מרימים ידיים: אל תפילו על ההלכה כל בעיה
אין חדש בקרב ההלכתי בין הרב שרלו לרב אבינר בעניין לחיצת יד לאשה ולכן לא ברור למה השואלים מחפשים צידוק למה שהם עושים כבר שנים
אם ניתן מבט שני בפסיקה נראה, כי חוטובלי נוהגת בדיוק כמצוות הרב, שציין במפורש כי "הדבר הנכון ביותר הוא לנסות להימנע מלחיצת יד, והחכם עיניו בראשו... כדי למנוע מראש שבחורות יושיטו לו יד לשלום. הדבר כולל אף אמירה מראש לבחורה... שהוא אינו לוחץ ידי בנות". הרי חוטובלי מבהירה לגברים איתם היא נפגשת כי היא לא תלחץ להם יד, אלו בוודאי מבינים כי אין בכך כל עניין אישי, ושום פאדיחה דיפלומטית עוד לא קרתה עקב כך.
בחלקים מסוימים במגזר נתפס הרב שרלו כ"רבם של המקלים" בשל פסיקותיו החדשניות. יש להעמיד דברים על דיוקם- לא ניתן לומר על הרב כי הוא רפורמי או "חפיפניק". אם רמת דתיותו של אדם נמדדת כיום בשאלה "האם אתה שומר נגיעה או לא", ראוי לשאול את עצמנו כיצד היה הרב עצמו נוהג לו הייתה אישה מושיטה לו יד.
הרב לא המציא הלכה יש מאין. אמנם הוא מסתמך על גמרא ידועה (תוספות במסכת סוטה, י', ב'), אך אפשר להסיק כי כרב נחשב בישראל וכאדם מאמין, יוצא לו לתרגם את פסיקתו הלכה למעשה רק לעתים נדירות. בנימה אישית אוכל לומר כי בעת שיחות עם נשים ידיו נמצאות לרוב מאחורי גבו, גם כאשר יד אינה מושטת אליו ללחיצה.
הרב שרלו ככל הנראה מנחה אותנו לנהוג כמותו, אך המשפט המצוטט לעיל ככל הנראה נעלם מעיניהם של כמה מאנשי התקשורת
וצרכניה, והתמונה המצטיירת היא כאילו הרב מתיר באופן גורף ללחוץ יד לבני המין השני. לכאן נכנס החשש, שדבריו של הרב ינוכסו על-ידי ה"דתיים לייט", אלו המתירים לעצמם מגע בין המינים גם ללא היתר, לא לכתחילה ולא בדיעבד.
לגבי אותם אנשים אני שואלת את עצמי, אם הם עושים את הדבר שלא בהיתר במשך שנים, מה מביא אותם לחפש את הגושפנקה דווקא עכשיו, ויתרה מזאת, למה היא נחוצה? האם פרסומה של פסיקה הפוכה - כפי שחידד הרב אבינר כתשובה לרב שרלו - הייתה מביאה אותם לחדול ממגע?
עיון לעומק בפסיקה במקום הסתפקות בכותרות הפומפוזיות שעורר, מגלה כי לא ניתן כאן שום היתר למה שלא היה מותר לפני כן. הכל עניין של פרשנות. בעולם בו אין פיקוח חברתי אמיתי, לאדם שיתיר לעצמו הכל לא באמת משנה מה הרב אמר. הרוצים להקל לעצמם יעשו זאת ושיהיה להם בהצלחה, אבל שלא ישתמשו ברב שרלו, או בכל רב אחר, כקרדום לחפור בו.
לילך נתיב, בת 23, דתיה. בעלת תואר ראשון בתקשורת ומדעי המדינה, אוניברסיטת בר-אילן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם