ראשי » חדשות » חדשות בארץ » בארץ

נס האימהות: הצוערות שירדו מהאוטובוס

הילה יופה-צננה היא אחת משלוש צוערות ששוחררו מההקפצה לכלא דמון בשל היותן אמהות. "רצינו להיות הקורס שלא יישכח בשב"ס"

"היינו קורס מגובש עם יותר מ-40 צוערים. עכשיו נשארנו רק חמישה, בודדים. כל הקורס פשוט נמחק". כך, נאבקת בדמעותיה, אומרת הצוערת הילה יופה-צצנה, אבל לא מעכלת. כמעט כל חבריה לקורס אינם, ודווקא היא נשארה בחיים.

"תמיד רצינו שזה יהיה הקורס שלא יישכח בתולדות השב"ס", מספרת הילה, "הקורס הראשון המשולב של קצינים ייעודיים וקציני מנהלה. השקענו המון כדי שנהיה קורס שכולם ידברו עליו. עכשיו הוא יהיה באמת הקורס שלא יישכח לעולם".

יום חמישי האחרון החל כעוד יום שגרתי בקורס הקצינים של שירות בתי הסוהר. החניכים החלו את מטלות הבוקר בבית הספר לקצינים ניר ברמלה. בשעות הצהריים עוד הייתה האווירה בקורס מרוממת: "בכל יום חמישי יש שיחת סיכום שבועית, רואים סרטונים על מה שעברנו במהלך השבוע וכד'", מספרת הילה.

"עוד הספקנו לחגוג את מסיבת יום ההולדת לקובי יעקב, האדם היחיד מבין החניכים שניצל מהאוטובוס שעלה באש. אשתו הביאה בהפתעה את העוגה ומצב הרוח היה בשמים. זה לקח בדיוק כמה דקות, ואז אחד המפקדים נכנס לחדר והודיע שיש לנו עשר דקות לקחת את ציוד הכוננות ולהגיע לרחבת המסדרים. הוא אמר רק שהודיעו מהמבצעים שפרצה שרפה בכרמל וצריכים לפנות את כלא דמון. הספקתי להתקשר לבעלי להגיד לו שאני מאחרת, שיש הקפצה".

הילה מספרת שאיש מהצוערים לא התלונן. "אף אחד לא אמר שיש לו איזו בעיה או ניסה להתחמק. רק טלפנו הביתה להודיע שיאחרו או שאולי יגיעו למחרת. קורס קציני שב"ס הוא היוקרתי והאיכותי בחיל, וכולנו רצינו לשמש דוגמה, להראות שאנחנו ראשונים במשימה".

ואז, רגע לפני שעלו כולם לאוטובוס, הגיעה החלטה גורלית אחת של מפקד הקורס שבעצם הצילה את חייה של הילה ושתיים מחברותיה. "אחרי כעשר דקות", היא מתארת, "כבר היינו ברחבת המסדרים עם ציוד הכוננות, אבל אז הגיע מפקד הקורס ואמר שהאמהות משוחררות ולא עולות להקפצה.

"אנחנו ארבע אמהות בקורס, אחת יצאה בשעות הבוקר למסיבת החנוכה של בנה ונותרנו שלוש. אני זוכרת שהספקתי לצעוק 'יש אלוהים, יש אלוהים' ועכשיו אני מצטמררת מזה. הספקתי להגיד לחבר'ה 'להתראות ותחזרו מוקדם', אבל לך תאמין שאתה אומר שלום לחברים שלך לתמיד", היא משחזרת וקולה נסדק.

בשעה שחבריה עשו את דרכם לצפון, עלתה הילה לאוטובוס למודיעין. הסוללה בטלפון הנייד שלה התרוקנה והיא לא שמעה דבר על האסון. "כשהגעתי

הביתה בעלי התקשר וסיפר לי ששמע על תאונה בכביש המוליך לבית הכלא דמון ושיש הרבה הרוגים. מיד התקשרתי לחברים. הטלפון הראשון לא ענה, השני לא ענה, וכך השלישי והרביעי, ואז הבנתי. כשאמרו שיש 40 הרוגים, חשבתי 'אלה כל החברים שלי מהקורס'".

הילה מספרת שהיא אולי מבינה, אבל לא מעכלת. "היום אני מאמינה שיהיה לי קשה מאוד להבין היכן אני נמצאת. במהלך סוף השבוע ניסיתי להגיד לעצמי שאני בחופשה מהקורס, שביום ראשון אחזור ואפגוש את כולם. אבל זה לא יקרה.

"היינו קורס מגובש, איכותי, כל אחד שהיה איתי הוא מלח הארץ. אנשים שעזרו ותמכו, חיבקו ואהבו, למדנו יחד, התאמנו יחד. רצינו שזה יהיה הקורס הכי איכותי שלא יישכח לעולם, אבל לא ידענו שכך יזכרו אותנו".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...