בשבח המינויים הפוליטיים
צחי הנגבי לא חטא, הוא רק טעה בקו ההגנה שבחר. הקלון שלו הוא עוד סימפטום למהפכה האנטי-דמוקרטית מצד חברי החונטה הביורוקרטית
הפניתי אותו למאמרים ודיונים המצדיקים ומחייבים מינויים פוליטיים בממשלים דמוקרטיים, אולם לצערי, מר הנגבי לא שעה להמלצתי. מעבר לכך, אין בינינו יחסי חברות מסוג כלשהו ומעולם לא שוחחתי עמו יותר.
על פי הגישה שהצעתי, אין לראות את צחי הנגבי כמנהיג שחטא. מינויים פוליטיים אינם חטא, אינם בבחינת שחיתות מוסרית, אין בהם שחיתות פוליטית ובוודאי שאין בהם עילה להעמדה לדין פלילי.
זאת ועוד: לטעון כי מינויים פוליטיים עומדים בסתירה לדמוקרטיה זה כמו לטעון שצדק טבעי, שוויון לכל, חופש הביטוי, חופש התאגדות, שלטון הרוב, שמירה על זכויות המיעוט, זכות בחירה לכל וחופש הבחירה, נוגדים סדר דמוקרטי תקין. הטיעון בזכות המינויים הפוליטיים מעוגן בבטון יצוק אצל מרבית הוגי הדעות והפילוסופים המדיניים, אצל אבות הרעיון הדמוקרטי על הפרדת הרשויות, אצל מדעני המדינה, אצל סוציולוגים פוליטיים ואצל מרבית השפויים בעולם הדמוקרטי המערבי.
מינויים פוליטיים הם ביטוי של משחק פוליטי ראוי. מהות המשחק הפוליטי במשטר שמהותו דמוקרטיה ייצוגית הינו דו-שיח מתמיד, רעיוני ופוליטי, בין מנהיגי המפלגה לבין החברים מן השורה. בדו-שיח כזה מקבלת המפלגה לגיטימציה למימוש האג'נדה הרעיונית שלה, ובתמורה מעניקה לחבר מן השורה אפשרות לשותפות בניהול ענייני המדינה.
אגב, גישה זו מחייבת את המנהיג הפוליטי, אם חפץ חיים הוא, לגלות חמימות כלפי החבר ולאכול מיליון מופלטות במימונה ולא להקיא. חמימות כזו נותנת להמונים תחושה של שותפות בשלטון ולא תחושה של עבדות נרצעת לאליטה הפוליטית הנסיכית. אמנם, הנאורים יקבלו קבס אבל השפויים חייבים להסכים: חברי מרכז הליכוד הביאו את הרעיון לשיא תפארתו. זה לא פוליטיקלי קורקט לומר זאת, אבל זאת האמת היחידה.
אז מה השתבש במדינת היהודים? מדוע ומי לא הסכים לקבל את כללי המשחק האלו? האידיליה הדמוקרטית הזו
החונטה החלה לפעול במהירות: בשם הדמוקרטיה והמוסר היא הכריזה על מלחמת ג'יהאד בשחיתות המינויים הפוליטיים, וכך היא נאבקת ב"שלטון החושך" שנבחר בבחירות דמוקרטיות תקינות וכשרות.
לא המוסר הניע אותם להיאבק בחברי מרכז הליכוד ובמנהיגיו, אלא החשש הגדול שלהם מהמון העמלים העולה על מוסדות השלטון ומבקש, באופן לגיטימי ומוסרי, לקחת חלק ליש שולחן האוכל הלאומי.
משפטו המשונה של צחי הנגבי הוא ביטוי למתקפה על השפיות הדמוקרטית. מר הנגבי נכנע למתקפה וזה עלה לו ביוקר: הוא קיבל מכות, אכל צפרדעים וגם גורש מהעיר. בדרך נפגעה אנושות גם הדמוקרטיה הישראלית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם