"לקצינים אין אומץ לחלוק על מפקדיהם"
במאמר שפרסם מח"ט הנח"ל ומעורר סערה בצבא הוא טען כי צה"ל מתקשה לבצע את משימותיו בגלל אווירית פחד בשורותיו. "היעילות נפגמת"
את המאמר הנוכחי פירסם בסוף השבוע האחרון תחת הכותרת "האומץ להביע דעה עצמאית", והוא מתבסס על מחקר שכתב במסגרת עבודה במכללה במכללה לביטחון לאומי.
על פי המאמר, שמתבסס על ראיונות שערך אבולעפיה עם שמונה קצינים בדרגות אלוף ותת-אלוף בשירות פעיל ובדימוס, יש לתופעת היעדר אומץ הלב להביע דעה סיבות רבות, ותוצאה אחת: "צבא פחות טוב ופחות יעיל, שיתקשה לבצע את משימותיו כראוי". אחת הסיבות לכך, לדעתו, היא נטייתם של מפקדים רבים לראות במחלוקת מקצועית התקפה אישית עליהם. "התנגדות לדעת המפקדים", הסביר אבולעפיה, "היא בעיניהם התנגדות אישית להם".
המאמר מוסיף ומציין כי דיונים רבים בהשתתפות מפקדים מדרגות שונות מתנהלים כטקס, ואינם מעודדים שיח והגעה לתובנות משותפות. הסגנון הפיקודי של המפקד הבכיר ומידת ביטחונו העצמי, לטענתו, משפיעים באופן ישיר על הקצינים הכפופים, בבואם להביע את עמדותיהם. "צה"ל מתנהל כארגון חולה", אמר אחד הקצינים לאבולעפיה, "שכן יש בו הרבה דיונים טקסיים והרבה פחות דיונים משמעותיים".
מרואיין אחר הסביר כי הסיבה המרכזית לכך שקצינים נמנעים מלהביע דעה עצמאית, היא "היעדר רוח לחימה". תכונה זו, לדעתו, באה לידי ביטוי הן נגד אויבים חיצוניים והן בעימותיים פנימיים. ארבע מרואיינים טענו כי שיטת המינויים בצה"ל היא סיבה משמעותית לתופעה של היעדר אומץ לב להביע דעה. לדבריהם, בצה"ל רווחת תרבות ארגונית של "חבר מביא חבר" - קצינים מעדיפים להקיף את עצמם באנשים שאותם הכירו בעבר ושאיתם הם מסתדרים, ולאו דווקא באנשים המוכשרים ביותר.
המסקנה בתרבות הארגונית הצבאית היא אחת: למען המשך הקריירה, עדיף להיות ביחסים טובים עם המפקד הבכיר.
המרואיינים הצביעו על תשעה גורמים עיקריים שבגללם נמנעים קציני צה"ל מלהביע את דעותיהם, בהם אישיותו של המפקד, מידת הביטחון העצמי שלו, רקעו המקצועי, ניסיונו ואיכות קשריו עם הסובבים אותו. אחד המרואיינים טען כי העוצמה האדירה המרוכזת בידי המפקדים, משבשת לעיתים את כושר השיפוט שלהם,
על פי המאמר, בעיה נוספת קשורה לעובדה כי בכל תקציר של דיון מביאים בדרך כלל רק את דברי הסיכום של המפקד הבכיר, ואין בו זכר לוויכוחים ולעמדות שנשמעו במהלך הדיון. מעבר לזה, לכל משתתף בדיון יש זכות להשמיע את דבריו פעם אחת בלבד, וסדר הדוברים הוא היררכי, בהתאם לדרגתם. "הבכירים ביותר מדברים בסוף והמפקד מסכם", כתב אבולעפיה. "אין רב-שיח בין המשתתפים בדיון, אלא הבעת עמדות בלבד".
אבל לאל"מ אבולעפיה יש גם פתרונות למלחמה בתופעה, והחשובה שבהם היא בידיו של המפקד הבכיר, שעליו לעודד את הפקודים שלו להביע את דעתם ולוודא שהוא נחשף לדעות האמיתיות הרווחות ביחידה שלו ולמתרחש תחת פיקודו. "מגוון הדעות הוא האינטרס של הארגון לשם שמירה על איזונים נכונים, הימנעות מקונספציות ומציאת פתרונות יצירתיים ויעילים", סיכם מח"ט הנח"ל במאמר שכבר עורר ועוד יעורר הדים רבים בצה"ל, וגם מחוצה לו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם