"פגיעות מיניות בילדים ובבני נוער – מגיפה"
בדיון שנערך בכנסת העלו מרכזי הסיוע נתונים לפיהם נרשמה השנה עלייה חדה בדיווחים שהתקבלו על פגיעה מינית בילדים ובנוער
במהלך הדיון הציג איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית את הדו"ח החצי שנתי בו רוכזו נתוני הפניות למרכזי הסיוע והטיפול בפונות ובפונים במהלך המחצית הראשונה של 2010.
לדברי רוזין, מידי שנה מתקבלות בתשעת מרכזי הסיוע ברחבי הארץ כ-35 אלף פניות, למעלה מרבע מהן פניות חדשות. על פי נתוני האיגוד, במחצית הראשונה של 2010 נרשמה עלייה משמעותית בכלל הדיווחים שהתקבלו במרכזי הסיוע, בעיקר בנושא הפגיעה המינית בילדים ובני נוער ובפגיעות בתוך המשפחה.
"רבע מהפניות אלינו מדווחות על גילוי עריות, ומחצית מהפניות על פגיעות מיניות דיווחו על פגיעות בתוך הבית. מדובר בפגיעות מיניות בתוך המשפחה, המקום שאמור להיות הכי בטוח", הוסיפה רוזין.
לדבריה, " אנחנו מדברים על סכנה במועדונים וברחובות חשוכים, אבל המקום הכי מסוכן הוא בבית", אמרה רוזין. לדבריה, "40% מהפגיעות בתוך המשפחה בוצעו על ידי אב, 16% על ידי אחים, 18% על ידי בן דוד, ו-30% על ידי קרוב משפחה אחר כגון דוד, אב חורג או סבא חורג".
רוזין התייחסה לפרשת הפגיעה המינית לכאורה של ניצב אורי בר-לב, ואמרה כי "שמענו לאחרונה אמרות כמו 'איפה היא הייתה' ו'למה רק עכשיו'. צריך להבין, רוב הפניות מגיעות באיחור משמעותי לאחר הפגיעה, ברוב המקרים שנים רבות לאחר הפגיעה. ככל שהפגיעה בגיל יותר צעיר, הדיווח הוא בשנים מאוחרות יותר ובגיל יותר מבוגר".
לגבי גילוי עריות דיווחה רוזין כי רוב הפגיעות נעשות בילדים עד גיל 12, אבל הדיווחים הרבה יותר מאוחרים, בעיקר בטווח הגילאים 40-26. "יותר קשה להוציא את הדברים ככל שהפגיעה
שר הרווחה יצחק הרצוג שנכח בדיון אמר כי העלייה בדיווחים מגיעה בין היתר מקהילות שלא היו בשיח הזה שנים ארוכות והחלו לאחרונה להתלונן. לדבריו, גם יישום התכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון בשורה ארוכה של יישובים ברחבי הארץ "נגעה בעצבים ועוררה אותם ואנחנו רואים יותר אבחון ואיתור".
השר התייחס לקריאות שנשמעות נגד עובדים סוציאליים שנכנסים לבתי משפחות בעקבות דיווחים על פגיעות בילדים, ואמר כי "מפה צריכה לצאת קריאה להפסיק את ההסתה הזו".
בשלב מסוים במהלך הדיון השתררה דממה, לאחר שקרן, שנפגעה מינית בעת שהייתה בת 12, החלה לספר על הטראומה שחוותה ועל הקשיים העצומים שמלווים אותה עד היום. "אני לא מתביישת לעמוד בפנים גלויות ולדבר על הפגיעה המינית שלי, חשוב לי להגיד שהקריאה שלי היא להתחיל לדבר על הדברים האלה, ולמצוא את מי שמסכים להקשיב", אמרה. "עברתי דרך ארוכה לפני שהסכמתי לעמוד ככה ולדבר על הפגיעה שעברתי, ועדיין לא החלמתי לחלוטין".
"אני זוכרת את הרגע שמתתי, זה היה בגיל 12", סיפרה קרן. "אני זוכרת את הפעם הראשונה של הפגיעה ב'סלואו מושן', כאילו מישהו חתך את הזמן. אני זוכרת את התנועה של הגוף, את הריח, את הטעם בפה שאי אפשר לתאר אותו. זה כמו חלקיקי נשמה שיוצאים דרככם כשמישהו קרוב אליכם מת. זה טעם של מוות".
קרן המשיכה, וסיפרה על הרגע הנורא בו הותקפה לראשונה. "הסתכלתי החוצה מהחלון, רציתי למות. רציתי שהאדמה תיפתח ואני אעלם. ראיתי את הגוף שלי מהצד בסיטואציה קפואה, וידעתי שהשתנתי ושום דבר לא יהיה אותו דבר".
קרן, אשר פנתה למרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בתל אביב לפני מספר שנים, מלווה על ידי נשות המרכז ומסתייעת בגורמים נוספים בניסיון להתאושש מהפגיעה שחוותה.
"צריך לזכור שיש ילדים שעוברים את זה כל יום", אמרה, "ויש דרך לטפל. הלוואי שזה לא יקרה לאף אחד, אבל אם זה כבר קרה – חייבים להגיש את הטיפול ולהתחיל בו כמה שיותר מהר".
ח"כ אורלי לוי-אבקסיס, שניהלה את הדיון, הודתה לקרן על דבריה ואמרה: "כולנו כאן הצטמררנו מהדברים האמיצים שאמרת, לי יש שתי ילדות ואני רועדת מפחד שמשהו יקרה להם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם