נפש שרופה בגוף בריא
לא רק השריפה בכרמל, גם הגוף שלי עובר אירוע מתגלגל, והוא התרגל להיות ניזון מאסונות. כשהודיעו שהשריפה נבלמה, אני קצת מתאכזב
הטריק הסודי של המאמן שלי, והוא לא התנגד שאפיץ את תורתו ברבים: להציב את המתאמן בכמה שיותר תרגילים ומכשירים מול מסך טלוויזיה קטן אבל בן זונה. שעת הכושר שלי היא מחמש עד שש, הזמן המסוכן. הזמן של ניצני החדשות הרעות: רשימה מעודכנת של מעשי הפשע והאסונות שפקדו את עמי ביום שחלף.
כדרכו של תלמיד חדש שרוצה להצטיין אני מגיע אל הג'ים של החקלאים ברבע לחמש ומספיק לצפות בתמונות בלי קול (עוד טריק של צחי - מוזיקת דאנס בפול ווליום שמאוד מתאימה לסרטים אילמים אבל החרפה מרוחה בכתוביות), של תוכניות הבישול שהן החימום לחדשות החמות. אני בוהה במנות המרהיבות של שגב ואהרוני וגם זה עוזר למצבי הגופני. על כל ארוחת מציאות שאני אוכל, אני זולל שלוש תוכניות בישול וירטואליות, שבדרך כלל משביעות אותי ועוזרות לי לשמור על המשקל ועל המורל.
יומי הראשון בחדר הכושר היה יום שלישי חיובי.
בעשר הדקות הראשונות - תרגיל חימום בישיבה על אופני כושר, אחרי ששבעתי מהלוקוס המוקרם בתנור בערוץ 10 - דיוושתי מול פרצופו של תת הניצב שהבולבול שלו לכאורה
מהר מאוד הבנתי שבתרגילי כושר, ממש כמו בכתיבה, דיכאון וכעס מאוד מועילים לסופר ולמתעמל, והמדינה שלנו בהחלט מספקת את הסחורה.
גם ביום רביעי אני מקבל כוח מהאירועים החמורים השונים. על הצג מנסה שף מעורפל להלעיט אותי במבחר מנות אחרונות, ובעוד אני מתאמץ במכונת חיזוק אחורי הרגליים (אין ספק שיש כאן השראה מהמרקיז דה סאד) מוקרן אליי מנהל סלקום עם התנצלות בכתוביות ללקוחות שמיליון הניידים שלהם נדמו בגלל בעיה ב"ליבה" (מה זה, לעזאזל?) ואני יודע שהבת שלי באמריקה מחכה לטקסטים ממני.
אני מסובב את חוגת המאמץ והמהירות של ההליכון לדרגה של אלופים, כשהלב שלי, ואולי גם הליבה, דופקים בקצב כל כך גבוה עד שזה ממש מפריע למתעמלים האחרים, רובם נרפים ואיטיים משום שהמסך שלהם חשוך או שהם שקועים בערוץ אופטימי יותר כמו למשל "החיים הטובים", או "ערוץ האוכל", ועוד לא נולד המתאמן שצפייה בתוכנית אילמת של חיים כהן מבשל חישלה אותו והכינה אותו לאסונות הטרגיים שתמיד באים בהפתעה ונגמרים בוועדת חקירה.
ביום חמישי, ביושבי על אופני החימום, התחילו להקרין את השריפה הגדולה בשידור ישיר. המאמן אמר לי שמכון הכושר כמעט ריק משום שהמתאמנים נשארו בבית לראות את האש ואני לא הבנתי כיצד הם לא מנצלים את האסון והסבל הזה כמוני לחוסן אישי ולכושר מצטבר. אני מרגיש קצת בודד כשאני עובד על הבטן ובחדר הכושר הענק נמצאים רק שניים מוותיקי היישוב, חלוצים וחולמים, שבטח כבר ראו הכל והם יכולים להרשות לעצמם לרוץ לאט מול מסכים חשוכים, וכך גם אישה צעירה בהריון מתקדם, שכנראה רואה את הנולד ויודעת שרפי רשף ועודד בן-עמי מזיקים לעובר.
למרות שהאימון שלי הוא רק שעה, אני לא מתכוון לתת לאנרגיה של האסונות ללכת לאיבוד. אין כמו מחדל מתגלגל לעיצוב העכוז ולעבודה על שרירי הזרועות, בכוח שרק הולך וגובר ככל שהולך ומתברר שהאש מכלה בני אדם ויערות ונופי הילדות שלי הופכים לפחם ולגחלים. ואחרי שאני מסיים שמונה סטים של כפיפות בטן, אני מבצע עוד אחד לזכר כל האירועים הנוראים שבטח קורים ממש עכשיו אבל לא מספרים לנו עליהם בגלל שהבית בוער.
לא רק השריפה בכרמל, גם הגוף שלי עובר אירוע מתגלגל, והוא כל כך התרגל להיות ניזון מאסונות שביום ראשון בערב, כשאני בשעת האימון האחרונה לפני כתיבת הטור הזה ושומע שהנה, יש שליטה על השריפה, אני קצת מתאכזב, אבל לפני שתשפטו אותי, אנא, תיקחו בחשבון שבכל יום של שריפה שרפתי 200 קלוריות. הללויה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם