צחי הנגבי הפסיד, אך הציבור הרוויח מכך
צחי הנגבי סיפק לראש הממשלה ועדת חוץ וביטחון נימוחה ובלתי מתפקדת בתמורה למינויו ליו"ר הוועדה. טוב שזה נגמר
הנגבי זכה בתפקיד היוקרתי בזכות עסקה מוזרה בין נתניהו לקואליציה במסגרתה קיבלה הליכוד, מפלגת השלטון, את ראשות ועדת הכלכלה של הכנסת. כמו בהרבה תרגילים פוליטיים, הניבה העסקה רווחי עתק לפולטיקאים על חשבון ציבור הבוחרים.
הנגבי קיבל תפקיד משמעותי, וזיכה את נתניהו בוועדת חוץ וביטחון נימוחה ובלתי מתפקדת, שנעלמה מהמפה כוועדה העוסקת בביקורת על תפקוד הממשלה והמערכות החשובות של הביטחון, השירותים החשאיים ומשרד החוץ.
הנגבי, לשעבר אופוזיציונר נמרץ, הפך לחתלתול מגרגר בחיקם של ידידיו הוותיקים, ראש הממשלה נתניהו ושר החוץ אביגדור ליברמן. הוא לא הפריע לנתניהו למנות את ליברמן, שר חוץ בעל נכות קשה בכל הקשור ליכולתו לקדם את יחסי החוץ של ישראל בזירות המרכזיות. ועדת החוץ והביטחון עסקה בעיקר בחיבוק ובחיזוק הממשלה והמערכות כאשר התגלו תקלות בתפקוד המוסד, פרשת המשט הטורקי, והקיצוצים בתקציב הביטחון.
"הסכם הנגבי"
ומה קיבל הציבור בתמורה לקריסת מערכות הבקרה על הממשלה בתחומי החוץ והביטחון? את נאמנו של ראש הממשלה, אופיר אקוניס, בתפקיד יו"ר ועדת הכלכלה. ועדת הכלכלה, צריך להודות, מעולם לא היתה מעוז האופוזיציה למדיניות הממשלה, אבל היה לה תפקיד חשוב בבקרה על חוקים ורגולציה חדשה שביקשה הממשלה להנהיג בתחומי הכלכלה, החברה ואיכות הסביבה. בהובלת אקוניס הפכה ועדת הכלכלה לזרוע שלטונית שתפקידה לדון ולאשר במהירות תקנות שהביאה המדינה לאישורה.
למרבה המזל התפרק "הסכם הנגבי" מבעוד מועד, רגע לפני שהכנסת נכנסת לדיונים אינטנסביים על התקציב וחוק ההסדרים הנלווה אליו. משרד האוצר חייב ליילד את התקציב והחוקים הנלווים דרך שני צווארי
רחם: ועדת הכספים וועדת הכלכלה. ועדת הכספים נשלטת באופן מסורתי על ידי מפלגה ידידותית לקואליציה.
"יהדות התורה". מפלגתו של יו"ר ועדת הכספים, משה גפני, היא מפלגה לא ציונית שעניינה בחלוקת התקציב מתמצה בעיקרו בהטבות שיקבלו או לא יקבלו החרדים. סעיפים וחוקים שאינם מקפחים את החרדים או שאינם נוגעים להם כלל זוכים לאישור קל יחסית.
המקום בו יכולים חברי כנסת מהאופוזיציה להעלות סדר יום משלהם, להיאבק בחוק ההסדרים ולבקר את מדיניות הממשלה, הוא ועדת הכלכלה של הכנסת. העברת תפקיד יו"ר הוועדה לנציג קדימה או מפלגת אופזיציה אחרת יכול להפוך את גזר דינו של הנגבי לחדשות טובות לדמוקרטיה ביותר ממובן אחד.