ראשי » חדשות » אסון בכרמל

נס חנוכה

המציאות הכואבת היא שנס גדול של חנוכה היה לנו בכרמל. נס שהשרפה הגדולה הזאת לא הייתה בזמן מלחמה

הביטחון הלאומי של מדינת ישראל ספג בשבוע שעבר שתי מהלומות, האחת ברובד שאין למדינה שליטה עליו, והשנייה ברובד שכולו נתון לשליטתה.

הרובד הראשון קשור לארצות הברית. מסמכי ויקיליקס חשפו אמריקה עם אמינות נמוכה, חלשה, ובעיקר כזאת שיש פער עצום בין המדיניות הפומבית שהיא מנהלת ובין המציאות בשטח. הדיפלומטיה האמריקאית, שהיא הכלי המרכזי להפעלת "העוצמה הרכה" ספגה סנוקרת. כאשר הכלכלה האמריקאית מצויה במצב גרוע, כאשר ממשל אובמה הוריד למעשה מסדר היום שלו את השימוש בכלי העוצמה הצבאית והציב את הדיפלומטיה, את הדיאלוג, במוקד תפיסת עולמו - הנזק הוא גדול. כיוון שהקשר האסטרטגי והערכי עם ארצות הברית הוא מרכיב מרכזי בתפיסת הביטחון שלנו, הרי שכל חולשה אמריקאית פוגעת גם בנו.

ועכשיו אלינו. דומני שזה היה ב-2004, ב "כנס הרצליה", כשצה"ל הציג את תפיסת המלחמה החדשה שלו. היא קבעה כי בנוסף לשלושת המרכיבים הקלאסיים של התרעה, הרתעה והכרעה נוסף מרכיב רביעי: ההגנה על העורף. זמן קצר לפני מלחמת לבנון הגיש דן מרידור את הדוח שלו על תפיסת הביטחון, ונושא ההגנה על העורף תפס בו מקום מרכזי. באה מלחמת לבנון השנייה והמחישה, בהקשר זה, בצורה הכי חריפה שלושה דברים מרכזיים: העורף הוא חזית במלוא מובן המילה, והוא - יחד עם החזית הצבאית בשדה הקרב-מהווים חזית לאומית אחת; ישראל אינה ערוכה למלחמה בחזית העורף, כי אין לה את היכולות הנחוצות; מדינת ישראל הפקירה במשך שבועות את האוכלוסייה האזרחית של צפון המדינה.

מאז מלחמת לבנון השנייה ועד עכשיו עוצמות וכמויות כלי ההרס שבידי סוריה וחיזבאללה גדלו במאות אחוזים. כל תפיסת המלחמה של חיזבאללה מבוססת על פגיעה אנושה בעורף האזרחי שלנו, וגם הסורים עלולים להצטרף לחגיגה הזאת. וכל זאת בלי להזכיר את איראן. כיבוי אש הוא אולי אחת מהיכולות המרכזיות שהמדינה הייתה צריכה להצטייד בהן, בדיוק כמו טילים נגד טילים, או כל ציוד צבאי אחר. כי מה זה ירי של אלפי טילים ורקטות אם לא שרפות? הלא דוגמית קטנה הייתה לנו במלחמת לבנון השנייה.

במילים אחרות, שר הפנים הוא אמנם האחראי הפורמלי לנושא הכבאות (בגלל הכפיפות המוזרה של הכבאים לרשויות המקומיות), אך מדובר בסוגיה בעלת משמעות ביטחונית מהמדרגה הראשונה, שאחראים לה קודם כל ראש הממשלה, שר הביטחון ושר האוצר.

השרפה חשפה שמדינת ישראל לא בנתה שום יכולת להתמודד עם נזק השרפות

שייגרם על ידי ירי מאסיבי של טילים ורקטות (כמו גם מהצתות כחלק ממעשי טרור בזמן מלחמה או בעתות מתיחות); היא חשפה בפעם המי יודע כמה שבישראל אין דבר כזה שנקרא מימוש תקציבים לאור יעדים לאומים אמיתיים; היא פגעה, לדעתי, בהרתעה הישראלית, כאשר חיזבאללה ואחרים צוהלים על כך שישראל לא מוכנה למלחמת טילים. ראש הממשלה אמר "כי סיוע ממדינות זרות אינו בושה בכפר הגלובלי שבו אנו חיים". אכן, כל הכבוד לסיוע הזה, וההידד לנתניהו שטרח להשיגו. אבל, המציאות הכואבת היא שנס גדול של חנוכה היה לנו-נס ששרפה זאת לא הייתה בזמן מלחמה. אז אף מדינה לא הייתה שולחת את מטוסיה לסייע לנו. לבד היינו נשארים.

ועוד נס עומד לנו, כמו ב"מלחמת יום הכיפורים": הגבורה ומסירות הנפש של הפרטים, הארגונים האזרחיים והמתנדבים בעם, חרף ההתכוננות הלקויה של המוסדות הממשלתיים.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

עמוס גלבוע

יליד ישראל, מוסמך האוניברסיטה העברית במדעי המזרח וערבית, תא"ל במיל'. שימש בתפקידי מודיעין בכירים וכיועץ ראש הממשלה לענייני ערבים. כיום משמש כיועץ לענייני מודיעין ומרצה במרכז הבינתחומי בהרצליה.

לכל הטורים של עמוס גלבוע