ופרצת: שליחי חב"ד התכנסו בניו יורק
הכינוס השנתי של שליחי חב"ד הפגיש חסידים צעירים ומסורים שמוצבים מסביב לגלובוס עם אנשי עסקים ששווים מיליארדי דולרים
שליחי חב''ד בכנס השליחים צילום: ברוך עזאגווי, אתר חב''ד COL
בשבוע שעבר בברוקלין. "האנגלית שלי לא טובה. כל ילד באולם יודע להגיד יותר דברי תורה ממני". לאחר מכן הוא חושף בהומור אוליגרכי יהודי, כי הציע לוותר על הזכות לשאת דברים בערב ובתמורה לממן את האירוע כולו. 20 דקות לאחר מכן הוא עדיין מדבר. ומדבר. ומדבר. מותר לו. פעם אחר פעם הוא קונה את הקהל שמריע לכוכב הכי גדול של הערב.
גנאדי נהנה מכל רגע. החיוך שלו ילדותי מעט. ההנאה שלו כנה. כמו אוליגרך אמיתי הוא מספר כיצד ניגש יום אחד לשליח חב"ד באוקראינה, האיש שקירב אותו לדת היהודית, ואמר בפרץ של נדיבות "אני רוצה לתרום עשרה מיליון דולר". הקהל באולם מגיב בתשואות. "אלו היו ימים טובים בעסקים והייתי במצב רוח טוב", הוא מסביר. בפניו של הרב, כפי שהוא חושף בהמשך, לא זז שריר.
מעטים הארגונים, היהודיים ובכלל, שיכולים להגיב באיפוק שכזה לתרומה גדולה כל כך. חב"ד, מתברר, הוא אחד מהם. אלא שבערב הזה גנאדי מצליח להמיס את אלפי השליחים פעם אחר פעם. "מצווה גוררת מצווה", הוא אומר ומסביר איך מרגע שתרם פעם אחת לא יכול להפסיק. לפני חצי שנה הוא החליט לחגוג את הולדת בתו עם שליחי חב"ד בכל העולם. 3,952 שליחים בסך הכל, שלרגל האירוע קיבלו מבאגלובוב צ'ק אישי על סך 500 דולר כל אחד. כסף, אחרי הכל, לא חסר לו. בדומה ללא מעט אוליגרכים מברית המועצות לשעבר, גם באגלובוב עשה את עיקר הונו בחודשי ההזדמנות הגדולה שלאחר התפרקותה של האימפריה הקומוניסטית. האיש חולש על אימפריית בנקאות, מכרות ונפט, תקשורת ומזון, ומדורג במקום הרביעי ברשימת עשירי אוקראינה.
אוטובוס פוגש לימו
לב לבייב רענן כהן
לפני שלוש שנים הוערך הונו על ידי מגזין "פורבס" בארבעה מיליארד דולר. ברשימה העדכנית הצטמק הסכום ל-1.7 מיליארד . במקביל - גם זאת כמו לא מעט אוליגרכים - הוא גילה את יהדותו. ככל שתרם יותר, כך שודרג מעמדו גם בחברה הזאת. הוא מונה לנשיא הקהילה היהודית בעירו, דניפרופטרובסק, ועומד בראש אגודת הידידות של "יד ושם" בעיר. כעת הוא בונה במקום את המרכז היהודי הגדול ביותר בעולם, בעלות כוללת של 20 מיליון דולר.
"פעם הייתי מסתיר את הכיפה בדרך לבית כנסת, היום אני שם ציצית", הוא אומר מעל הבמה ומציג את הציצית לראווה. הקהל באקסטזה. "עד עכשיו הייתי שותף שלכם, בשנה הבאה אני מקווה להיות חלק מכם", הוא מסיים את דבריו. הקהל נעמד על רגליו ומריע. מריע גם לב לבייב, שיושב סמוך אליו בשולחן המרכזי.
במהלך הערב ניגשים אליהם בזה אחר זה מאות מחסידי חב"ד. לוחצים ידיים, מחבקים,
חלקם מעבירים מכתב אישי, אחרים משאירים אחריהם כרטיסי ביקור. באגלובוב מגיב בחום, לבייב שומר על איפוק. דגים קטנים יותר, כרישים בביצה המקומית שלנו, כמו איש העסקים והבעלים של קבוצת הכדורגל מ.ס אשדוד ג'קי בן-זקן וגומא אגאייר, שהתפרסם בעיסוקיו בבית"ר ירושלים, מתקבלים בשוויון נפש על ידי אלפי האורחים. רון לאודר, בנה של מייסדת ענקית הקוסמטיקה אסתי לאודר, נשיא הקונגרס היהודי העולמי ומבעלי ערוץ 10, נמצא איפשהו באמצע.
הרבה ארוחות ערב רשמיות נערכות בניו יורק מדי שנה. בכל ערב נתון תוכלו לגשת לכמה ממלונות היוקרה בעיר וקרוב לוודאי שנערך בו אירוע רשמי מטעם ארגון כזה או אחר. אלו אירועים גדולים, נוצצים, מלאי מכובדות מנקרת עיניים לכל מי שהתרגל לעממיות המזרח תיכונית. גברים בחליפות טוקסידו, נשים בשמלות ערב יוקרתיות. ומעל כולם מתעלה האירוע השנתי של שליחי חב"ד.
כניסה בהסכמה
חבד, ציון הרבי מלובביץ ישראל ברדוגו
למעלה מ-4,000 אורחים מוזמנים למה שנחשב לארוחת הערב הגדולה ביותר בעיר. הסגנון מעורב. מצד אחד, הצניעות והפשטות שמביאים איתם אלפי השליחים - בחורים צעירים, מפיצי בשורת החסידות ברחבי העולם, המגיעים לאירוע ברכבת התחתית ובאוטובוסים מאורגנים. מנגד, הלימוזינות ורכבי הוואן המפוארים, שמורידים את ראשי הקהילה וגדולי התורמים. מהבמה משקיפה לאורך כל הערב דמותו מעוררת היראה של הרבי מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש. מאחורי הפודיום הוצב ארון הספרים היהודי. התפריט לא היה מבייש חתונת יוקרה מקומית. סטייק, עוף, סלמון, סלטים ויין בלי הגבלה.
אלא שבמרכז הערב נמצאים, כאמור, השלוחים. הם מהווים את תרגומו הלכה למעשה של הפסוק הנודע "ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה". בדיחה ידועה בקרב תרמילאים ישראלים אומרת שאפשר למצוא שני דברים בלבד בכל מקום בעולם: פחית קולה ומרכז של חב"ד. לגבי הקולה, המספר המדויק אינו ברור. לגבי חב"ד, מדובר ב-76 מדינות בסך הכל, כמעט בכל מקום שבו קיימת קהילה יהודית או שנחשב ליעד מועדף למטיילים ישראלים בעולם. בחלק מהמדינות, כמו בארצות הברית, מדובר במאות שליחים הפזורים לאורכה ולרוחבה של המדינה. גם בצרפת, כפי שאפשר לראות בכינוס, מדובר במשלחת גדולה של עשרות צעירים. במדינות אחרות מדובר בנציגות קטנה בהרבה, ולא פעם זהו רק השליח ובני ביתו. לאחרונה, הוסיפו גם את פורטוגל למפת הנציגויות.
התהליך, חשוב להם להדגיש, לא פשוט. בניגוד לתדמית הכוחנית של החסידות, הרי שבלא מעט מקרים הכניסה שלהם לשטח היא שיאו של דיון ארוך ורגיש בין רבני חב"ד לראשי הקהילה היהודית המקומית. בלא מעט ערים התהליך טרם הבשיל והמגעים עדיין בעיצומם. לא פעם זה יכול לקחת שנים, לפעמים גם עשרות שנים, עד שהקרקע מוכשרת.
"חשוב לגרום לאנשים להבין שאנחנו לא פולשים לקהילה שלהם", אומר הרב שי אפשטיין, שמשמש שליח בעיר קולומביה בדרום קרוליינה ב-24 השנים האחרונות. "מה שאנחנו מנסים לעשות זה למצוא אנשים שיזמינו אותנו לקהילה, ולא לחדור אליה בכוח. אחרת זה נתפס כפולשני, כחוסר כבוד לקהילה, לערכים שלה, למסורת שלה. כך היה גם כשאני הגעתי לדרום קרוליינה. קיבצנו קבוצה קטנה של אנשים שחיפשו את התוכנית שלנו, שרצו את השירות שלנו, והם שהזמינו אותנו לעיר. מדובר בקבוצה קטנה, לא בהנהגה של הקהילה, אבל זה איפשר לי להגיד שאותם אנשים הזמינו אותי, ברגע ששאלו אותי מה אני עושה שם. למעשה, כשהגעתי לקולומביה אנשים התפלאו על כך שלא הלכנו לצ'רלסטון, שבה הייתה קהילה יהודית גדולה בהרבה. התשובה הייתה שלא הזמינו אותנו לשם. באותה תקופה, לפני 24 שנים, הם לא היו מוכנים עדיין. רק לפני שלוש שנים הם הסכימו. המצב דומה היום גם בסוואנה, ג' ורג'יה. המציאות עדיין לא הבשילה, השטח שם לא מוכן".
להפריד בין דת למדינה
כינוס השלוחים צילום: אי.פי
אליעזרי מספר שסלע המחלוקת העיקרי באותה תקופה, ראשית שנות השמונים, היו החנוכיות שחב"ד הציבה מדי שנה בחוצות העיר. "התפיסה הרווחת של הארגונים היהודיים הייתה שצריך להפריד בין דת למדינה. הגישה שלהם הייתה 'תהיה יהודי בבית ואזרח ברחוב'. אנשים פחדו שאנחנו יותר מדי יהודים. אבל אנחנו מאמינים שהזהות היהודית היא לא דבר פרטי, אלא דבר ציבורי. אם אתה יהודי בבית, אז תהיה יהודי גם בחוץ. בסופו של דבר, ניצחנו לא רק במאבק המשפטי על הזכות לשים את החנוכיות אלא גם ברחוב היהודי. עכשיו יש אלפי מנורות בחוץ, ומאות אלפי יהודים שבאים אלינו מדי שנה להדלקת נרות".
בשנתיים האחרונות, על רקע המיתון הכלכלי, נאלצו לא מעט מרכזי חב"ד בארצות הברית להתרגל למציאות חדשה. מצד אחד, כמו מרבית הארגונים שמתקיימים על תרומות, גם בחב"ד ראו ירידה בזרימת הכספים, בעיקר בתרומות הגדולות. ומצד שני, ככל שהמצב הכלכלי נהיה קשה יותר, כך גדל מספר המבקרים במרכזים השונים. יש לכך לא מעט סיבות. בין השאר, גם העלות הגבוהה של אורח החיים היהודי בארצות הברית.
חינוך , לא כפייה
הרבי מלובביץ' יח''צ
בהקשר הזה, חב"ד מציעה פתרון נגיש ונוח למשפחות ולצעירים. שליחים באוניברסיטאות מציעים ארוחות שישי לאלפי סטודנטים, רכבים של החסידות פזורים ברחבי הערים הגדולות ומזמינים את הציבור לתפילות שישי ויש גם גני ילדים במחירים נמוכים.
"בשנתיים האחרונות שמתי לב לגידול בביקוש", מודה הרב אפשטיין. "אני חושב שהסיבה היא שעל רקע המשבר הכלכלי יותר ויותר אנשים מחפשים תמיכה רוחנית, חיזוק דתי. החיים בשנתיים האחרונות הפכו למתוחים יותר לא רק בעבודה, גם בבית, ואנשים מחפשים חיזוק. אנחנו נותנים להם את זה".
אלא שלא כולם שמחים עם המדיניות המזמינה והמחבקת של התנועה, שעוררה עליה בשנים האחרונות לא מעט ביקורת. ארגונים יהודיים שנאבקים לשרוד, רבנים אורתודוקסים שמתנגדים לפתיחת השערים, גופים חילוניים שפוחדים מניצול המשבר לצורכי דת, כולם מתנגדים לפעילות חב"ד. "חב"ד עובדת לפי המודל הנוצרי", מצוטט ב"ניוזוויק" ג'יי סאנדרסון, נשיא הפדרציה היהודית של לוס אנג'לס.
"אם הניסיון להגיע ליהודים אחרים ולגרום להם להתחבר לשורשים היהודיים שלהם נתפס כמו מודל נוצרי, אז זה מצער מאוד", מוחה הרב אפשטיין. "אנחנו לא פונים לגויים ומנסים להמיר את דתם. אנחנו ניצבים בתקופה חדשה בהיסטוריה שלנו, והיא דורשת מסר חדש ויצירתי איך להגיע ליהודים".
והרב אליעזרי מגיב: "הבעיה הכי גדולה של הקהילה היהודית בארצות הברית הייתה איך יהודי יכול לחיות בחברה פתוחה בעולם דמוקרטי ובמקביל לשמור על הזהות היהודית שלו. הגישה הליברלית טענה שצריך להיות יותר אמריקאי. הגישה של העולם החרדי הייתה שצריך להסתגר בקהילות סגורות. חב"ד אמרו'אנחנו גם נחיה כמו אמריקאים גאים וגם נקרב את היהודים אל הדת היהודית'. אנחנו מגדלים את הילדים שלנו בסביבה רגילה, פתוחה, וזה המפתח להצלחתנו. הדאגה היא ליהודי באשר הוא. הפכנו את הדת היהודית לפתוחה הרבה יותר. אנחנו מקבלים יהודי כמו הוא. אין אצלנו כפייה דתית. יש חינוך יהודי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם