הפקקים בגליל כמשל לכישלון התחבורה בישראל
גליליים רבים כבר עלו על הפטנט, ודרכי העפר המחברות בין היישובים מתמלאות באורות פנסים שמגששים באפלולית. גם שם הם לא לבד
עומסי תנועה - מכת מדינה צילום: פלאש 90
אם תרצו, הטרמפ שנתנו ל-ד' מקפל בתוכו את סיפור הכישלון התחבורתי הישראלי, את קריסת הקונספציה. הארץ - במקרה הזה הגליל - הוצפה ביישובים קטנים, מבודדים, מצפה על כל גבעה, עם בתים צמודי קרקע ושתי מכוניות למשפחה. התחבורה הציבורית רופסת, רכבת אין, האוטובוסים לא מפתים, ורשת הכבישים לא מסוגלת לעמוד בעומס המכוניות שיוצאות בכל בוקר מהיישובים וחוזרות לעת ערב.
זו דרכו של עולם - קצב סלילת הכבישים אף פעם לא יוכל להשיג את קצב גידול המכוניות, גם אם צדי הדרכים מוצפים בשלטים המבשרים על שלל המחלפים שבדרך, ומפארים את שמם של שר התחבורה וראש הממשלה. רוב עבודות התשתית יסתיימו לא לפני 2015, ומי יודע כמה מכוניות פרטיות יתווספו עד אז לכבישי הגליל. פעם החלום הציוני היה "פרייבט לכל פועל". מאז יש הרבה פחות פועלים (יהודים, לפחות), והרבה יותר פרייבטים, וכולם תקועים בפקק אחד גדול.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם