המענה למסמך גלנט: קוד חדש של אסא כשר
מחבר הקוד האתי של צה"ל מסביר כיצד היה צריך לנהוג בנוגע למסמך ומציב תנאים לבחירת רמטכ"ל. על אשכנזי: לא אמור לעמוד באפס מעשה
כשר סבור שראוי שיתפרסמו התנאים המוקדמים להצגת מועמדות לתפקיד הרמטכ"ל, ובהקשר זה הוא מותח ביקורת על הממשלה, על שר הביטחון, על ועדת טירקל, שבחנה את היבט טוהר המידות במינוי, ועל היועץ המשפטי לממשלה - שלא נימקו את החלטתם שלא לייחס משקל ממשי לפרשת הקרקעות בהחלטתם.
כן הוא מבקר את השר אהוד ברק על שהקדים את מועד ההכרזה על הרמטכ"ל הבא, בלי לנמק זאת באופן משכנע, ויוצא נגד התופעה שקצינים בכירים במילואים יוצאים ובאים בלשכות של קצינים בכירים מכהנים.
כשר מותח ביקורת על הרמטכ"ל היוצא גבי אשכנזי, שנתקל במסמך שאם הוא מזויף הרי שמדובר בעבירה פלילית, ואם הוא אמיתי הרי שמדובר ב"תקלה" אתית חמורה, ולמרות זאת לא פנה לשר הביטחון. הוא אף מבהיר ששום טענה בדבר "מתח" ביחסים שבין שני האישים הללו (אשכנזי וברק) אינה מצדיקה הימנעות מפגישה כזאת.
כשר לא עוסק רבות בפן התקשורתי של הפרשה, אך מותח ביקורת מרומזת על מדליפי המסמך לתקשורת. "פרסום המסמך המזויף בתקשורת אינו יכול לעזור למאמץ הראוי למזער את הנזקים שנגרמו ולהנהיג זהירות מפני נזקים לעתיד לבוא", טוען כשר. לבסוף עוסק כשר באתיקה של היועץ המשפטי לממשלה, ומותח ביקורת מרומזת על היועץ ועל בג"ץ, שנוקטים "אקטיביזם אתי", אף שבמדינה מתוקנת "מתקיימת הבחנה עקרונית ומעשית ברורה, ועל פי רוב חדה, בין עולם המשפט לבין עולם האתיקה ".
כמנהג המקום, כשמתגלה פרשייה כזו עוסקות בה קודם כל, ולעתים אך ורק, הזרועות המקצועיות של אכיפת החוק: המשטרה, הפרקליטות ולעתים גם בית המשפט. אם העיסוק בהיבטים המשפטיים של הפרשייה לא מוביל לאישום ולהכרעת דין, שום זרוע ממלכתית לא תראה את עצמה חייבת לעסוק בה.
המאמר הזה בא לעודד עיסוק ממלכתי בהיבטים האתיים של פרשייה זו (ופרשיות הדומות לה), גם אם העיסוק המשפטי יסתיים בלא כלום או יתמקד בהיבט יחיד של הפרשייה. הדיון שלנו יתמקד בהיבטים האתיים של בחירת הרמטכ"ל, אבל ניתן יהיה ללמוד ממנו מה מן הראוי לעשות במישור האתי בתחומים דומים.
כיוון שהחוק לא קובע את מתכונת ההליך לפרטיה, נשארת מלאכת העיצוב של ההליך בידי שר הביטחון, על פי שיקול דעתו, על פי האתיקה שלו. כיוון שאין, לפי שעה, מסמך מגובש ומחייב בדבר האתיקה של שר הביטחון, ייתכן שבהזדמנות זו בג"ץ יקבע נורמות בנושא זה, כשם שהוא עושה מדי פעם.
לפיה מסורת ש ל מינוי רמטכ"ל, שר הביטחון מתחיל לקיים את ההליך כשלושה חודשים לפני תום כהונתו של הרמטכ"ל המכהן. מסורת כזו אינה מחייבת את שר הביטחון. עם זאת, כל החלטה של שר הביטחון בעניין עיתוי ההליך לבחירת הרמטכ"ל הבא אמורה להיות מנומקת, לא רק בין השר לבין עצמו, בינו לבין ראש הממשלה ובינו לבין הממשלה בבואה למנות את הרמטכ"ל הבא, אלא גם בינו לבין הצבא ובינו לבין כלל האזרחים.
כל החלטה בדבר העיתוי צריכה להיות מנומקת באופן
ההליך חייב להיות הוגן, שוויוני וללא פניות, ככל שהמדובר ביחסו של שר הביטחון למועמדים השונים לתפקיד הרמטכ"ל. מטבע הדברים המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל הם אלופים המוכרים היטב לשר הביטחון. אם שר הביטחון מקיים את ההליך באופן המאפשר לכל מועמד להציג את עצמו ואת דעותיו וגם להטות את דעתו של שר הביטחון לטובתו באופן הוגן ושוויוני, כי אז ההליך יהיה בגדר הליך שנערך "ללא פניות".
ההתאמה של מועמד למימוש המדיניות היא תמיד בעלת חשיבות רבה. ייתכן שתהיה אפילו בעלת חשיבות מכרעת, הווה אומר, בעלת חשיבות כה רבה עד שהיא מצדיקה השלמה עם חסרונות נתונים של המועמד.
במקרה כזה ראוי שהחלטת שר הביטחון תהיה מלווה, במידת האפשר, בהסבר מתאים שיבהיר את המשקל היחסי הנמוך של חיסרון זה או אחר לעומת המשקל היחסי הגבוה של ההתאמה למימוש המדיניות (או של שיקול מכריע אחר).
בנסיבות שלפנינו ההסבר ששר הביטחון אמור לתת לממשלה, ובמידת האפשר גם לציבור, יצדיק מינוי אלוף לתפקיד הרמטכ"ל אף שלא כיהן לפני כן, כמקובל, כסגן הרמטכ"ל, כראש אגף במטה הכללי או כמפקד זרוע. הנה דוגמה לחלק מהסבר אפשרי: הרמטכ"ל אמור לדעת להתנהל היטב ברקמות הממשק שבין הצבא לבין הדרג האזרחי, שהוא בראש ובראשונה שר הביטחון וראש הממשלה.
תפקידים מסוימים מכשירים אלוף להתנהלות כזו. תפקיד ראש אמ"ן הוא דוגמה מובהקת. יש מקום לטענה כי גם תפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה מכשיר את הקצין לאותה התנהלות ראויה. מבחינה זו מועמד שהיה מזכיר צבאי כזה, אבל לא כיהן בתפקידים מתאימים אחרים במטה הכללי, יכול להיחשב כמי שיידע להתנהל כראוי ברקמות הרגישות של אותו ממשק.
עם זאת, מן הראוי היה שההליך לבחירת הרמטכ"ל יתנהל על יסוד מתכונת רשמית של התנאים המוקדמים להצגת מועמדות לתפקיד הרמטכ"ל. תנאים אלה יכולים לכלול את הדרישות המוקדמות הבאות:
(א) המועמד חייב להיות בעל ניסיון פיקודי מבצעי ברמת אלוף, בפיקודים או בזרועות.
(ב) המועמד חייב להיות בעל הכשרה בהפעלת המטה הכללי, הודות לניסיון שרכש בכהונה כסגן הרמטכ"ל, בראשות אחד מאגפי המטה הכללי או בדרך אחרת.
(ג) המועמד חייב להיות בעל עבר אתי ההולם את רמת האמון הדרושה ברמטכ"ל.
המתכונת הרשמית האמורה לכונן את רשימת הדרישות המוקדמות אמורה לכונן גם דרך החרגה, ביוזמת שר הביטחון, על יסוד שיקולים מיוחדים ואולי גם בהליך מיוחד.
"שיקול דעת שיטתי" מחייב לתת את הדעת לא רק לתמונה המלאה של הכישורים הנדרשים, אלא גם לתמונה מלאה של העמדות המקצועיות בדבר המועמד המועדף. מטבע הדברים עמדות כאלה יכולות להיות לרמטכ"ל המכהן ולאלופים הבכירים שאינם מועמדים לתפקיד הרמטכ"ל הבא.
"שיקול דעת שיטתי" ראוי שייערך לאחר התייעצות שר הביטחון עם הרמטכ"ל המכהן והאלופים הבכירים האמורים. זהירות מיוחדת דרושה כאן מפני התערבות פסולה של "מקורבים", שגם אם אין להם השפעה של ממש על תוצאות ההליך עצמו, מעשיהם עלולים להעיב על ההליך בכך שהם יוצרים "מראית עין של התנהלות לא ראויה".
ההתנהלות הראויה של כל הנוגעים בדבר הייתה צריכה לכלול פרסום הסבר משכנע לתקינותה של התנהלות האלוף מחוץ למסגרת תפקידיו הצבאיים, מפני שזו אמורה להשליך על מידת האמון הציבורי הראויה ברמטכ"ל בפרט ובצבא בכלל.
בשעת כתיבתו של מאמר זה הסוגיה עומדת בפני בג"ץ. מוטב להחלטות אתיות שיתקבלו במערכות הפעילות עצמן ולא בשל החלטה של בג"ץ הנושאת עליה את חותם הדין גם כשהיא אתית במהותה.
במהלך הניסיון להתמנות לתפקיד בכיר יותר, פעילות בסגנון של "תעמולה שלילית", שעיקרה הוא ניסיון לפגוע במועמדים אחרים לאותו תפקיד, תצטייר בצדק כפעילות נגועה באינטרס אישי מובהק, פעילות שאינה ראויה לאמון. וראוי לזכור כי פגיעה נקודתית באמון היא פתח לכרסום מתמשך באמון. מובן מאליו כי התעלמות מסכנה של כרסום באמון היא לא אתית.
המסמך בא להצטייר כשירות לשם השגת המטרה של מינוי אלוף מסוים לרמטכ"ל הבא באמצעים של "תקשורת שיווקית". אמנם, שר הביטחון, האמור להמליץ על מועמד לתפקיד הרמטכ"ל, ושרי הממשלה, האמורים להחליט על המינוי, הם כולם אישים פוליטיים, ובתור שכאלה ייתכן שניתן להשפיע עליהם באמצעות "קמפיינים ציבוריים" ושאר אמצעיה של "תקשורת שיווקית".
עם זאת, האתיקה של השרים מחייבת אותם להחליט "תוך הפעלת שיקול דעת ענייני, הוגן, שיטתי ומושכל" (פרק ד', סעיף 43), הווה אומר, שיקול דעת שאינו מושפע משום "קמפיין ציבורי" לטובת מועמד זה או אחר ומשום תוצר אחר של "תקשורת שיווקית".
אם שר הביטחון יגבש עמדה בדבר בחירת הרמטכ"ל הבא בהשפעת "תקשורת שיווקית" הם יפעלו שלא על פי חובותיהם האתיות. אם אלוף מנסה להשפיע על החלטות שר הביטחון באמצעים של "תקשורת שיווקית" הוא מנסה להחטיא את השר בהתנהגות לא אתית, מעשה לא אתי כשלעצמו.
החשש מפני "קמפיין ציבורי" אינו מוגבל לחשש מפני "התגייסות" של חברה או אנשים המתמחים בשירותי "תקשורת שיווקית" לפעילות שיטתית, מאורגנת ומתמשכת. החשש מפני הצל המעיב של "קמפיין תקשורתי" עולה גם נוכח סממנים של פעילות בסגנון של "קמפיין תקשורתי", כדוגמת שיחות רקע יזומות עם עיתונאים בדבר המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל הבא.
השימוש בשירותי "תקשורת שיווקית" לשם השפעה על מינוי הרמטכ"ל הבא היה פסול מעיקרו, גם אילו היה מוגבל ל"קמפיין ציבורי" בעל אופי חיובי בהחלט, "קמפיין ציבורי" שהיה גורם לעיתונאים אחדים להפליג בשבחיו של מועמד אחד, וגורם לאזרחים רבים לפאר ולרומם את המועמד מעל המועמדים האחרים.
פסול יותר הוא השימוש בשירותי "תקשורת שיווקית" שהוא בעל אופי שלילי, בין בעיקרו ובין בחלקו - "קמפיין ציבורי" שתכליתו היא לפגוע בתדמיתו הציבורית החיובית של הרמטכ"ל או של אלוף שגם הוא מועמד לתפקיד הרמטכ"ל - ופסול עוד יותר הוא השימוש ב"קמפיין ציבורי", שתכליתו היא שלילית ואמצעיו כוזבים ומניפולטיביים, כדוגמת "הדבקה" מלאכותית של תדמית נעלב סדרתי.
מה מן הראוי שיעשה קצין בכיר שהגיע לידיו המסמך שלפנינו, יהיה זה הרמטכ"ל, אלוף שהוא מועמד לתפקיד הרמטכ"ל הבא, עוזר הרמטכ"ל או קצין אחר? זו שאלה שלא ייתכן להשיב עליה באופן גורף.
ניתן להניח כי אדם לנוכח המסמך שלפנינו, שהנושא שלו חשוב מאוד והתוכן שלו מדאיג מאוד . . .
אמור להגיע למסקנה שהוא עומד נוכח עברה או תקלה. אם אדם סבור שלפניו מסמך מזויף, עליו לראות את עצמו עומד נוכח עברה. אם אדם סבור שלפניו מסמך אמיתי, עליו לראות את עצמו עומד נוכח תקלה, מפני שהמסמך מתאר תופעות של התנהלות לא ראויה בנוגע להליך בחירתו של הרמטכ"ל הבא.
אם אדם אינו יודע אם המסמך שלפניו מסמך מזויף או מסמך אמיתי, עדיין עליו לראות את עצמו כמי שעומד נוכח עברה או תקלה; אמנם הוא אינו יודע מהי העברה או התקלה, אבל בין אם המסמך מזויף ובין אם המסמך אמיתי, אין ספק שמדובר במסמך הנגוע בעברה או בתקלה.
האם מוטלת על הקצין הבכיר המוצא את עצמו נוכח עברה חמורה או תקלה חמורה חובה אתית לנהוג בדרך מסוימת? נבדוק עתה גם תשובה שלילית וגם תשובה חיובית.
התשובה השלילית היא בעלת מרכיב מעשי ומרכיב עקרוני. האם הקצין הבכיר חייב לעסוק באופן יסודי בכל מכתב אנונימי המגיע אליו בדרך כלשהי? כשמדובר בקצין בכיר, לא הוא ולא לשכתו יכולים להקדיש את זמנם היקר לבירור תוכנו של כל מכתב אנונימי המגיע אליהם.
התשובה השלילית נשמעת סבירה, אולם היא אינה הולמת את כל המכתבים האנונימיים. יש לזכור את פרשת המכתב האנונימי שקיבל מפקד חיל הים בשעתו, בדבר התנהלות לא ראויה של מפקד בכיר באחת מיחידות חיל הים, בתחום של טוהר הנשק וחיי אדם. הנושא שהמכתב העלה על הפרק היה חשוב עד כדי כך שניתן היה לחרוג מן הנוהג המקובל של התעלמות ממכתבים אנונימיים.
העיקרון שמפקד חיל הים נהג לפיו באותה פרשייה יפה גם ביחס לפרשייה שלפנינו: כיוון שתוכנו של המסמך שלפנינו, אם הוא אמיתי, מעיד על תקלה חמורה, בתחום חשוב מאוד, מן הראוי שלא להתעלם ממנו.
לגבי תשובה חיובית: רוח צה"ל מחייבת כל חייל לפעול ל"תיקון המעוות", כאשר הוא עומד "נוכח עברה או תקלה". " תיקון" התוצאות השליליות שנגרמו או עתידות להיגרם בגלל מעשה או התנהלות שהם בגדר "מעוות". כאשר לפנינו מסמך המציג ניסיון להגיע למטרה לא ראויה, "תיקון המעוות" יכלול צעדים להכשלת הניסיון הזה.
כאשר לפנינו מסמך המציג ניסיון להשתמש באמצעים לא ראויים, "תיקון המעוות" יכלול צעדים להפסקת השימוש באמצעים הללו. ובכל מקרה, "תיקון המעוות" יכלול גם צעדים להפגת תוצאות שליליות שכבר נגרמו בניסיון לשרת מטרה לא ראויה ובניסיון להשתמש באמצעים לא ראויים. . .
הרמטכ"ל והאלופים לא אמורים לעמוד באפס מעשה נוכח סכנה של פגיעות כאלה באמון של הצבא במפקדו הבכיר הבא ובאמון הציבורי בצבא כולו.
הדעת נותנת כי ראוי שההגנה על האמון ברמטכ"ל הבא ובצבא כולו, הנשקפת מהליך לא תקין של מינוי רמטכ"ל, תיעשה בידי הרמטכ"ל עצמו בפגישה אישית וחשאית עם שר הביטחון. שום טענה בדבר "מתח" ביחסים שבין שני האישים הללו אינה מצדיקה הימנעות מפגישה כזאת. שניהם בעלי יושרה המחייבת הגנה חד-משמעית על מרכיבים מובהקים של הביטחון הלאומי, ביניהם האמון ברמטכ"ל והאמון בצבא כולו.
שיקולי "מתח" שאובים מן העולמות הפוליטיים וככל הנראה אין מערכת אנושית חזקה המסוגלת להיפטר מהם כליל. ועם זאת, לא ייתכן לתת לשיקולים כאלה משקל מכריע, נוכח חשש מפני תקלה אתית חמורה.
אם ישנו שיקול נוסף שנעלם מעינינו, לפיו ראוי להימנע מפגישה כזו בעניין המסמך ככל האפשר, כי אז ניתן להפקיד משימה מקדמית בידי קצין בכיר מלשכת הרמטכ"ל שיביא את המסמך ואת דעת הרמטכ"ל בעניין הסכנות הנשקפות ממנו לידיעת המזכיר הצבאי של שר הביטחון, ואולי גם לידיעת המזכיר הצבאי של ראש הממשלה כדי לעדכן את שר הביטחון ואולי גם את ראש הממשלה.
אם הצעד המקדמי אינו מניב את התוצאה המעשית הראויה, יש לקיים את הפגישה האישית האמורה. אם גם זו אינה מניבה את התוצאה המעשית הראויה, כי אז יש להביא את הסוגיה אל ראש הממשלה, בידיעת שר הביטחון.
עולה על הדעת האפשרות שרמטכ"ל יפנה אל מבקר המדינה, אם הפגישות של הרמטכ"ל עם שר הביטחון ועם ראש הממשלה לא העלו דבר, דומה שהסוגיה חוזרת אל תחום אחריותו של הרמטכ"ל, האמור לקיים הליך נאות, יסודי ונוקב, במסגרת הצבא עצמו, לבירור העובדות, למזעור הנזקים ולטיהור האווירה.
פרסום המסמך המזויף בתקשורת אינו יכול לעזור למאמץ הראוי למזער את הנזקים שנגרמו ולהנהיג זהירות מפני נזקים לעתיד לבוא. העיסוק התקשורתי בפרשייה מעין זו שלפנינו הוא לעולם בעל ערך חיובי מוגבל ובעל ערך שלילי רב.
הערך החיובי הוא בכך שהפרסום יוצר אפשרות שגורם כלשהו יביא להתנעת תהליך משפטי. כך קרה בפרשייה שלפנינו. נניח שהחשוד בזיוף המסמך יואשם, יימצא אשם וייענש. התועלת שתצמח מן ההליך המשפטי הזה להליכי בחירת הרמטכ"ל תהיה אפסית.
הערך השלילי הוא כפול, העיסוק התקשורתי הוא, מטבעו הנוכחי, עיסוק פזיז, רדוד, מגמתי, לא ראוי לאמון. כיוון שצריכה ביקורתית של תוצרים תקשורתיים אינה מנהג המקום, העיסוק התקשורתי יוצר סכנה ממשית לכרסום מתמשך, חסר בסיס וחסר אחריות, באמון הדרוש לשם התפקוד הנאות של המערכות הממלכתיות והציבוריות.
"פרקליטות המדינה שוקדת על הכנת הקוד האתי של הפרקליטים. הגיע הזמן שגם מערכת הייעוץ המשפטי תשקוד על גיבוש התפיסה האתית שלה ותבטא אותה במסמך של ערכים וכללי אתיקה.
סוגיה נכבדה במיוחד באתיקה של הייעוץ המשפטי היא סוגיית הגבולות הראויים של המעורבות. במצב האידאלי של הסדרי המדינה המתוקנת מתקיימת הבחנה עקרונית ומעשית, ברורה ועל פי רוב חדה, בין עולם המשפט לבין עולם האתיקה. כללי האתיקה של הייעוץ המשפטי לממשלה יהיו אמורים להשתתף בשרטוט החשוב של הגבול בין שני העולמות הללו ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם