"הם אמרו לנו: 'כושים, לא רוצים אתכם כאן'"
עדויות שהגיעו לידי סופשבוע מספרות על אלימות קשה מצד יחידת עוז. סיפורה של משפחת וודקוקס הוא דוגמה אחת – והם בכלל יהודים
כבר למעלה מ-20 שנה הוא חי בישראל, וההרגל עשה את שלו. הוא בעל תעודת זהות כחולה, והיה בין האפריקאים הראשונים שהגיעו לארץ, עוד בשלהי שנות השמונים. מעמדת התצפית הנוחה שלו בחנות הבחין עם השנים כיצד אוכלוסיית המדרחוב משתנה. "פעם לא היו כל כך הרבה סודנים ואריתראים פה. ככה, זרוקים ברחוב. לא עובדים, לא אוכלים, ישנים ברחוב. צריך למצוא לבעיה הזאת פתרון. זה לא טוב".
פתרון אין באופק, ובנווה שאנן, על שרפרף עץ קטן בכניסה לחנות, מייקל שותה נס על חלב, מתרווח ומשקיף על העוברים ושבים. נונשלנטיות ששמורה לבעלי מעמד. אבל האווירה ברחוב מתוחה עד מאד. אחרי החגים כבר כאן. גירוש ילדי העובדים הזרים אמור, כך על פי הודעת משרד הפנים, לצאת לפועל בכל יום. החלטת הממשלה כבר התקבלה. כולם מחכים לראות מתי וכיצד היא תבוצע. חוסר הוודאות הוא הקשה מכל.
את פקחי יחידת האכיפה של רשות האוכלוסין וההגירה, יחידת עוז מייקל כבר יודע לזהות מרחוק. מדי התכלת הבהירים של הפקחים בולטים בין הולכי המדרחוב - סוחרים, עובדים זרים, פליטים, יצאניות, נרקומנים, וגם תיירים סקנדינבים ששמעו שהמדרחוב הוא "ממש מולטיקולטור", ובאו להוסיף עוד תמונה לפייסבוק.
הפקחים אולי בולטים בנוף המקומי, אבל נוכחותם במקום לא חריגה בשום קנה מידה. פעילותם בדרום תל אביב, שם ממוקמת מרבית קהילת הזרים, מורגשת היטב. האם בחודשים האחרונים חל שינוי באופן התנהלות היחידה? ארגוני זכויות האדם שמסייעים לעובדים הזרים טוענים שכן. לטענתם, האווירה הסלימה ומתרבות התלונות של עובדים זרים ומבקשי מקלט על אלימות, איומים, הטרדות ומעשי בריונות מצד הפקחים. גם נציבות שירות המדינה קיבלה תלונות כאלה, חלקן נחקרות כעת על ידי המשטרה.
אחד הקשיים שעמם מתמודדים בארגוני הסיוע הוא הפחד של המתלוננים מחשיפה או מהגשת תלונה במשטרה, מחשש שיאבדו את מעמדם בארץ. עם זאת, תחקיר סופשבוע חושף שכאשר ישנם עובדים זרים ופליטים שמבקשים להתלונן על אלימות שממנה סבלו, הם נתקלים בחומה בצורה. מי שאוזר אומץ ומתלונן, עובר מסכת טרטורים בין המשטרה, מח"ש ונציבות המדינה - רק כדי לגלות שאין הוא רשאי לפנות אל אף אחד מהגופים הללו.
בארגוני הסיוע טוענים שאין גוף חיצוני שעוסק בפיקוח על יחידת עוז. ובמילים אחרות, אין מי שיפקח על הפקחים. כעת דורשים ארגוני הסיוע להקים גוף מיוחד להתמודדות עם תלונות של זרים נגד גורמי האכיפה ולכונן נוהל שיעכב את גירוש הזרים עד לבירור תלונותיהם.
"אין מי שיפקח על הפקחים ויחקור
"אוכלוסיית הזרים בישראל היא חלשה ופגיעה. מצב שבו אוכלוסייה חלשה חשופה לאלימות מצד אנשי חוק, בלי יכולת אפילו להגיש תלונה, הוא מצב בלתי נסבל שאינו מקובל במדינת חוק ומתאים לאחרונת הדיקטטורות".
לאחר פרסום הכתבה קראו חברי כנסת ופעילים חברתיים לסלע להתפטר. מספר שבועות לאחר מכן הוא עזב את תפקידו. מחליפו, יהודה בן-עזרא ושאר הפקחים, ממעטים להתראיין, אבל עבודתם בשטח ניכרת. על פי נתוני משרד הפנים, בשנה האחרונה גורשו 3,000 עובדים זרים ועשרים אלף עזבו מרצון.
מייקל נתקל בהם באופן יומיומי. "הם יותר אלימים בזמן האחרון", הוא אומר בעברית צחה. "כולם מדברים על זה. לא מזמן ירדתי לחנות שלי. אני רואה פקח מחזיק אדם אפריקאי, הוא יכול להיות אבא שלו, ונותן לו סטירות כמו ילד".
ככה סתם באמצע הרחוב? זה לא נשמע הגיוני.
"הכי הגיוני. תסתכלי מסביב. את רואה פה מישהו ישראלי? פה כולם שחורים. אף אחד לא יודע מה מותר ומה אסור. לפעמים הפקחים סתם באים, נותנים סטירה ואומרים: 'יאללה לך מפה'. זה משהו חדש. פעם זה לא היה ככה. כאילו, מתייחסים כמו כלבים. אומרים: 'לכו מפה. לא רוצים אתכם'. יש הרבה גזענות בזמן האחרון. משפטים כמו: 'אתם הורסים את המדינה'".
מייקל מספר כי לפני שבועיים נתקל בפקחים באופן אישי. לטענתו, לפני כחודש ניגש אליו פקח וביקש ממנו מסמכים. "אמרתי לו שאני ישראלי, ושיש לי תעודת זהות. הוא אמר לי: 'אתה ישראלי', לא נראה לי. אתה חרא כמו כולם'. אמרתי לו שבאתי למדינה הזאת כשהוא היה בטיטולים, ומיד התקשרתי למשטרה. במשטרה ענו לי: 'אתם בנווה שאנן מתקשרים הרבה. קללות זה לא עבירה על החוק'. הפקח רצה לקחת אותי לתחנה ומשך אותי, מול כולם במדרחוב. בסוף הוא ראה את תעודת הזהות, ועזב אותי בשקט. סתם בזבז לי את הזמן".
למה לא התלוננת במשטרה?
"הצחקת אותי. ראית איך הם ענו לי. יש לי את העסק שלי פה, לא רוצה צרות. חוץ מזה, מי רוצה להסתבך?".
אחד המקרים שמסעיר את היחידה בימים אלה התרחש באשקלון, בעת בדיקה שביצעו בחודש שעבר פקחי עוז בביתם של בני משפחת וודקוקס, אזרחי ארצות הברית, אפרו-אמריקאים, שהתגיירו ומבקשים לעלות לישראל מכח חוק השבות. המשפחה נחתה בישראל בקיץ האחרון בהזמנת משרד הפנים, על מנת לערוך שימוע בבקשתם לקבל אזרחות. בני המשפחה טוענים כי הופעלה נגדם אלימות קשה מצד פקחי עוז, שהופנתה אל כל בני הבית, כולל אישה בחודש השביעי להריונה ותינוקת בת שנה. ביחידת עוז טוענים, מנגד, כי הם אלו שהותקפו והגיבו באקט של הגנה עצמית.
המקרה פורסם בהרחבה בקרב יהדות ארצות הברית, והשגרירות האמריקאית ביקשה גם היא לחקור את התקרית. "כשהזמינו אותנו לישראל, אוהו, כמה שהתרגשנו לחזור", אומרת אם המשפחה, טרינה וודקוקס, בת 45, וסופקת כפיים. היא יושבת בסלון ביתה. לא רחוק ממנה נכדתה, אמליה, משתעשעת על הרצפה. "החלום שלנו זה לגור במקום היחידי שבו יהודים יכולים להיות הם עצמם: ישראל. כבר היינו כאן בעבר, אבל הפעם חזרנו עם דרכונים חדשים, ורצינו לוודא שלא תהיה בעיה. נרשמנו במשרד הפנים".
לדבריה , כבר בגיל 12 החליטה להמיר את דתה ליהדות ולהתנכר לנצרות הקתולית עליה חונכה. שלושת ילדיה ובעלה של בתה התגיירו גם הם בקהילה היהודית הקטנה שבקנזס סיטי.
בערב ה-19 בספטמבר הגיעו פקחי עוז לביתם, כנראה בעקבות מידע שהתקבל כי המשפחה מלינה שוהים בלתי חוקיים. "בדיוק סיימנו לאכול, זה היה בסביבות תשע, וישבנו בסלון, נהנים מהערב הנעים. שמענו דפיקות בדלת", היא משחזרת. "הגיעו ארבעה או חמישה פקחים של משטרת ההגירה. הם אמרו שקיבלו תלונות שיש פה אפריקאים לא חוקיים. ביקשתי מהם להראות תעודות. הם אמרו לי: 'אנחנו לא חייבים להראות לך כלום'. הם היו קרים כאלה וקשוחים. חלק לבשו בגדים שחורים וחלק לבשו מדים בצבע תכלת. היו להם אקדחים, ואני נתתי להם להיכנס".
הפקחים סיירו בחדרים, וביקשו לראות דרכונים. לאחר מספר בירורים התברר כי שון, בן 24, בעלה של הבת קריסטין, אינו מופיע במערכת הממוחשבת. הפקחים חשדו ששון שוהה בישראל באופן אינו חוקי וביקשו שיתלוו אליהם לתחנה.
"אמרתי: 'טוב, אני יכולה לפחות לבוא איתכם? אני טיפלתי בניירת, אני מכירה את כל הפרוצדורה'. חשבתי שזה לא ביג דיל. בינתיים אני רואה איך אחד מהם מאבד את קור הרוח שלו. מתחיל לצעוק ולהיות עצבני. נורא פחדתי שהם ירביצו לשון, הם התחילו לדחוף אותו, והתעקשתי לנסוע איתם. פחדתי להשאיר אותו לבד איתם. חשבתי, אני מבוגרת, אני סבתא, הם לא יפגעו בו".
מה שאירע לאחר מכן כבר יצא מכלל שליטה. מתלונה שהגישה פרקליטת המשפחה, עו"ד ניקול מאור מהמרכז לפלורליזם יהודי של התנועה הרפורמית, לראש רשות האוכלוסין וראש יחידת עוז, עולה כי לאחר שהתיישבה טרינה ברכב "ניגש אליה אחד מנציגי היחידה, סטר לה בפניה, והחל למשוך אותה בראשה כדי להוציאה מהניידת. לאחר מכן אף חבט באגרופו בפרצופה של טרינה, והיא ביקשה כי יפסיק להכות אותה ואמרה כי תצא מהניידת.
נציג עוז לא חדל מלהלום ולמשוך בטרינה והחצאית שלה נתפסה במושב הניידת ונקרעה. היא ניסתה לכסות את רגליה בחצאית ואז נשמט תיק המסמכים שבידיה. טרינה ניסתה לתפוס את תיק המסמכים ואת משקפי הראייה שלה, ואז סטר לה שוב אחד מנציגי היחידה בפניה. במקביל, אחד מנציגי יחידת עוז חבט באגרופיו ובעט בפניה ובבטנה של קריסטין ההרה, ואף סטר בפניה של הפעוטה אמליה, אשר נישאה בזרועותיה של אמה. שני נציגי יחידת עוז החזיקו את טורי, האח הבכור, כאשר המחזה המזעזע הזה מתחולל לנגד עיניו.
לבסוף, נכתב בתלונה, נסעו פקחי עוז עם שון האזוק לתחנת מנהלת ההגירה בבאר שבע, כאשר בדרך עצרו את הניידת במשטרת אשקלון, על מנת להגיש תלונה על אלימות של בני המשפחה. כאשר הגיעה הניידת למנהלת ההגירה בבאר שבע, אכן התברר להם כי שון שוהה בישראל כדין, והם החזירו אותו לביתו. הם גם השיבו לבני המשפחה את המסמכים והדרכונים.
"הכל קרה בתוך שניות. לא הבנתי מה קרה, כי הם אמרו שאני יכולה להיכנס לאוטו. פתאום אני מקבלת מכה ומושכים לי בשערות. ירד לי דם, הבטן שלי נפגעה. החצאית שלי לגמרי נקרעה", טרינה אומרת, ומראה חצאית סגולה מכותנה קרועה לחלוטין. "אני לא קטנטונת, את מבינה? דיממתי והייתי עירומה וחשופה. הרגשתי כל כך מושפלת. ניסיתי לכסות את עצמי עם הידיים, אחד מהם משך לי בשיער ואמרתי לו: 'אני יוצאת, תעזוב אותי'.
"כשיצאתי מהאוטו ראיתי בזווית העין שהבת שלי, שצעקה עליהם שיפסיקו, מקבלת מכות. פקח אחר מחזיק את הבן השני שלי עם ידיים מאחורי הגב. לא ידעתי מה קרה. אחת השכנות באה מהר ולקחה את התינוקת מהידיים של קריסטין. זה היה מתחת לבניין, כל השכנים ראו. בשלב מסוים אחד מהם סגר את הדלת ואמר: 'יאללה, סע כבר'. כשהם נסעו, שמעתי את שון צועק לעזרה'.
למה שיכו אתכם ככה סתם, ללא סיבה?
"זאת השאלה שגם אנחנו שואלים. למה? אני רוצה לדעת למה. לא הייתה לנו סיבה להתנגד. להם יש אקדחים, לא לי. כל השכנים שלנו עמדו מסביב וראו את זה. הם אמרו לנו באנגלית: 'כושים, אנחנו לא רוצים אתכם כאן'. יש לנו הרבה עדים".
לידי סופשבוע הגיעו עדויות חתומות של שכנים שמאשרים את דברי המשפחה וכמו כן תמונות של החבלות על גופם של בני המשפחה, כמו גם על בטנה של קריסטין ההרה ועל פניה של אמליה בת השנה.
לטענת בני המשפחה, הם פנו פעמיים לתחנת המשטרה באשקלון על מנת להגיש תלונה על התנהלות יחידת עוז, אך השוטרים סירבו לקבל את התלונה בטענה שכבר קיימת תלונה נגדם וכי הם אלו שחשודים באלימות.
כתוצאה מאופן כבילת האזיקים סבל שון מנקע בפרק כף היד. טרינה, קריסטין ושון נדרשו לטיפול רפואי בחבלותיהם ופנו לשם כך לבית החולים ברזילי. קריסטין אף אושפזה להשגחה בשל "חבלה בבטן", כפי שכתב הרופא במיון.
"למה שמשפחה יהודית שמבקשת לקבל כאן מעמד, שהוזמנה במיוחד על ידי משרד הפנים, תפתח בקטטה המונית עם פקחים חמושים של יחידת האכיפה?", שואלת מאור. "גם אם הם טוענים שהאלימות הייתה כתגובה להתגרות של המשפחה, הרי שהתגובה הייתה בלתי מידתית לחלוטין. היו שם לפחות חמישה פקחים, כאשר שלוש הנפגעות העיקריות הן אישה בת 45, אישה בהריון מתקדם ותינוקת בת שנה. האם פקחי יחידת עוז טוענים כי אמליה בת השנה תקפה אותם באופן כזה שהם שנדרשו לסטור לה? האם נדרשו לנקוט הגנה עצמית בצורת בעיטות וחבטות בפרצופה ובבטנה של קריסטין בחודש השביעי להריונה".
מקרה אלימות נוסף שנחקר במשטרה בימים אלה היא תלונתו של בוסמאן סמפנה, בן 19 מגאנה, המבקש מקלט בישראל. מתלונה שהוגשה לנציבות המדינה באמצעות המוקד לסיוע לעובדים זרים עולה כי בתחילת ספטמבר נתקל בוסמאן בפקחי עוז, בעת ששהה בעיר רחובות. בעשר בבוקר הוא נכנס לחנות ברחוב הרצל בעיר, וביקש לקנות כרטיס טוקמן. פקח של יחידת עוז נכנס אחריו לחנות וביקש שיציג לו מסמכים להוכחת שהותו החוקית. המוכר ביקש, ככל הנראה, לסיים את הקנייה עם סמפנה ודרש ממנו לשלם.
"הפקח כעס עליי ושאל למה זה לוקח לי כל כך הרבה זמן. אמרתי: 'הנה, אני מוציא את זה מהכיס', אבל הוא היה עצבני. הוא דחף אותי. אמרתי לו שאני בא בלי בעיה, אבל הם דחפו אותי לתוך הוואן והראש שלי קיבל מכה ממש כואבת. מיד הם שמו לי אזיקים על הידיים ועל הרגליים. הם נתנו לי אגרופים. שאלתי אותו: 'למה? למה'. שמעתי מישהו אומר שצריך להיזהר, כי בטח יש לי איידס. ירד לי דם, והם המשיכו לשאול אותי אם יש לי איידס. אמרתי: תנו לי להסביר', והם המשיכו לבעוט בי.
"בשלב מסוים פחדתי, ועשיתי את הצרכים במכנסיים. הם צחקו עליי, ואמרו שאני לא בבית ספר למשחק. הם לא הפסיקו להרביץ. אחר כך בא מישהו ושם לי מים על הפנים כי הם חשבו שאני מתעלף", אומר סמפנה. על פי התלונה, בסופה של התקרית, לאחר שהפקחים ראו כי מסמכיו מוכיחים שהוא אכן בעל מעמד פליט, לקחו אותו הפקחים למשטרת רחובות, והגישו תלונה נגדו על אלימות והפרעה לפקחים במילוי תפקידם.
"אחרי שהיינו במשטרה, הם לקחו אותי ליחידה שלהם, ונתנו לי מסמך שקובע כי אני צריך להתייצב בתחנה כל שבוע ולהחתים את המסמכים שלי. הם גם נתנו לי להתקלח והביאו לי בגדים חדשים, כי הייתי מטונף". סמפנה , אגב, עדיין שומר את הבגדים שלבש באירוע כדי להוכיח שהוא דובר אמת. הוא שוחרר לאחר הגשת התלונה, והגיע למחרת היום אל מוקד הסיוע לעובדים זרים בבקשת עזרה. הוא הופנה אל מרפאת רופאים לזכויות אדם לבדיקה רפואית, ומשם נשלח לבדיקות בבית החולים איכילוב. הרופא במיון כתב כי סמפנה סובל מכאבים ומטראומה.
"הייתי מפוחד מאוד. חשבתי שאני הולך למות. שזהו. כל יום לפני שאני צריך לחזור לשם בשביל לחתום אני מפחד לראות את האנשים שעשו לי את זה. אנשים מפחדים להתלונן במשטרה. מי רוצה להסתבך? אני הלכתי להתלונן רק כי הם הגישו תלונה נגדי, אחרת בחיים לא הייתי מדבר", הוא אומר.
מתברר שהגשת התלונה של סמפנה לא הייתה אקט קל לביצוע. לשווא הוא ניסה להתלונן נגד הפקחים במשטרת רחובות. לטענתו, במשטרה סירבו לקבל את תלונתו, והפנו אותו למח"ש, גוף האמון על חקירת שוטרים בלבד. במח"ש, כמובן, הבהירו לו שהם לא הכתובת, ואז המוקד לסיוע הגיש תלונה לנציבות המדינה, הגוף האחראי על משמעת עובדי הציבור. גם שם התברר כי זו לא הכתובת הנכונה, והמתלוננים הופנו למשטרה, בטענה ש"המעשים המיוחסים הם פליליים במהותם". רק בניסיון השלישי, כשנציגת המוקד לסיוע, אמי סער, התלוותה אליו, קיבלו במשטרת רחובות את התלונה של בוסמאן.
"בפעם השנייה שהוא היה במשטרה ביקשתי לדבר בטלפון עם השוטר. אמרו לי שאי אפשר לקחת את התלונה שלו כי כבר יש נגדו תלונה", אומרת סער. למחרת, היא הצטרפה לסמפנה לביקור במשטרה. "הם מיד זיהו אותו. השוטרים אמרו לי: 'לא כדאי לו להגיש'. לא הסכמתי לוותר, והגשנו את התלונה. פקח שמכה צריך להיענש. אי אפשר לעבור על סדר היום לנוכח מקרה כזה".
חשוב לזכור כי הנגישות לארגון שאחראי על קבלת תלונות מהציבור חשובה שבעתיים כאשר מדובר בזרים השוהים בארץ. מתוך חשש למעמדם ופחד מובנה מהרשויות, עובדים זרים, יותר מכל, חוששים לאבד את מקום עבודתם, את האשרה ומפחדים להצטייר כ"בעייתיים" - ולכן נמנעים מתלונות כנגד גורמי אכיפה. גם מעסיקים ישראלים שהתלוננו בפנינו על התנהלות היחידה העדיפו שלא להיחשף על מנת ש"לא להסתבך".
בקרב מבקשי המקלט המצב מסובך יותר. מדובר באוכלוסייה חלשה, חסרת זכויות בסיסיות, שאינה מכירה את החוק הישראלי. בנוסף, במדינות המוצא שלהם, אלימות המופעלת על ידי יחידות המשטרה אינה דבר חריג, ובמקרה שהם נחשפו אליה כאן, הם מפחדים להתקומם נגדה. במשרד הפנים אומרים שהתלונות נבדקות בקפדנות, אבל בארגוני הסיוע מדגישים כי ברוב המקרים איש לא טורח להגיב או אפילו לאשר את קבלת התלונה.
"רק עובד שאין לו מה להפסיד הולך להתלונן", אומרת עידית לבוביץ', רכזת תחום סיעוד בקו לעובד. "נדיר שעובד ייקח את הסיכון שאיכשהו הוא יגורש מישראל".
במוקד הסיוע לעובדים זרים מטפלים היום בתלונה נוספת, לא פחות חמורה. מדובר בתלונה של אזרח גאנה בשם איימוס אנטווי, אשר הוכה, לדבריו, על ידי פקחי עוז. אנטווי שכלוא היום בכלא גבעון, היה קודם בכלא סהרונים. הוא מיועד להרחקה בחזרה לארצו.
מתלונה שהועברה לפני חודש לנציבות שירות המדינה, ונפתחה בגינה חקירה במשטרת רמלה, עולה כי בעת שהועבר מסהרונים לגבעון עודכן כי הוא עומד להיות מגורש בחזרה לגאנה. אנטווי טען שחייו בסכנה בגאנה, וסירב לחתום על מסמך המאשר הסכמתו לטיסה. בתגובה, כך עולה מהתלונה, היכו אותו שישה פקחים עד זוב דם, וכשהוא מוכה וחבול העבירו אותו לבית חולים, שם שהה כיממה.
מבית החולים הוא הועבר למתקן המסורבים, שם שהה שישה ימים, ולאחר מכן עבר לכלא גבעון. גם במקרה הזה הורה נציב המדינה להפנות את התלונה למשטרה. עברו מספר שבועות מאז שהיא הוגשה, ולטענת מוקד הסיוע, עד כה לא נגבתה מאנטווי אפילו עדות.
בעבר, בימים בהם פעלה משטרת ההגירה, שהשתייכה למשטרת ישראל, היה קיים במח"ש נוהל מיוחד שעסק ב"טיפול בתלונות של שוהים שלא כדין". בנוהל נקבע, בין היתר, כי ברגע שהוגשה פנייה כנגד שוטר מצד שוהה בלתי חוקי, הרחקתו מהארץ תעוכב על מנת למצות את החקירה, שתיפתח לא מאוחר יותר מעשרה ימים לאחר הגשת התלונה. ביחידת עוז לא קיים נוהל שכזה.
עו"ד יונתן ברמן, מהמוקד לסיוע: "נוכח חומרת האפשרות שפקח אלים ימשיך בעבודתו, לא ניתן לקבל את עמדת נציבות שירות המדינה, לפיה היא לא תעסוק בנושאים אלה. לנציבות שירות המדינה יש סמכות לפתוח בהליכים להשעיה זמנית של עובד מדינה, למשטרה אין סמכות כזאת".
תלונה שכיחה בחודשים האחרונים היא לגבי אופן פעילות יחידת המודיעין של עוז. ליחידת המודיעין יש רכזי שטח שאחראים לאיסוף מידע לגבי מקום הימצאם של שוהים בלתי חוקיים. לעתים הם מתראיינים בטשטוש פנים ומספרים על "פעולות של תצפית ועבודות מעקב ממושכות".
אחת הדרכים היא הפעלת מקורות וגיוס משתפי פעולה. במקביל, פקחים רבים נוהגים לבצע פעילות סמויה, המתבצעת ללא מדים, כשהם לבושים בבגדים אזרחיים לרוב שחורים. הפקחים, שאינם שוטרים אלא עובדי משרד הפנים, חייבים לפעול, על פי החוק, כשהם "עונדים באופן גלוי תג המזהה אותם ואת תפקידם, והם לובשים מדי פקח, בצבע ובצורה שהורה לעניין זה שר הפנים".
עו"ד עודד פלר מהאגודה לזכויות האזרח טוען: "לא בפעם הראשונה משרד הפנים טועה לחשוב שניתנו לו סמכויות בלתי מוגבלות, ומשום כך הוא פועל בניגוד לחוק. כדי שרשות ציבורית תוכל לפגוע בזכות לפרטיות בדרך של בילוש ומעקב, היא צריכה לקבל הסמכה מהמחוקק - ולמשרד הפנים מעולם לא הוענקה סמכות שכזאת".
חריצותם והצלחתם של חוקרי המודיעין ביחידת עוז בולטת בשטח, אולם מהם בדיוק התמריצים של העובדים לשיתוף הפעולה? ביחידת עוז אומרים כי עובדים מוסרים מידע "מרצונם הטוב". בדיקה שערכנו מגלה כי לא כך הדבר תמיד. מעדויות רבות שהגיעו לידינו ולידי ארגוני הסיוע עולה, כי קציני המודיעין מבטיחים לשוהים בלתי חוקיים כי המידע שימסרו יקנה להם זמן נוסף בארץ. על פי התלונות, זרים שמסרבים להסגיר עובדים לא חוקיים מאוימים בגירוש, אי חידוש האשרה או נתקלים בבעיות בפרוצדורות שונות.
"זה לא מוסרי בעליל וזה ניצול פחדיה של אוכלוסייה חלשה", אומרת זהבית פרידמן מקו לעובד. "כדי לקבל מידע מודיעיני אנשי היחידה מנצלים את הפחד הגדול של מהגרי העבודה ממעצר וגירוש ומנסים לסחוט מהם הלשנות".
עובדת כזאת הגיעה למשרדי קו לעובד לפני מספר שבועות, כאשר מעסיקתה הקודמת התלוננה נגדה במשטרה על גניבת 312 שקלים. כאשר נקראה למשטרה והכחישה, הוזמן לטענתה קצין מודיעין של יחידת עוז, אשר לדבריה איים עליה בגירוש אם לא תסגיר חברים ללא אשרה. "היא לא מסרה מידע על חברים, פשוט מפני שלא הייתה מעורה בקהילה ולא הכירה אף אחד כזה", מספרת פרידמן. לדבריה, קצין המודיעין לא הסתפק בכך וגם נתן לה את כרטיס הביקור שלו - עותק שלו מצוי בידי סופשבוע - כדי "שתחשוב על זה".
"הוא אמר לה שאם תשנה את דעתה ותמסור את האינפורמציה שביקש, תוכל להתקשר אליו, וכך להינצל מן הגירוש", אומרת פרידמן. "ואם לא, יגיע עם ניידת לבית המעסיק הנוכחי שלה. היא הגיעה אלינו מפוחדת, ונרגעה רק כאשר הסבירו לה שאין בסיס חוקי לגרשה ושהאיום היה איום סרק. אנשי יחידת עוז מנצלים בציניות את הפחדים, החולשה ואין האונים של מהגרי העבודה.
"פקחי עוז יודעים שהעובדים הללו שילמו דמי תיווך גבוהים ביותר כדי לזכות באפשרות להגיע לארץ, והם יודעים עד כמה רב חששם של העובדים מגירוש, ומה ההשפעה של פקח המאיים בגירוש". בשיחה עם סופשבוע הכחיש קצין המודיעין את הדברים.
גם ארלינה מישובסקי טוענת כי אוימה על ידי קציני המודיעין של יחידת עוז. מישובסקי, בת 54, מהגרת עבודה מהפיליפינים המתגוררת במבשרת ציון, התאלמנה מבעלה, אזרח ישראלי, וכעת היא מחכה להחלטת הוועדה הבינמשרדית בנוגע למעמדה בארץ. לטענתה, במהלך ספטמבר היא נעצרה על ידי פקחי עוז, ונלקחה לתחנת תלפיות בירושלים.
"הייתי בדרך לרופא, ולא רציתי לפספס את התור", אמרה. "הראיתי לו את המסמכים שלי. אמרתי לו: 'התיק שלי נמצא בבירור. אין לך סיבה לעצור אותי'. למרות שהיא מחכה להחלטת משרד הפנים בעניינה, היא עוכבה לטענתה ביחידה למשך שלוש שעות, שם נאמר לה: "שום דבר לא יעזור לך, את הולכת מכאן לשדה התעופה וישר לפיליפינים".
"כשהם באו לשחרר אותי, הם נתנו לי תנאי: אני צריכה להגיע מדי יום ראשון לתחנת המשטרה ולדווח על עובדים לא חוקיים". לטענתה, לדרישה זו צורף גם איום: אם לא תיתן שמות של עובדים לא חוקיים תגורש מהמדינה. עורכת דינה, ניקול מאור, טוענת כי מדובר בשימוש פסול באיומים על מנת להוציא מידע. "הוא אמר לי: 'את בטוח מכירה בנות לא חוקיות. תגידי את האמת'", משחזרת מישובסקי. "הם צריכים לדעת שאנחנו רק רוצים לעבוד כאן, לא מחפשים צרות. מתייחסים אלינו כאילו אנחנו פושעים מסוכנים".
בעקבות התקרית הזו, החליטה מישובסקי לא לחכות יותר להחלטה בנוגע למעמדה, ורכשה כבר את כרטיס הטיסה שלה בחזרה לפיליפינים. "רציתי להיות קרובה לקבר של בעלי. שמישהו יבוא וישים עליו פרחים מדי פעם. זה חשוב לי. אבל אני כבר לא צעירה, את יודעת. בן אדם רוצה לחיות בשקט".
ביחידת עוז דוחים באופן גורף את הטענות בכתבה. מנהל היחידה, יהודה בן-עזרא, קובע: "יש לנו את היחידה הטובה בעולם. אני דואג מאוד שלא תהיה פעילות אלימה ביחידה, וחושב שהיא הומנית ורגישה. אנשים שמסתננים ושוהים בניגוד לחוק זו עבירה פלילית. הם יורקים על החוק, אז להתעסק אם הפקח הרים יד או לא? זאת יחידה נפלאה עם מוטיבציה בשמיים, שמבצעת את המשימה הכי קשה בישראל בצורה הומנית.
כמנהל היחידה, אתה לא מודאג מהדיווחים על העלייה באלימות הפקחים?
"בוודאי שכן. אני עושה פעולות ביחידה כדי להסביר לפקחים את הנושא הזה. אסביר משהו בסיסי: יש עלייה ברמת האלימות כלפי הפקחים, ואנשים מחפשים את הפרובוקציות האלה על מנת לנגח את הפקחים במשימתם. חוץ מזה, בן אדם בחנות מתמהמה (בוסמאן סמפאנה, ל.ש). מה אתה מתמהמה? באתי, פניתי אליך וביקשתי שתזדהה. אתה, כנתין זר, יש לך תעוזה לומר לי להמתין?".
זה מצדיק אלימות?
"ביקשו מהבחור להתלוות. הבחור אמר שאנחנו מפריעים לו, אז אמרנו לו: 'אדוני, אתה מפסיק את הקנייה שלך עכשיו ובא להראות תעודה'. הוא אמר: 'אני לא שואל אותך', והרים את הקול בחנות. כשהם ביקשו ממנו באופן יותר אסרטיבי להתלוות, הוא התפרע, נתן אגרוף לפקח והפקח השני אזק אותו. זו אלימות? זה כוח סביר".
גם באשקלון הופעל כוח סביר?
עמי עטיה, מנהל מרחב דרום ביחידה: "בדקנו את כל יושבי הבית. ראינו שיש בנאדם (שון, ל.ש) שצריך להתלוות אלינו לבירור. מאותו רגע התחילה אלימות. הם רצו לסגור את הדלת, ואחרי זה רצו להיכנס לניידת. הפקחים נאלצו להשתמש בכוח סביר על מנת להביא אותו לבירור אצל ממונה ביקורת גבולות. היו קללות, גידופים, דחיפות ויריקות".
ותינוקת בת שנה שחטפה מכות.
"אף אחד לא הרים עליה יד. להיפך. הם אלה שתקפו, ירקו וקיללו באנגלית".
בן-עזרא: "למה אני צריך לתרץ על מנת לבצע את המשימה שלי? יש חוק, אני רוצה שתתלווה אליי, נקודה. למה בכלל צריך לדון בזה? ההיא בהריון הלכה לבדיקות ואין לה כלום. ראית דוח רפואי שלה? כלום. גם אשתי, כשהייתה בהריון, נפלה ונתנו לה לנוח בבית שלושה ימים כדי לראות אם קיבלה מכה. שום דבר. הרופא בדק, אין לה אפילו חבלה בבטן או ממצא אפידרמי כזה או אחר שמראה שיש בעיה".
יצוין כי על פי הדוח רפואי שלה, קריסטין אושפזה להשגחה לאחר שאובחנה כסובלת מ"חבלת בטן".
הם טוענים שחלק מהאנשים הגיעו בלבוש שחור ולא במדים.
עטיה: "כן, אז מה?" (מאוחר יותר ערך עטיה בדיקה שהעלתה ששניים מתוך שמונת הפקחים לא לבשו מדים).
בחוק כתוב במפורש שפקח צריך להיות במדים בעת עבודתו.
ענת פישר-צין, היועצת המשפטית של משרד הפנים: "יש תיקון לחוק שמדבר על כך שפקח, בעת הפעלת סמכויותיו, יהיה על מדים. פקח לא צריך להיות על מדים 24 שעות.
ואם הוא מגיע לבית ומבקש תעודות?
"הפקח שעוצר ושמבצע את הבדיקה חייב ללבוש מדים".
יש עדויות רבות על פקחים שמסתובבים בלבוש אזרחי, נוסעים ברכב לא מזוהה, מבקשים תעודות מנתינים זרים ומעכבים אותם.
בן-עזרא: "יכול להיות שזה קרה, אני לא יודע. יכול להיות שהם זיהו משהו חשוד וירדו. בדרך כלל, ביחידה מסתובבים על מדים. תראי לי בחוק איפה את מבינה שאני מחוייב להיות רק על מדים. כתוב שאני צריך לזהות את עצמי. יש לי כובע זיהוי, לא כתוב שאני חייב להיות על מדים בזיהוי שלי".
הקמתם יחידת מודיעין?
"כן, יש לנו גם רכזי מודיעין".
יש טענות שאתם מאיימים על עובדים בביטול אשרות ומגייסים משתפי פעולה בקרב העובדים הזרים, ושזה לא מוסרי כי מדובר באוכלוסייה חלשה ומפוחדת.
"לא דובים ולא יער. מי שמכיר את החוקים יודע שזה לא רציני. אני לא מבטל אשרות ואין לי סמכות לעשות את זה. תגידי, נרקומן זה גם אוכלוסייה חלשה".
מה הקשר?
"אני בא ושואל בנאדם, לא מפעיל לחץ. לאותה אוכלוסייה חלשה אני גם דואג. שתקבל את המשכורת בזמן, שלא יעשקו אותה".
מתוקף איזו סמכות הקמתם יחידת מודיעין? המשטרה עושה את זה מתוקף פקודת המשטרה. בחוק הכניסה לישראל לא כתוב שלפקחים שלכם מותר להפעיל מקורות מודיעין ולבצע פעולות סמויות כמו עיקוב, תצפית ובילוש.
פישר-צין: "הכל נעשה בתיאום עם המשטרה ובאישור משרד המשפטים. כשהוקמה היחידה, ישבנו עם היועץ המשפטי לממשלה, והכל נעשה לפי ההתוויה שלהם. הפקחים פועלים מכוח הסמכויות שלהם בחוק הכניסה לישראל. אנחנו לא עושים דבר על דעת עצמנו. הרי לא נגיד לפקח להסתובב ולחפש כל היום ברחוב".
אבל זו סמכות מרחיקת לכת של פגיעה בפרטיות, שלא ניתנה לכם על ידי הרשות המחוקקת.
"כשהחלטנו להקים יחידת מודיעין פנינו למשטרה, לייעוץ המשפטי שלה, ישבנו איתם על החוק וקיבלנו את אישורם. לא הסתפקנו בזה: פנינו למשרד המשפטים עם הקמת היחידה, והייתה ישיבה יחד עם המשטרה וכל הגורמים שמשרד המשפטים מצא לנכון לזמן. שם אישרו מה מותר ומה אסור לנו".
זו הנחיה של משרד המשפטים?
"זה משהו שהוקם ביחד, בגלל שאנחנו יודעים שהמשטרה ומשרד המשפטים מנוסים בדברים האלה".
יש איזשהו מסמך שאפשר לראות?
"לא. אלה סיכומי ישיבות סגורות".
בן-עזרא: "מי אמר שאסור לי להקים יחידת מודיעין? איפה זה כתוב בחוק".
פישר-צין: "זאת סמכות שנלווית. כדי שניתן יהיה לאכוף את חוק הכניסה, היחידה צריכה לדעת איפה יש שוהים בלתי חוקיים".
אז מה הבעיה להראות מסמך?
"אין לי מה לשלוח. שוחחתי עם היועץ המשפטי של המשטרה וקיבלנו את אישורם".
האם ליחידת עוז יש גוף חיצוני כמו מח"ש, שיבדוק תלונות שמוגשות נגד הפקחים?
"יש לנו את פניות הציבור ברשות האוכלוסין או את לשכת שר הפנים. לא צריך גוף חיצוני. למה, למס הכנסה יש גוף חיצוני מעליו?".
מס הכנסה לא יכול לעצור בנאדם ברחוב.
"אפילו לפקח שמורת הטבע יש יכולת לעצור אותך".
מנציבות שירות המדינה נמסר: "התלונות שהופנו לאגף המשמעת נושאות אופי פלילי חמור, ולכן הופנו למשטרה. ככל שתיפתח חקירה פלילית כנגד עובד מדינה, אזי חייבת המשטרה להעביר דיווח על כך באופן מיידי לוועדת המשמעת. עם קבלת הדיווח ייבחן הצורך בנקיטת הליך מנהלי של השעיה או העברה מתפקיד. בסיום ההליך הפלילי כולו ייבחן הטיפול המשמעתי בעובד, בהתאם לתוצאות ההליך הפלילי".
ממשרד המשפטים נמסר: "עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא כי פעילות עיקוב ואיסוף מודיעיני אינה דורשת עיגון בחקיקה, שכן מטבעה היא מתבצעת ברשות הרבים, באופן שאינו גורם להטרדת הנעקב. ככזו, אין בה כדי לפגוע בפרטיותו של הנעקב או בזכות אחרת שלו ולכן אינה דורשת עיגון בחקיקה".
מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר: "בחודשים האחרונים נרשמה עלייה חדה ובלתי הגיונית של מקרי אלימות מצד עובדים זרים או שוהים בלתי חוקיים כלפי פקחי יחידת עוז. מיותר לציין כי באף מדינה בעולם לא יעלה על הדעת ששוהה בלתי חוקי באותה מדינה יאזור אומץ לתקוף או לקלל נציגי חוק, באשר הם. מאז תחילת פעילות היחידה תועדו 58 מקרי תקיפה כנגד פקחים בעת מילוי תפקידם, כמחציתם בשלושת החודשים האחרונים. במרבית המקרים הוזעקה ניידת משטרה למקום ואף הוגשו תלונות בתחנות המשטרה. לא פעם נאלצו הצוותים לפנות את חבריהם לבתי חולים עקב פציעות".
ממח"ש נמסר שיחידת עוז אינה כפופה להם.
דוברות מרחב לכיש של המשטרה מסרה: "בתחנת אשקלון הוגשה תלונה על ידי פקחי יחידת עוז בגין אירוע של תקיפה והפרעה לעובד ציבור. במסגרת זו זומנו בני המשפחה ונחקרו תחת אזהרה. בעדותם במשטרה הם העלו תלונות כנגד פקחי יחידת עוז, והן נחקרות בשעה זו. כעת מצוי התיק בחקירה וטרם הוסקו מסקנות סופיות".
ממרחב שפלה של המשטרה נמסר: "לא נמסרו די פרטים כדי לברר את התלונות ברחובות וברמלה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם