תואר באידיאולוגיה פוליטית
אפשר ללמוד סוציאליזם בלי להיות שמאלני; אלא שבאקדמיות בארץ ובעולם חושבים בטעות שבלא פוליטיזציה של ההוראה והנושא - אין טעם בהוראתו
הטעות כאן אינה בהחלטה של המשרד כגוף פוליטי המגיב לצרכי השעה ומאיים לכאורה על החופש האקדמי של האוניברסיטאות, אלא בשכחה של מוסדות החינוך הגבוהים את תפקידן כמתווך בין האישי לפוליטי.
אחד מיסודות הברזל של האקדמיה היא לתת לסטודנט את רוחב היריעה והפרספקטיבה על נושא או עניין מסוים. לעורר דיון סקרנות וחקר - את המסקנות לוקח עימו הסטודנט ובוחר כיצד ישמש אותו הידע הזה בחיים. כך למשל הוראת התורה הסוציאליסטית על גווניה אמורה להתמקד בהיסטוריה באידיאולוגיה ובפרקטיקה שלה הלכה ולמעשה. לשם כך לא צריכים הסטודנט והמרצה להיות סוציאליסטים - זה יתרון אך לא חובה. שהרי אפשר להיות חברתי ולא להשתייך למר"צ או בל"ד ואפשר להיות ציוני מבלי להשתייך ל"זו ארצנו" או לתנועת "אם תרצו". אפשר להיות קפיטליסט ולשמש בהתנדבות מדריך לנוער בסיכון; ובכלל לראות באדם כפסיפס מורכב ומשתנה תדיר הראוי להתבוננות וללמידה תמידית ולא לקיבעון מחשבתי ודוגמטי אליבא דה פוליטיקה ושייכות מפלגתית.
האקדמיה הפכה מכינה לכנסת
אלא שבאקדמיות בארץ ובעולם חושבים בטעות שבלא פוליטיזציה של ההוראה והנושא אין טעם בהוראתו, ושייכות מפלגתית היא הכרח בל יגונה. מרצים רואים בכיתות שלהם היכל קודש ושדה לגיוס מאמינים פוליטיים מימין ומשמאל. סטודנטים מבררים את דעותיו של מרצה בטרם ילמדו את הקורס שלו כדי "להתכונן" ולהתאים עצמם אליו במטרה לזכות בחיבתו של המרצה, על כל המשתמע מכך. בעידן האידיאולוגיות של המאה ה-20 בואכה המאה ה-21, האקדמיה ממוססת את עצמה לדעת - במקום שתשמש כמתווכת בין האידיאולוגיות הללו היא הופכת להיות סרסור של אידיאולוגיות פוליטיות שהיום הן כך ומחר הן אחרת – ובזה היא מאבדת מערכה האמיתי. ובל נבלבל בין חופש אקדמי הרצוי לה כל כך לבין מחנק אידיאולוגי המוכתב על ידי גורמים חיצוניים לה, המשתמשים
בה בערמומיות למטרות מסוכנות מימין ומשמאל – בשם החופש האקדמי.
ניתן לראות זאת בשלל היצירות המחקריות היוצאות השכם והערב תחת מעטה אקדמי ולכולם גוון פוליטי, הטיה פוליטית ומשמעות פוליטית על פני המחקר הטהור – למעט מקצועות המדעים המדויקים. ניתן לראות מגמה זו בהבלטה באמנות, בחינוך, בקולנוע, בספרות, בהיסטוריה ובסוציולוגיה ואף בחיבורי הקודש החדשים המתירים את דמו של הגוי על רקע של סכסוך פוליטי ומותירים את המושג "ואהבת לרעך כמוך" עמוק בחשכת הבורות והגזענות.
במצב הדברים, ניתן לומר שהאקדמיה בעצם הופכת להיות מעין מכינה לכנסת שכל אחד יצטנף בעמדתו ויצעד בדבקות תחת דגלו (אדום,כחול-לבן, ירוק) ו"השיח המחקרי" יהא רדוד, בר-חלוף וחסר משמעות כמו הפוליטיקה עצמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם