זה לא מגיע לנו. שר הפנים – תתפטר
החובה שלנו כלפי 41 ההרוגים בשריפה צריכה להיות דרישה בלתי מתפשרת להעיף את האחראים לזוועה הזאת, ואת אלי ישי בראשם
האש שמכלה את ההר הירוק וכל מה שסביבו, שורפת כל מה שנקרה בדרכה, מחסלת קיבוצים, שכונות, מושבים ובני אדם, מציתה גם בשקטים וברגועים שבישראלים כעס שאי אפשר יותר לכבות. כעס על ראש ממשלה שפתאום מתעורר לתחייה, שם על עצמו חולצת פולו סגולה ומספר לכל מיקרופון פתוח ש"אני הנחיתי את הכוחות" לעשות כך ולעשות אחרת. מאוחר מדי, אדוני.
את ההנחיות היית צריך לתת הרבה קודם. היית צריך למשול. להוביל. להקשיב לאנשי המקצוע שאמרו לך שאנחנו עומדים בפני קטסטרופה, ולפעול. אבל אז היית חייב לקבל כמה החלטות, וזה לא מצב אהוב עליך במיוחד; כעס על שרים שאומרים ש"מהמשבר הזה נצא מחוזקים" (השר לביטחון פנים), כאשר ברור שזה שטויות שאינן ראויות להישמע; כעס על שר אוצר שמספר שרק הממשלה הזאת ומשרד האוצר הזה נתנו למכבי אש עשרות מיליוני שקלים, כאשר בפועל הכספים הללו עדיין תקועים בצינורות בירוקרטיים שונים.
אבל עיקר הזעם מופנה כלפי שר הפנים, אלי ישי, השר האחראי על מערך כיבוי האש, שמרוב עיסוקים לטובת המגזר הפרטי שלו אינו מתפנה לעסוק בטובת כלל אזרחי ישראל. גם אם זה נשמע כמו דמגוגיה, זה עדיין נכון. למה מגיע לנו שר פנים כזה, שואלים אזרחים רבים, שכבר כמעט שנתיים לא מבינים מה עושה האיש הזה במשרד שהכי נוגע לחיים של כל אחד ואחד מהם. אם לשפוט לפי עוצמות הכעס, יכול מאוד להיות שנראה כאן בפעם הראשונה התארגנות של אזרחים שידרשו את הדחתו של יו"ר ש"ס ממשרד הפנים.
ברור לחלוטין שהפקרת כיבוי האש לא התחילה עם הממשלה הזו ועם שר הפנים הזה. כן, יש כאן מחדל מתמשך גם מעבר לחוסר המעש של הממשלה הנוכחית. אלא שזה בדיוק העניין. האש שאי אפשר לכבות אותה היא כמו אותו סנה שאינו מפסיק לבעור. סמל. דגל. אות וסימן לתיסכול של אזרחים רבים מהידיעה הברורה שלעם הזה לא מגיעים כל הפוליטיקאים הקשקשנים הללו, שזורקים לחלל האוויר אסופות של קלישאות ורצים לעסוק בהישרדות הפרטית שלהם. אנשים קטנים שאמורים לנהל מדינה עם ציבור שיש בו אנשים גדולים.
אלי ישי לא ילך הביתה גם אם מיליון איש יחתמו על עצומות להדחתו. הוא ימשיך לכהן כשר הפנים, ימשיך להטיל את האשמה על כל העולם, חוץ מאשר על עצמו. הוא יישאר כי הוא מש"ס, ונתניהו מחובר אל המפלגה הזו בשרשראות ברזל. הוא לא ילך כי לא אכפת לו מה חושבים עליו סתם ישראלים שהולכים בבוקר לעבודה, משלמים מסים, עושים צבא והולכים למילואים. זה לא המילייה שלו. ובכל זאת, צריכה לקום תנועת מחאה ציבורית שתדרוש את התפטרותו. אחרת שוב יקימו ועדת חקירה, שבעוד שלוש שנים תגיש את מסקנותיה, ומיד גם תודיע שהיא נגד הסקת מסקנות אישיות. וזהו. בכך זה יסתיים.
ומעבר לכל זה עומדת לנגד העיניים כל הזמן דמותה של אשה אחת אמיצה, מיוחדת, מחויבת לתפקידה עד הסוף. ניצב משנה אהובה תומר - הפנים היפות ביותר של משטרת ישראל. של אזרחי ישראל. ועולים גם שמותיהם של 41 הרוגים, אנשים צעירים שהכל היה עוד לפניהם, עד שבאה האש וכיבתה את האור. התודה של כולנו צריכה להיות דרישה בלתי מתפשרת להעיף את האחראים לזוועה הזו, וכאמור, את שר הפנים בראשם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם