אל תהפכו את התורה לצידוק של שנאה
ישראל נמצאת בסכנה להפוך לסדום. אבל זה לא יקרה בגלל בעלי הנטייה ההומוסקסואלית - אלא בשל חוסר קבלת האחר, אכזריות, יהירות ואלימות
כרב אורתודוקסי בעל נטיה הומוסקסואלית שיצא מהארון, אני מבקש לדון בסוגיה זו בהקשרו של העולם הדתי. על סמך איזה עקרון (מלבד דעה קדומה) יכולה אפליה כזאת להיות מוצדקת?
אפילו המחמיר שבין פוסקי ההלכה יאמר שאין זה חטא להיות הומוסקסואל. מכך נובע שהחטא היחיד שההלכה יכולה לטעון נגדו הוא החטא המשוער של משכב זכור (שהוא איסור ברור). מה קרה להנחת החפות משפע? מה קרה להנחה שכל יהודי בחזקת כשר? [טור יורה דעה קי"ט, משנה ברורה סימן קל"ו ס"ק ט']. האם זה הולם לשער באופן אוטומטי שכל הומוסקסואל אשם במשכב זכור?
אולי בעצם נתפס הומוסקסואל מוצהר כדמות רעה לחיקוי בגלל שאינו מקים משפחה "רגילה"? כי כאן אשאל האם דבריו של הנביא ישעיה "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם, טוב מבנים ומבנות, שם עולם אתן לו אשר לא ייכרת" הוא לא מסר מספיק חשוב בעולם היהודי? ומה עם בן עזאי ואחרים?
בגמרא [חולין ו'] כתוב שפעם רבי מאיר אכל ירק שגדל בבית שאן במהלך שנת השמיטה ושרבי יהודה הנשיא ניצל תקדים זה כדי להצהיר שבית שאן משוחררת לצמיתות ממגבלות שנת השמיטה, אף על פי שהיא בתוך גבולות ארץ ישראל. ההתנגדות לצעד הזה הייתה קולנית: "איך תוכל להתיר דבר שהיה אסור בהחלט בעיני כל קודמיך?" רבי שאל את מבקריו איך יסבירו את העובדה שמלכים צדיקים שקדמו לחזקיה, כמו אסא ויהושפט, לא הרסו את העצם למרות שהיו נחרצים בהסרת עבודה זרה. "מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו; אף אני מקום הניחו לי אבותי להתגדר בו". על המקרה הזה מעיר רש"י: "כשיבאו בנינו אחרינו אם לא ימצאו מה לתקן במה יגדל שמם?" .
האם יהיה זה דמיוני מדי לשער שקודמינו הותירו לנו מקום לעשות שם לעצמנו? האם יהיה זה דמיוני מדי להציע שעל דורנו לעשות שם לעצמו בכך שיתקן זכויותיהם של ההומוסקסואלים שומרי מצוות? אכן, הגיע הזמן.
מקומם אותי שאנשים הופכים דברי תורה טהורה ועמוקה לסיסמאות של שנאה חשוכה ופרועה. מי שמנפנף בפסוקים של תועבה ומעשה ארץ מצרים וכו' לא למד כנראה בעיון היטב והעמקה את הסוגיה בתום לב, כמו שנדרש בכל סוגיה, אלא מצא משהו שמצלצל בשטחיות כפי רצונו ומיד מנפנף בו ועושה ממנו דגל של גזענות ושנאה, וזו פגיעה בתורה ובנותנה לא פחות ממה שזה פשע כלפי בני האדם שנפגעים מזה. כל מי שמזייף את התורה להצדיק שנאה חשוכה ודורסנית אינו ראוי לבוא בקהל שומרי תורה ומצוות.
ישראל נמצאת בסכנה להפוך לסדום. אבל זה לא יקרה בגלל בעלי הנטייה – לפחות לא על פי הנביא יחזקאל וחז"ל. מה שהביא את חרון אפו של האל על סדום לא היה הומוסקסואליות, אלא חוסר קבלת האחר, אכזריות, יהירות, תאוות בצע, אדישות, פחד מאובדן ויותר מכל – אלימות כלפי השונה.
הרי תורת ישראל היא תורה בה מצוות "ואהבת לרעך כמוך" חשובה ומהותית ביהדות, ביחס לתרי"ב המצוות האחרות. היא הוגדרה על ידי רבי עקיבא ככלל גדול
יש צורך חיוני לקיים דיון יהודי וישראלי העוסק בסוגיות כגון השתייכות, צדק חברתי, רווחה ומוסר, כפי שהתנהלו במשך שלושת אלפי שנים ומתוך כך לזכות את הפרט והחברה בטיב המשמעות המסורתית האורתודוקסית של זיקת הברית, הכוללת לא רק חיי מצוות שבין אדם למקום, אלא גם כינונה של חברה צודקת המושתת על אהבת הזולת, גם אם לא מסכימים לכל עמדותיו ורצונותיו.
אולי מי שנאלץ לעמוד במצב קיצוני וקשה של להיות הומוסקסואל בגלוי בסביבה עוינת, יכול שפירות ההתמודדות שלו יעשו אותו למורה דרך לאחרים שמתמודדים עם דורסנות של סביבה דתית כלפי האנושיות בתחומים אחרים, וגם מורה דרך לחברה הדתית עצמה כיצד לא להיות מסולפת.
הרב רון יוסף הוא מנהל ארגון "הו"ד" (הומוסקסואלים-דתיים)
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם