האם מטרות הציונות הושגו במלואן?
השיח הפופולרי נוטה לנכס את הציונות לימין או לשמאל, ולהתמקד רק בשאלת הבית היהודי. אך למעשה, החזון הציוני לא הושלם
על פי מילון אבן שושן, שאיפותיה של התנועה הציונית הן: "תחיית עם ישראל, הקמת מדינה יהודית עצמאית בארץ ישראל וריכוז כל פזורי ישראל בתוכה." הבלבול לגבי מטרות הציונות נובע בין השאר מן העובדה שהתנועה הציונית כללה זרמים ותנועות שונות, שחלקם לא שאף למסגרת מדינית (החל מאלה שביקשו להקים ממלכה ועד אחד העם שכיוון למרכז רוחני), לאו דווקא בארץ ישראל, וגם חלק מאלה שכן, תמכו בפיתרון המדינה הדו-לאומית. רק ב-1942 קיבלה את תוכנית בילטמור שנשענה על שלוש רגליים מרכזיות: מדינה יהודית ריבונית בארץ ישראל, עלייה יהודית חופשית ופיתוח הארץ באזורים בלתי מיושבים. בהתאם לאמור לעיל, ביטויה הנכון של הציונות מתממש במספר מקומות: שירות בצבא המדינה ושאר מוסדותיה המבטאים את ריבונותה; עידוד וקליטת עלייה; וכמובן, התיישבות יהודית בגליל, בנגב, בגולן, בבקעת הירדן ובשאר אזורי הספר.
על אף עיקרון פיתוח הארץ, יש מקום להבהרה חשובה: מבחינה ציונית טהורה, ניתן בקלות להצדיק מדוע ההתיישבות באזורים אשר נמצאים תחת מחלוקת עם שכנינו הינה מעשה ציוני. בו בעת, באותה הקלות ניתן להסביר מדוע ההתיישבות באותם מקומות פוגעת באינטרס הציוני, שכן מעשה זה עלול לפגוע בריבונותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. על כן, ראוי להחריג מהשיח סביב סוגיית ההתיישבות ביהודה ושומרון את הטיעון הציוני, ולהסכים כי המחנה הציוני כולל את רובם הגדול של מחנה השמאל ומחנה הימין. בהתאם לכך, אנטי-ציונות מתורגמת להתנגדות למדינת ישראל כמדינה יהודית, קריאה לביטול חוק השבות, עידוד להשתמטות מצה"ל ופעולות נגד פיתוח ההתיישבות היהודית בנגב ובגליל.
להשיב את הציונות למסגרת הקלאסית והסובלנית
המכון לאסטרטגיה ציונית, אשר ניתן להניח כי בין השאר אליו כיוון יהושע את ביקורתו, עמד על אבחנות אלה מאז הקמתו. באתר האינטרנט של המכון נכתב כי: "מאז מלחמת ששת הימים, תופסת סוגיית גבולותיה של מדינת ישראל חלק ניכר מהשיח הציבורי והפוליטי בחברה הישראלית. העיסוק המתמשך בנושא זה הביא להעמקת השסעים בחברה הישראלית והותיר בצל סוגיות מהותיות אחרות. כך קרה שבעשורים האחרונים הזניחו חברי המחנה הציוני, מימין ומשמאל, את העשייה הציונית במגוון תחומים: קליטת עלייה, יישוב הנגב והגליל, חיזוק הזהות היהודית, עשייה למען צדק חברתי, קידום חינוך ציוני ועוד. על כן, בחרו מייסדי המכון שלא לעסוק כלל בשאלת הגבולות". למרות הביקורות המוטעות נגדו, גם בנייר העמדה אודות האקדמיה שפרסם המכון לפני כחודשיים, השתמש צוות המחקר בהגדרות אלה,
ולא נגרר לשיח הפופולרי אשר נוטה לנכס את הציונות לימין או לשמאל.
אי הדיוק בדבריו של יהושע לא נולד בחלל ריק. מדובר בטעות רווחת בחברה הישראלית, אשר האידיאולוגיה הציונית אצל רבים ממנה, כמו גם בקרב ראשי התנועה הציונית לדורותיה, מתבססת על הצורך בהקמת מקלט בטוח לעם היהודי כהגנה מפני סכנת האנטישמיות על צורותיה השונות. כך קרה שרבים ראו בהקמת המדינה את חזות הציונות כולה.
דווקא באמצעות תיקונו של עיוות זה, והשבתה של הציונות למסגרת הקלאסית והסובלנית, יוכל הרעיון הציוני להכיל תחת חסותו את רוב רובם של אזרחי מדינת ישראל, מבלי להידרש לנקוט עמדה מדינית, כלכלית או חברתית כזו או אחרת. אין יום ראוי יותר מאשר כ"ט בנובמבר, היום בו השיגה הציונות המדינית את מטרתה, כדי להזכיר כי החזון הציוני טרם הושלם.
הכותב הוא מנהל פרויקטים במכון לאסטרטגיה ציונית וממייסדי בית המדרש לציונות
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם