בין וושינגטון לקנקון: אקלים נוח לסינים
הרפובליקנים הפכו את נושא ההתחממות הגלובלית לחלק מאג'נדת הבחירות שלהם. בעקבות התוצאות אובמה לא יצליח לקדם הסכמה לאומית בנוגע להפחתת הפליטות. מי שצפוי להרוויח מכך הם הסינים שיוכלו להוביל את ועידת האקלים הקרובה ולקבוע יעדים שנוחים להם
אני לא יודע עד כמה סגן הנשיא הסיני, שי ג'ינפינג, שההערכות הן כי הוא ימונה לנשיא הבא של סין בעוד שלוש שנים, עקב מקרוב אחרי תוצאות הבחירות, אבל אני בטוח למדי שהוא היה מאד מבסוט. הסיכויים שלו לבסס את סין כמעצמת אנרגיה נקייה ולכופף את ידם הרופסת גם כך של האמריקאים והאירופאים בדיונים על הסכמים גלובליים למלחמה בהתחממות הגלובלית השתפרו מאד. לא שהם היו נמוכים מלכתחילה, אבל ההישגים של הרפובליקאים בבחירות יעשו לו את החיים הרבה יותר קלים. איך זה בדיוק יקרה ואיך זה ישתקף בוועידת האקלים הקרובה בסוף החודש בקנקון? על כך בכתבה הבאה.
היו לאחר הועידה הרבה חילופי האשמות לגבי מי אחראי לתוצאות הללו, אבל צפייה בכתבה המרתקת של דר שפיגל, שמביא הקלטות מהדיונים של המנהיגים עצמם, מלמד כי לסינים אחריות גדולה לכך. מעבר לכך, הוא מראה כפי שכבר טענו כאן בעבר עד כמה הסינים מחזיקים את העולם בביצים.
בקנקון הכל יהיה הרבה יותר קל לסינים. אם בקופנהגן הנשיא אובמה היה מגובה בחקיקה למאבק בהתחממות הגלובלית שקיבלה את אישור בית הנבחרים והיתה אמורה לקבל את אישור הסנאט, הרי שבקנקון האמריקאים באים עם ידיים ריקות. חוק האקלים מת ואין להם כיום שום חלופה של ממש שהם יכול להציג בכדי להפגין מחויבות להפחתת פליטות גזי חממה. כשמחצית מהרפובליקאים החדשים שנכנסו לקונגרס בכלל לא מאמינים שהתחממות הגלובלית היא מעשה ידי אדם ורובם המוחלט מתנגד לחקיקת
האירופאים כמובן מאוכזבים מההתפתחויות הללו. ראש הממשלה הנורבגי, ינס סטולטנברג, אמר בראיון לרויטרס ביום שישי האחרון כי "הבחירות בארצות הברית מהוות מכשול לכל אחד שרוצה לראות הסכם שאפתני לגבי שינוי האקלים ויישום של מנגנון הגבלה ומסחר בפליטות גזי חממה בארצות הברית". אם בקופנהגן היה נראה לאירופאים שסוף סוף יש להם בעל ברית חזק שרוצה ויכול לעזור ליצור הסכם גלובלי, הרי שעכשיו הם מרגישים שהם שוב נותרו לבד.
הסקפטיזם האירופי הינו לא רק לגבי קביעת מטרות להפחתת גזי חממה, אלא גם לגבי התמיכה האמריקאית בנושאים חשובים אחרים תחת אותה המעטפת של מלחמה בהתחממות הגלובלית כמו מתן סיוע למדינות מתפתחות לפעול בנושא. האו"ם פרסם ביום שישי שעבר דוח עם סדרת הצעות כיצד לגייס מאה מיליארד דולר לשנה מ-2020 ואילך בכדי לסייע למדינות המתפתחות להתמודד עם שינויי האקלים. הדוח שנכתב על ידי צוות מומחים שכלל אנשים כדוגמת ג'ורג' סורוס ולורד סטרן, כולל שורת המלצות שלא מצאתי ביניהן ולו אחת שהאמריקאים יסכימו להן עכשיו בסיטואציה הנוכחית. התקווה הנוכחית של האירופאים הוא שמשהו ישתנה עד אז בוושינגטון, או כפי שאמר זאת ראש הממשלה הנורבגי – עד 2020 יש עוד הרבה מערכות בחירות.
לסינים כאמור אין בעיה עם החולשה האמריקאית. הם רוצים לנוע בקצב שלהם ולקבוע יעדים שנוחים להם ורמת הנכונות שלהם להתפשר גם כך אינה גבוהה במיוחד. כרגע נראה שאין אף אחד שיכול לכופף להם את היד ואם מישהו ינסה הם תמיד יוכלו להגיד שאין סיבה להיטפל אליהם כשהאמריקאים לא מוכנים להתחייב לכלום. וכך עם סינים סרבנים וחזקים ואמריקאים מוחלשים שרוצים ולא רוצים בעת ובעונה אחת, נשארנו רק עם האירופאים, מה שאומר שאין ממש סיכוי להגיע לתוצאות של ממש ולהסכמה על תוכנית פעולה גלובלית כוללת.
הנציבה האירופית לפעולה אקלימית, קוני הדגארד ריאלית בעניין והסבירה כי היא מבקשת לאמץ בוועידה גישה פרקטית שתתמקד בהשגת יעדים קטנים יותר כמו השגת הסכם בנושא מנגנון למלחמה בבירוא יערות והתקדמות בנושאים כמו מנגנונים פיננסים והעברת טכנולוגיות נקיות למדינות מתפתחות.
את הגישה הזו יצטרך הנשיא אובמה כנראה לאמץ גם בוושינגטון. תוכנית האב של מנגנון ההגבלות ומסחר בפליטות גזי חממה מת מיתת נשיקה אחרי הבחירות האחרונות. אובמה התייחס לכך ואמר כי " [המנגנון] היה רק דרך אחת לעשות את הדברים, אבל לא הדרך היחידה. זו רק הדרך, לא המטרה". הדרך החלופית שהנשיא צריך לחפש צריכה להיות קריאטיבית במיוחד בהתחשב בכך שהרפובליקנים הפכו את ההתנגדות שלהם לחוק האקלים, שלא לדבר על הבסיס המדעי של תרומת האדם להתחממות הגלובלית, לחלק מאג'נדת הבחירות שלהם.
אז איך מוצאים מכנה משותף בין נשיא שמעוניין להקטין את פליטות גזי החממה של ארצות הברית ב-17% עד 2020 וג'ון ביינר, מנהיג הרפובליקנים הצפוי להתמנות ליו"ר בית הנבחרים, שאמר בשנה שעברה בראיון טלויזיוני כי הרעיון שפחמן דו חמצני מזיק לסביבה הוא כמעט קומי?. בשביל למצוא צריך לחפש ואובמה יודע מה הפתרונות שלא מהווים שדה מוקשים עבור הרפובליקנים – פיתוח דרכים ליצירת פחם נקי, אנרגיה גרעינית, פיתוח משאבי הגז הטבעי בארצות הברית ואולי אף התייעלות אנרגטית.
תעשייה אחת שכנראה תהיה בצד המפסיד היא תעשיית האנרגיה הנקייה. התעשייה הזו זקוקה לכמה דברים כמו אוויר לנשימה - סובסידיות, תמיכה ממשלתית יציבה, קביעת סף מינימום לרכישת אנרגיה נקייה על ידי חברות חשמל ויצירת תג מחיר לפליטת גזי חממה שאמור לסייע בהפיכת האנרגיות הנקיות לתחרותיות מבחינה כלכלית. כל התנאים הללו, שהיו אלמנטים חשובים בחקיקת האקלים שממשל אובמה ניסה להעביר, עומדים כרגע בסימן שאלה.
לכן, זה לא מפתיע כל כך שדוח ההערכה הרבעוני האחרון של ארנסט אנד יאנג לגבי סקטור האנרגיה הנקייה מזהה את סין כשוק הכי אטרקטיבי להשקעות בתחום. חלק מכך נובע על פי הדוח מהכשלון של הקונגרס האמריקאי ליצור חקיקה תומכת מתאימה ומהעתיד המעורפל של אחת מתוכניות המימון החשובות בתחום האנרגיה הנקייה שמאפשרות ליזמים לקבל מענקים במזומן על חשבון הטבות מס עתידיות שיגיעו להם. התוכנית הזו, שעומדת להסתיים בקרוב, חילקה עד היום מענקים בסכום של כחמישה מיליארד דולר לכ-4,000 פרוייקטים ולפי הערכות תרמה ישירות ליצירת 12 אלף מקומות עבודה. כל זה עדיין לא מבטיח שהקונגרס יאשר את המשכה. למעשה, יש סיכוי לא רע שהרפובליקאים יחסמו אותה בבית הנבחרים.
במקביל, גם היכולת של סקטור האנרגיה הנקייה להתבסס על סובסידיות והטבות מהמדינות בארצות הברית הצטמצם עכשיו כשבלא מעט מדינות נבחרו מושלים רפובליקנים שלא ששים להשקיע כסף באנרגיה סולרית ואנרגית רוח. העלייה במפלס חוסר הודאות גורם לעצבנות של משקיעים בתחום האנרגיה הנקייה ויגרום מן הסתם לעיכוב של פרוייקטים. כבר עכשיו, מדווח איגוד אנרגיית הרוח האמריקאי על ירידה משמעותית בפעילות – ברבעון השלישי של השנה מספר ההתקנות החדשות נפל ב-72% לעומת שנת 2009.
מנגד, הסינים רק מגבירים את ההשקעות והתמיכה שלהם באנרגיה נקייה. הראייה שלהם היא ארוכת טווח והם מבינים את הצורך בהשקעות בטווח הקצר בכדי לקצור את הפירות בטווח הארוך. דומיננטיות גלובלית לא נוצרת מהיום להיום והסינים מבינים זאת. האמריקאים אולי גם מבינים זאת, אבל בספק אם המערכת הפוליטית שלהם יכולה לספק אחרי הבחירות האחרונות את הכלים שנדרשים להתחרות על השגת דומיננטיות שכזו.
קשה לדעת עד כמה יוכלו ממשל אובמה ליצור פשרות בעלות ערך עם מפלגה רפובליקנית חזקה, ששמה לה למטרה לדאוג בראש ובראשונה שהוא לא ייבחר בשנית ב-2012. צריך לקוות שהרפובליקנים זוכרים שגם אם הם יכבשו ב-2012 את הבית הלבן, הם עדיין יצטרכו להאבק על הדומיננטיות הכלכלית והפוליטית של ארצות הברית בעולם, ומולם יתייצב דרקון סיני חזק מאי פעם, שהשכיל להסתכל קדימה כשהם עדיין רבו עם הדמוקרטים אם יש או אין דבר כזה שנקרא התחממות גלובלית מעשה ידי אדם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם