוש המנהיגות של אמירה התגלה בעודו ילד, כשנהג לאגד את ילדי השכונה למשחקי כדורגל ולבניית צריפים. במקביל הקפיד על לימודיו וסיים 12 שנות לימוד. בגיל 13 החל אמירה ללמוד קרב מגע אצל המדריך האגדי אלי אביגזר, והביטחון העצמי שלו גבר. לא אחת השתמש בכוחו כדי להשליט סדר בין חבריו לשכונה.
 

כשהוריו החליטו להעבירו לישיבה סגורה התחבר לגבי פלח, שהפך לדמות נערצת בעיניהם של עבריינים צעירים דוגמת איציק אברג'ל ושלום דומרני, עד שחוסל ב-1990. אמירה ופלח מאסו בישיבה ונהגו לקפוץ מחלון הקומה השנייה ולברוח.

את לימודיו סיים אמירה בתיכון העיוני שפירא. מוריו לחצו עליו להוציא בגרות, לא שיערו שבכל יום הסתובב בשכונה כשבכיסו מוטמן אקדח.

למה להסתובב עם אקדח בגיל 17?
"חייתי בסרט עם כל הספרים שקראתי ועם העולם שהיה סביבי".

השתמשת באותם ימים באקדח?
"יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. תהיי בטוחה שלא פגעתי בחפים מפשע, או בחלשים. תמיד הייתי שייך לטובים".

מה זה טובים?
"מעולם לא עשיתי מעשי שוד, מקסימום השתמשתי להגנה עצמית".

חיבתו של אמירה לכלי נשק הובילה אותו לגולני, שם שימש כלוחם, מדריך ירי ומדריך קרב מגע בעל חגורה שחורה דאן 1. בפברואר 1988 פורסם לראשונה במעריב שמו של אמירה, שאז עוד נקרא יורם. הוא הודה כי נהג באלימות כלפי שני אחים מהקסבה בשכם לאחר שזרקו לבנה על ראש המ"פ שלו.
אמירה, במו ידיו, שבר לאחים את הידיים והרגליים, ולאחר חופשה קצרה הועבר משכם אחרי שהתושבים הוציאו חוזה על ראשו.

עוד במהלך שירותו דבק אמירה בתוכניתו להתעשר ובסופי שבוע עבד כשומר במועדוני לילה בתל אביב ונתניה. "כשהשתחררתי רציתי לעשות דברים טובים", מספר אמירה. "כשהציעו לי עבודה מועדפת כאיש כוח עזר באברבנאל קפצתי על ההצעה. רציתי לעזור לאנשים האלה. הייתי משכיב מאושפזים לישון, מרגיע אותם ולפעמים מזריק להם זריקות.

"מכיוון שהייתי נשוי המשכתי לעבוד בלילות במועדונים. אהבתי את העבודה באברבנאל אבל אחרי שנתיים הבנתי שעשיר לא אהיה. חוץ מזה מצאתי את עצמי עובד עם משוגעים ביום ועם משוגעים מסוג שונה בלילה".

במועדונים הכיר אמירה את רוני הררי ואת אריה אלפרון, ובשלב מסוים עבד גם כנהג ומאבטח של העבריין יחזקאל אסלן.

לפני שמונה שנים מאס בעבודה, בה הסתבך לא אחת באירועי אלימות, והחליט להפוך לעצמאי. בתחילה היו אלה בתי העסק לפריטת צ'קים, אחר כך נפתחו גם חנויות בגדים בראשון לציון. בשנתיים האחרונות מתרכז אמירה בנדל"ן, והצטרף כשותף למספר חברות המנוהלות על ידי אנשים עסקים לגיטימיים.

למרות שעזב את עולם המועדונים, עיצבה התקופה ההיא את חייו. בעת שטיפל באירוע במועדון בנתניה הגיח אלמוני מהחשיכה וירה שני כדורים בצווארו של פלח. "אנשים ידעו שהוא חזק בנתניה והיה לו סכסוך עם אחת המשפחות החזקות", מספר אמירה על הפעם הראשונה בה היה עד לחיסול בין עבריינים.
 

"לא היה קשה לדעת מי היורה, כי רואים מי חובש אחריו את הכתר. אני זוכר שרצתי לגבי וניסיתי לעצור את הדם. אחרי הרצח שלו הפכתי לאיש כועס, חיפשתי היכן להוציא את הזעם שהיה בי".

רצית לנקום?
"כן ולא, ראיתי שגם אלה שהיו קרובים לגבי יותר ממני לא עשו דבר".

באחד מאירועי האלימות המאפיינים את המועדונים נעצר אמירה. במעצר הכיר את העבריין הרצל אליהו, שלקח את הצעיר המשוחרר מצה"ל תחת חסותו, עד שגם הוא נרצח. "ראיתי תימני עם שיער ארוך שכולם רוחשים לו כבוד", נזכר אמירה. "יום אחד ישבתי בחצר ושמעתי את הרצל קורא לי מהחלון כשהוא מצביע על עצור אחר, וצועק לי ש'אביא אותו בחצי'. זאת אומרת, אקפל אותו לרצפה.

"מהמכה שנתתי לו העצור עף באוויר ואיבד את ההכרה. כל העצורים התחילו לצחוק והרצל התרשם. באותה תקופה הסתובבתי איתו והייתי עד לזיופי כרטיסי אשראי. אני לא עשיתי דבר, רק הייתי 'קרביץ'. הכוונה לקרבי, מין מאבטח. בתמורה פינקו אותי בכסף".

ניסית בשלב כלשהו לברוח מהקשר לעולם העברייני?
"אי אפשר להפסיק. ראיתי אנשים עושים עבירות וכל הזמן אמרתי 'למה לאחרים יש ולי אין'. הייתי בצבא, מצאתי עבודה מועדפת, ניסיתי להיות בסדר, ומה הרווחתי? מה עם משכנתה וגידול ילדים?"

אתה אומר שאדם שאינו עבריין אינו יכול להיות עשיר.
"אדם צריך לכוון את עצמו. לא כל העשירים עשו את עצמם בעשר אצבעות. תהיי בטוחה שמי שלא ירש כסף עשה פשעים קטנים או גדולים ומדי פעם דרך לאנשים על הראש. אני לא נגעתי בפשע. לא רצחתי, לא שדדתי ולא נגעתי בסמים. אבל לא אכחיש שזו הייתה האוכלוסייה סביבי.

"עוד כשהייתי ילד הכרתי את כולם בנתניה. עם פליקס אבוטבול עבדתי. הוא היה ג'נטלמן צרפתי בעל עקרונות שידע לחיות טוב. הסעתי שחקנים לקזינו שלו בפראג ביחד עם חבר, יחזקאל פרי, שגם הוא נרצח.

"הייתי מביא את הכסף ופליקס היה זורק לי סכומים יפים. את צ'ארלי, אחיו של פליקס, אני מכיר מהשכונה ועד היום אנחנו חברים. אין עבריין היום בארץ שאני לא מכיר. מהצפון, מהדרום, מהמרכז ומהמגזר הערבי".

בקיצור, הסתובבת עם כולם.
"מה זה הסתובבתי? אני נראה לך סחרחורת? אני מכיר את כולם מנתניה. אם אני מכיר את אל קפונה, אז אני אל קפונה?"

אז אפשר לקרוא לך פושע?
"בעיניי אני בחור טוב. אם את רוצה הגדרה כזו אז אולי אני עבריין. פושע זה אחד שיכול לאנוס, לשדוד קשישים או להפעיל אלימות ללא סיבה. אני לא כזה. קודם כל אני מדבר. רק אם מישהו יפגע במשפחה שלי אני ארים עליו יד. כשהרמתי ידיים תמיד הייתי צודק, אבל אכלתי אותה מהמשטרה".
 

כשאמירה אומר שהוא אכל אותה מהמשטרה, הוא מתייחס בין היתר לסכסוך שהיה לו לפני שנים רבות עם העבריין הבת-ימי דודי זהבי (שנרצח לפני כעשור), שבמהלכו תקפו את אמירה שבעה מחבריו כשהם מצוידים בסכינים. המשטרה ישבה לאמירה על הזנב מחשש לנקמה.

"יום אחד, לפני 14 שנה, לקחתי את שני הילדים הקטנים שלי לגן ואחרי זה עצרתי בטיילת בבת ים כדי להגיד שלום לשמעון זריהן (שנחשד ברצח העבריין חנניה אוחנה, אולם שוחרר לאחר שהעד המרכזי בפרשה הורעל, טא"א). פתאום ראיתי במראה האחורית שני אנשים עם עניין (אם-16, טא "א). אמרתי לשמעון לברוח וראיתי את האנשים יורים עליי ועל האוטו.

"הזכוכיות התנפצו, שמעתי את שריקות הכדורים. מישהו ניסה לפרק אותי שני מטר מהמקום שבו, אגב, נרצחה מרגריטה. נסעתי כמו מטורף עם אוטו מחורר עד שנכנסתי בקיר. ברחתי עם כדור ברגל והתחבאתי בתוך פח זבל.

"שמתי את הפלאפון על רטט והתקשרתי מהפח לאשר אילוז (עבריין לשעבר שבנו, אביב בן השלוש, נרצח בעקבות מטען שהוצמד למכוניתו - טא"א). רק בערב יצאתי מהפח והלכתי למשטרה. 30 כדורים ירו בי השוטרים האלה, הכיסאות של הילדים היו מלאים בחורים של קליעים. הייתי בטוח שמישהו מנסה לחסל אותי".

מאז אמירה אינו סומך על המשטרה. לפני כשלוש שנים, כאשר שני צעירים שטעו בזיהוי ניסו לשדוד ממנו תיק עם 30 אלף שקל וירו לו בכתף, ויתר אמירה על טיפול רפואי לאחר שראה כי השוטרים מגיעים לבית החולים. את הכדור הוציא מכתפו וטרינר מקומי שהכיר.  

לפגיעות בכתף וברגל הצטרפה לפני כשנתיים וחצי צלקת בלחיו של אמירה, תוצאה של הירי בבת ים. מאז הוא קובע את פגישותיו רק במקומות ציבוריים או במשרדים של חברים.

את בוקר 28 ביולי 2008 החל אמירה בחולון, שם עשה קעקוע בגבו. לאחר מכן הגיע לחוף בת ים כדי להיפגש עם חברים ולנשום אוויר נקי לאחר מספר חודשים של מעצר בית. "לא חשדנו בכלום", משחזר אמירה את אותו יום. "ראינו מסביבנו תנועה חשודה אבל אנחנו רגילים שהסמויים של המשטרה נמצאים סביבנו.

"פתאום אחי אמר לי שמישהו חשוד מתקרב מימין וראיתי שני אנשים, באמצע הקיץ, עם קסדות על הראש. המשכתי לשבת ואמרתי למוטי חסין בצחוק שיברח כי באים לפרק אותו. לרגע לא חשבתי שמישהו מחפש אותי.

"פתאום התחילו לירות. רצתי לכיוון הים כי ידעתי שתנועת הכדורים נשברת במים, אבל עצרתי לרגע לראות מה קורה. לפתע ראיתי אחד משמאלי מרים את היד ויורה לכיוון הראש. התכופפתי, אז הוא פגע בי בלחי. נפלתי על החול וראיתי אותו מכוון אליי את הנשק לווידוא הריגה. אחי בא בריצה וזרק עליו כיסא. ניצלתי את ההזדמנות ונכנסתי לתוך המים. בגלל ששוטרי היחב"ל היו שם, הם הצליחו לעצור אותם מהר".

ידעת באותו הרגע מי היורים?
"לא, ולעולם לא הייתי חושד בהם. יום לפני כן ביליתי איתם במועדון הדאדא. אני מכיר את רונן כבר שנים ולא האמנתי שהוא עשה את זה. אולי הוא היה השליח ואולי לא, לא ברור לי המניע שלו ואם זה בכלל הוא".

רונן בן-עדי הודה בעסקת טיעון ברצח מרגריטה לאוטין ונשלח למאסר עולם. "אולי המשטרה הכריחה אותו להודות, אין לי מושג. אני לא מצביע עליו עד היום. מצד שני אני יודע מי עומד מאחורי האירוע. אלו החיים שלי וזה דין. אני לא יכול לישון ככה בשקט. לא עשיתי רע לאף אחד. לדעתי מדובר רק בקנאה וצרות עין. אין לי ספק שהחיסול שלי היה מניב למחסלים הרבה כסף".

חשדת שרוצים לחסל אותך?
"כן, שמעתי מכל מיני מקומות, גם מהיחב"ל. הם הזהירו אותי אבל לא התרגשתי. אני שועל קרבות. איפה שיש הרבה כסף יש קנאים, זה בגלל שאני מצליח. לא הסתובבתי עם נשק ולא עם מאבטחים. מי היה מאמין שירססו ככה כמו קוזו אוקמוטו? תראי, בסופו של דבר כל זבל צף. גם בוגדים".

אתה מרגיש היום כמו מטרה נעה?
"לא. לא מלווה יותר כסף לאנשים ולא עשיתי רע לאף אחד. אני יודע למה ניסו לפרק אותי וכל נוסחה אפשר לפתור. עדיין לא ייצרו את הכדור שיפגע בי. מי שינסה תהיה לו רק דרך אחת. מטר וחצי באדמה".

אתה כועס עדיין?
"כעסתי בהתחלה. אחרי שירו בי נסעתי על הקטנוע כמו מטורף והגעתי לחברה שלי. היא התעלפה כאשר ראתה אותי. כל הפנים שלי היו מלאות דם והיה לי חור ענק בלחי. ראו דרכו את השיניים. הסתכלתי במראה ולא האמנתי. מי העז להרוס את הפנים היפות שלי? עכשיו אני יודע שהצלקת מוסיפה סקסיות, אבל באותו יום הפנים נראו כמו עיסה של בשר".

אתה עדיין בקשר עם מוטי חסין?
"לא. אחרי בת ים הוא ברח מהארץ".

עם המשפחה של מרגריטה לאוטין היית בקשר?
"ראיתי את בעלה בבית המשפט והתנצלתי בפניו, למרות שלא אני יריתי בה. בנוסף תרמתי לבית הכנסת ספר תורה ופמוטים על שמה. היה לי רע כששמעתי שהיא נרצחה, באמת היה אכפת לי. הרי אזרח חף מפשע נרצח סתם.

"אני כל הזמן חושב עליה, על בעלה, על הילדים שלה. זה גורל. אני לא יודע איך לכפר על זה חוץ מאשר לגשת לאותם אנשים שאחראים לירי ולהוציא להם את העיניים. מצד שני, היה לי מזל פעמיים. פעם אחת שלא נפגעתי ובפעם השנייה בגלל שנתפסו היורים. לולא זה, היה לוקח המון זמן עד שהייתי עושה בדק בית".

אם רונן בן-עדי ישתחרר מחר ויבוא להתנצל בפניך, מה תעשה?
אמירה פורץ בצחוק. "אם יגיד סליחה, אגיד לו שטוב, אבל עכשיו הוא צריך לקנות מכנסיים וחולצה כדי שיתלכלכו. רק אז אסלח לו".

לפני שלושה חודשים עבר אמירה להתגורר בראשון לציון עם אשתו השנייה, אלכס, הנמצאת בחודש השישי להריונה ועם כלבת היורקשייר הפצפונת, פיפה. העיר וכביש החוף נפרשים לרגלי הפנטהאוז הגבוה ואמירה משקיף עליהם בטלסקופ. "לכאן אי אפשר לזרוק רימונים", הוא מתבדח תוך כדי הרמת הכיסוי של הג'קוזי הענק.

למה שיזרקו רימונים אם אתה חבר של כולם?
"כי הצלחה מעצבנת אנשים. כל הזמן מבקשים ממני טובות. תאמיני לי, אני תורם בסתר למשפחות שבאמת נזקקות. אז מי שלא מגיע לו מתחיל להתמרמר, כאילו שאני מחלבה, ורוצים לרשת את העסקים שלי עם הקליינטים. כשאני מעיר למישהו, אני פותח חזית. כדי לחיות בשקט בארץ שלנו צריך להיות מסכן ועני".

איך אתה מסתדר בעימות בין משפחת אברג'ל לדומרני?
"אין לי שום בעיה. מה, אני צריך לעמוד באמצע ולהגיד 'רק שנייה, רגע, רגע'? מה שיש ביניהם הוא ביניהם. עבר שם חתול שחור, אבל עכשיו הכל רגוע".

המשטרה טוענת שאתה חייל של משפחת אברג'ל, יש לך מושג מדוע?
"בגלל שמאיר אברג'ל הוא כמו אבא שלי, הוא המוח של המשפחה ואני מכיר אותו מגיל צעיר. גם יצחק הוא חבר טוב, ואחד מבני הדודים שלהם הוא שותף איתי באחד העסקים לפריטת צ'קים".

אבל הכרזת לא פעם שאתה חבר גם של שלום דומרני.
"שלום הוא חבר של שנים. הכרתי אותו דרך יגאל ז'אנו מאשקלון, שנרצח כבר. אני לא איש של משפחה כזו או אחרת או עבריין, ולא מתערב בשום מלחמה של אחרים. מי שמכיר אותי יודע שאני נאמן וחברות היא אצלי בדם".

מאיר אברג'יל לא העיר לך על הקשר עם דומרני?
"מעולם לא. אני אומר לו עם מי ללכת? הוא יודע שאני בחור טוב ונאמן. יש כללים בחיים האלו. אני לא צבוע, לא מלכלך מאחורי הגב ולא מועל בכספים. בחיים האלה יש המון נאמנות וכבוד, ואני מקפיד על זה. אם אני חבר טוב של מישהו, לא אעשה לו כיפה אדומה.

"אבל היום אני כבר לא שייך לאף אחד. מאז הירי בבת ים התרחקתי. מי רוצה להסתובב ליד אנשים עם בעיות? תפסתי את הפינה שלי ולא פוגע באף אחד. אחרי הירי גם התגרשתי מאשתי הראשונה והתקופה הזו גרמה לי להסתכל על החיים אחרת. בגלל זה היה לי קשה כשנאלצתי להתמודד לאחרונה עם טענות על אלימות כלפי בת משפחה. בסך הכל שמתי לה את היד על הפה כי היא צרחה, מפה ועד חניקה המרחק הוא גדול. נראה למישהו שאני טיפוס שמכה נשים?"

מה דעתך על ההחלטה שהתקבלה השבוע, להסגיר את איציק ומאיר אברג'ל?
"אני לא מאחל לאף אחד שיישב בית הסוהר. ברור לכולם כמה מאיר חשוב לי. אני מקווה שחפותם תתברר בארצות הברית והם יחזרו לישראל".
 

אז מי יותר חבר, אברג'ל או דומרני?
אמירה לא שש לענות על השאלה. רק לאחר דקות ארוכות הוא משיב בשקט. "נכון להיום דומרני. היום אני יותר בקשר איתו".
  
לפי דבריך אתה בקשר גם עם ריקו שירזי והיית בקשר גם עם פליקס אבוטבול, שתי משפחות שעל פי המשטרה נחשבות ליריבות.
"ריקו חבר שלי מילדות והוא אדם נהדר. משפחת אבוטבול גם חברים שלי. את צ'ארלי אני הכי אוהב. את אסי ופרנסואה, הילדים של פליקס, אני מכיר טוב אבל בתקופה האחרונה אין לי יותר מדי קשר איתם. הם בכלא ופרנסואה אמור להשתחרר. לדעתי יש להם היום בעיה בנתניה והם במלחמה עם כמה גורמים".

אולי דווקא הקשר שלך עם משפחות המסוכסכות ביניהן הוא שגורם לכעס עליך?
"אין לי שונאים, אני מסתדר עם כולם. הייתי חבר של הרצל אביטן, שמעיה אנג'ל, שץ פלום. אני לא לוקח כיוון, אלא עומד מהצד. לא כל אדם שאני לא איתו אני נגדו. מי שמסוכסך, שיתמודד.

"אני יכול להמליץ על סולחה, לא להכריח. אני לא מהמסכסכים כמו העבריין דודי דנגור, שאלוהים הביא אותו לעולם כדי שיציק לאנשים. טוב שפירקו אותו במקסיקו. כל הזמן סכסך בין כולם. הוא והמשטרה".

המשטרה מסכסכת בין עבריינים?
"המשטרה מעודדת את המלחמות ומתסיסה. היא יודעת מי רב עם מי, מלבה את המאבק ולא נותנת לאנשים לחזור למוטב ולעזוב את הפשע. לשוטרים יש הרגל להציק לאנשים עד שאין להם ברירה. עבריין כזה יברח חזרה למקום שממנו הוא בא. מה הם מעדיפים, שימכור סמים או ייקח פרוטקשן? שייתנו לאנשים להשתקם".

כמו לכל עבריין, גם לרמי אמירה יש כינוי שהוצמד לו על ידי המשטרה: איש האמל"ח של העולם התחתון. אמירה אינו מכחיש כי הידע שלו בנושא פיצוצים הוא יוצא דופן, ואין מטען חבלה שאינו יודע להרכיב או כלי נשק שאינו מכיר.

"אדם שיורה בכלי הוא אמיץ יותר ואמין יותר מאשר כאלה ששמים מטענים", אומר אמירה, ומבאר: "מטען זה זלזול כי אנשים מסביב יכולים להיפגע. זה קל להרוג מישהו מרחוק. רק מעטים בארץ יודעים להרכיב מטען במקצוענות, ואדם עם כלי הוא יותר קרביץ".

היכן רכשת את הידע באמל"ח?
"מהצבא ומהשטח".

הכנת פעם מטען?
"לא פה. כבר הרבה שנים אני לא נוגע במטענים".

אתה מסוגל לזהות טביעת אצבע של מכין המטען?
"כן, אני יכול לדעת אם הוא חובבן או מקצוען".

איך נחשב מי שהכין את המטען ליעקב אלפרון?
"מקצוען".

לעו"ד יורם חכם?
"חובבן ופחדן. שמו הרבה חומר נפץ וחפים מפשע יכלו להיפגע".

למוסא אלפרון?
"חובבן".

לרב שמעון חדיף, אחיו של ראש כנופיית פרדס כץ לשעבר?
"מקצוען".

לזאב רוזנשטיין?
"חובבן ביותר. האפקט הלך למעלה ולא היה ממוקד. זו הסיבה שנהרגו שלושה אזרחים והרבה חפים מפשע נפגעו".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...