יונתן פולארד: 'התפללו למען שחרורי מהכלא'

העיתון החרדי "משפחה" הצליח לראיין את פולארד, בכלא בארה"ב, בשבוע בו מלאו 25 שנים לכליאתו באשמת ריגול למען ישראל

יצחק טסלר | 26/11/2010 10:07 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
יונתן פולארד בדרך לכלא - מתוך הכתבה בעיתון ''משפחה''
יונתן פולארד בדרך לכלא - מתוך הכתבה בעיתון ''משפחה'' צילום: באדיבות עיתון משפחה
בעיתון החרדי "משפחה" הרואה אור בסוף השבוע הזה מתפרסם ראיון בלעדי ונדיר עם יונתן פולארד, המרגל הישראל הכלוא בארה"ב. הראיון עם פולארד נערך בדיוק ביום השנה ה-25 לתפיסתו, כאשר השחרור שלו מהשבי נראה עדיין רחוק מאוד.  

בין השאר הוא דיבר על הזוגיות המורכבת אותה הוא מנהל מתא הכלא, שבו הוא מוחזק בתנאים קשים במיוחד. לדבריו: "זוגתי, היא קרן האור של חיי. האמונה שלה בי, העידוד, האופטימיות והמסירות שלה - הם שנתנו לי את הכח לשרוד בזמנים הקשים ביותר. אני מתפלל ומחכה כבר ליום שבו נעמוד שנינו בנתב"ג ואוכל כבר לומר לה: 'אסתר, אנחנו בבית! אנחנו סוף סוף בבית!' הלוואי שהיום הזה יגיע כבר סופסוף".

בין השאר נשאל פולארד בראיון האם הוא חש ששכחו אותו. לדבריו: "אני מקבל לא מעט מכתבים מאנשים מישראל. אני תמיד מתפלא שאנשים בישראל עדיין זוכרים אותי ושאכפת להם ממני, שהם רוצים אותי בבית. המכתבים הם החמצן שלי. במכתבים הללו, אנשים חולקים עימי לפעמים סיפורים אישיים. חלק מהסיפורים - מדהימים. אני תמיד נפעם מהאומץ ומהכוח של העם הזה! אני מרגיש מבורך להיות חלק ממנו". 

לא מתייאש

פולארד הוסיף וציין: "אני לא מתייאש, רק מתפלל לקב"ה. המסורת היהודית מלמדת אותנו לא לסמוך על ניסים. אנו חייבים לעשות את ההשתדלות שלנו, ואלוקים יעשה את השאר. אני מנצל את השיחה הזו וזו ההשתדלות שלי. זוהי זעקה אחרונה, זעקה מהלב, מעמקי נשמתי. מן המיצר אני זועק אליכם, בדמעות מן השאול, בקריאה נרגשת לאחי, כל בית ישראל. במשך כל השנים אני מדמם באיטיות עד מוות לנגד עיני כל עם ישראל. במשך כל השנים נותרו זעקותיי לעזרה - חסרות מענה; כל תחנוניי נפלו על אוזניים ערלות. אנא התפללו למען שחרורי, שהזעקות יגיעו עד כיסא הכבוד והקב"ה יאמר די לצרותיי".

ראוי לציין כי לאחרונה קראו לפעול למען שחרורו של המרגל הישראלי השר לשעבר רפי איתן, שהיה מפעילו של פולארד וכן השופט

אליקים רובינשטיין שמנע מפולארד את הכניסה לשגרירות ישראל כאשר הרשויות ניסו לעצרו.

על כך השיב פולארד: "הדברים אכן נוסכים עידוד, אבל זה לא מספיק, חייבים לעשות לפני שהזמן יאזל. אם חס וחלילה יאזל הזמן, לא תהיה שום דרך לכפר על החטא של עמידה על דמו של אח. העם חייב להתאחד מייד ולבצע סופסוף את מצוות פדיון שבויים. לפעול, להתפלל, להשפיע ולדרוש. רק מתוך אחדות-ישראל נראה לבורא עולם שבית ישראל לא ישקוט ולא ינוח עוד, לא יעמוד עוד על דם רעהו. בפדיונו של שבוי אחד, בפדיוני שלי, עם ישראל פודה למעשה את עצמו... "מי ייתן ואני ואסתר נהיה בקרוב בבית להדליק נרות חנוכה אתכם השנה בירושלים ולחגוג את הניסים שה' עושה לנו היום כפי שעשה לאבותינו בימים ההם".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/judaism/ -->