בלי גלגלים: תוכנית הגריטה מתקדמת לאט מדי
תוכנית הגריטה, שמציעה לבעלי מכוניות בנות 20 שנה 3,000 שקל כדי להוריד אותן מהכביש, מתנהלת בעצלתיים. למרות שהיא משתלמת מאוד הן כלכלית והן מבחינת זיהום האוויר, פחות מ-10,000 מכוניות הורדו מהכביש ב-10 החודשים האחרונים. המדינה תהיה חייבת להגדיל את הסכומים שהיא משלמת כדי להפוך אותה לאטרקטיבית יותר
האם באמת מדובר בהצלחה, או שאפשר היה לבצע את הדברים הרבה יותר טוב? תוכניות גריטה (מלשון "גרט" "גרוטאה") מקובלות בעשרות מדינות בעולם מזה שנים רבות, והמטרה בכל המקרים דומה: להוריד מן הכבישים מכוניות ישנות, בדרך כלל במצב תחזוקה גרוע, משום שאלה מכוניות שמזהמות יותר את האוויר ומסוכנות יותר מבחינה בטיחותית, הן לבעליהן והן לשאר משתמשי הדרך.
במדינות שבהן קיימת תעשיית רכב נחשבות תוכניות כאלה לאחת הדרכים היעילות להאצת הכלכלה, מפני שמקובל להניח שרוב מי שגורטים מכוניות ישנות רוכשים במקומן מכוניות אחרות (לרוב משומשות ), חדשות יותר. אבל גם בישראל, שבה אין תעשיית רכב, תוכנית גריטה של מכוניות ישנות מועילה מאוד לאזרחי המדינה ואפילו לאוצר המדינה.
למעט דנמרק, ישראל היא המדינה המערבית אשר גובה את מסי הקנייה הגבוהים ביותר ברכישת מכוניות חדשות. בממוצע, כל מכונית חדשה שמיובאת לישראל מכניסה לאוצר המדינה כ-60 אלף שקל. נכון לעשור האחרון קצב הרכישה בשוק הרכב הישראלי עומד על כ-200 אלף כלי רכב בשנה בממוצע. קצב זה מייצג ביקוש שנובע בחלקו מן ה"גריטה הטבעית" - ברובה בגלל תאונות מסוג "אובדן מוחלט" (טוטאל לוס) וגניבות רכב.
בהנחה שדפוסי השימוש ברכב לא משתנים, הרי שגריטה נוספת תגדיל את קצב הרכישה של מכוניות חדשות באותו היקף. בתוך כך יתעשר אוצר המדינה בהפרש שבין הסכום שמשולם לבעלי המכוניות הישנות לבין מסי הקנייה על מכוניות חדשות.
היות שמכונית חדשה "מייצרת" רק כ-10% ממזהמי האוויר שמייצרת מכונית בת 15 שנה וצורכת פחות דלק, התועלת המיידית לכלל הציבור היא הפחתת זיהום האוויר וצריכת הדלקים. כל מכונית חדשה שמיובאת כיום לישראל מצוידת על-פי חוק בבקרת יציבות שמפחיתה ב-35% בממוצע את הסיכוי שלה להיות
מהודעה לעיתונות שפרסם השבוע דובר משרד התחבורה (מבלי לגבות אותה במסמך מקצועי) עולה ש"התועלת נטו למשק" (כלומר רווח נקי, לאחר עלות התוכנית) נאמדת בסכום שבין 25 ל-70 מיליון שקל בשנה רק כתוצאה מהפחתת זיהום האוויר. מעניין לציין שהדובר לא טרח להמציא נתונים דווקא אודות התחום שנמצא באחריות משרד התחבורה - הבטיחות בדרכים - למשל, שהנזק הכלכלי של תאונות הדרכים למשק הישראלי נאמד ב-20 מיליארד (!) שקל בשנה, ב-350 הרוגים ובעשרות אלפי פצועים. היות שתוכנית הגריטה הישראלית קיימת ופועלת, ואפילו מוגדרת על-ידי דובר משרד התחבורה כ"הצלחה יוצאת דופן", הרי שצריך לברך על המוגמר, הלא כן? אז זהו, שלא ממש.
ראשית, התקציב המקורי של תוכנית הגריטה הישראלית עמד על כ-15 מיליון שקל, והוכפל לאחר מכן. אם מקבלים את ההערכה של דובר משרד התחבורה, בחיסכון שנתי, אפילו לפני שחישבנו את היתרון הכלכלי בהפחתת תאונות ונפגעים, כל שקל שמושקע בתוכנית הזאת חוזר אל אזרחי המדינה בתוך שנה אחת לכל היותר, לכן מדובר באחת ההשקעות המשתלמות ביותר כלכלית עבור הציבור.
שנית, התשלום שמובטח בינתיים לכל בעל רכב שמוסר את מכוניתו להשמדה עומד על 3,000 שקל בלבד, כלומר רק 5% מסכום הכסף שהמדינה מקבלת כמיסוי ישיר על כל מכונית חדשה. שלישית, וחשוב יותר, התוכנית מאפשרת גריטה רק של מכוניות בנות 20 שנה או יותר, ולנוכח שכלול של משרד התחבורה ניתן לגרוט גם מכוניות בנות 15 שנה אשר נמצאו לקויות בביקורת של אגף הרכב (במסגרת זו נגרטו השנה 275 מכוניות). רוב המדינות המערביות גורטות מכוניות בנות 10-7 שנים ומעלה, ובל נשכח שאצלן לא מוטל מיסוי כבד על מכוניות חדשות כמו בישראל.
מכוניות בנות 20-10 שנה נוסעות פי כמה יותר קילומטרים בשנה מאשר מכוניות בנות 20 ומעלה, לכן בסיכום הכללי הן מזהמות יותר ומעורבות ביותר תאונות, וגריטה שלהן תהיה חיובית מבחינות אלה.
בגלל עיכובים שונים במכרז שערך המשרד להגנת הסביבה למגרשי הגריטה, פעל בתחילת הדרך רק מגרש גריטה אחד, באשדוד, ואליו הצטרפו באמצע חודש מרס מגרשים בפתח תקווה, ירושלים, חיפה וחצור הגלילית.
במהלך השנה גילו אנשי המשרד להגנת הסביבה שכמה ממפעילי המגרשים לא עומדים בתנאי המכרז ולכן זימנו אותם לשימועים. ההתקשרות עם המגרש בחצור הגלילית בוטלה לנוכח "ממצאי ביקורת חמורים? ובמקומו נפתח אתר נוסף באשדוד. אבל הנתון המשמעותי ביותר להערכת ההצלחה, או אי ההצלחה, של התוכנית הוא אותן 10,000 מכוניות שייגרטו עד לסוף השבוע הזה.
ב-10 החודשים הראשונים השנה עלו על כבישי ישראל כ-190 אלף כלי רכב חדשים, ועל-פי נתוני 2009 אפשר להעריך שבאותו הזמן נגרטו כ-140 אלף ב"גריטה טבעית" ובתוכנית הגריטה יחד. היקף צי הרכב במדינת ישראל עומד כעת על כ-2.5 מיליון כלים והתוספת נטו של כלי רכב חדשים ב-2010 - על כ-50 אלף. במילים אחרות, 10,000 מכוניות מהוות רק 0.4% מהיקף צי הרכב הישראלי, ורק 5% ממספר המכוניות החדשות שעלו על כבישי ישראל ב-10 חודשים .
על כל מכונית שנגרטה באופן מסודר על-ידי המדינה תמורת 3,000 שקל שניתנו לבעליה, עלו על הכביש כ-20 מכוניות חדשות ו-14 מכוניות אחרות נגרטו גריטה "טבעית" בגלל תאונה קשה או גניבה. בשורה תחתונה, הקצב הנוכחי של תוכנית הגריטה הוא עדיין טיפה בים ולכן אין לה משמעות אמיתית לזיהום האוויר בארץ או לשיפור הבטיחות על הכבישים.
בינואר הקרוב ימלאו 20 שנה גם למכוניות משנת הדגם 91', וגם אלה יהיו "זכאיות" לסיים את חייהן במגרש גריטה מסודר. במשרד להגנת הסביבה מעריכים שמדובר בפוטנציאל של כ-17 אלף מכוניות, ואפשר להניח שעיקר הפוטנציאל להמשך תוכנית הגריטה נמצא בקרב המכוניות האלה.
מהתשובות שקיבלנו לפניות שלנו אל משרדי הגנת הסביבה והתחבורה עולה שעד היום לא בוצעה על-ידי אחד המשרדים, או שניהם יחד, עבודה מקצועית לבחינת התרחישים העתידיים של תוכנית הגריטה, ולכן גם לא ניתן לה פומבי. עם זאת, אנשי המשרד להגנת הסביבה מסרו ש"המשרד בוחן בימים אלה את המשמעויות הכלכליות של הרחבת התוכנית גם לרכבים פרטיים עד שנתון94', לרכבים מסחריים (N1) ולכלי רכב דו גלגליים בנפח עד 125 סמ"ק".
כדי שתוכנית גריטה תהיה בעלת ערך לבטיחות בכבישים ולאיכות הסביבה, צריכים משרדי התחבורה והגנת הסביבה לקבוע יעד כמותי להורדת מכוניות ישנות, וזה צריך להיות לכל הפחות 3%-2% מהיקף צי הרכב, כלומר 75-50 אלף מכוניות בשנה. הפוטנציאל למסה הזאת נמצא בשנתונים של שנת 2000 ומטה, ונכון לתחילת 2010 נעו על כבישי ישראל כ-890 אלף מכוניות כאלה, אשר מהוות כ-35% מהיקף צי הרכב הישראלי.
נתון חשוב נוסף הוא שמאז שנת 1997 עולה בעקביות הגיל הממוצע של המכוניות בישראל: לעומת גיל ממוצע של 5.9 שנים בשנת 1996 ו-6.6 שנים בשנת 2006, הגיל הממוצע של כלל כלי הרכב בישראל כיום עומד על 6.9 שנים. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה ששיעור המעורבות של מכוניות משנת הדגם 2007 בתאונות דרכים עומד על 11.1% ( מתוך כלל המכוניות בנות שנתון זה), ושיעור זה עולה בהתמדה ובאופן מובהק ועומד על 15.5% כשמדובר במכוניות בנות שנתון 2002.
נתונים לגבי שנתונים ישנים יותר לא מתפרסמים, אבל ברור מאליו שמכוניות בנות 20-10 שנים עברו ברובן תאונות קלות וקשות, השליטה בהן קשה יותר מאשר במכוניות חדשות, התכנון הבטיחותי שלהן עתיק ורובן לא מצוידות אפילו באמצעי בטיחות בסיסיים כמו מערכת ABS.
כדי להפוך את תוכנית הגריטה למכשיר יעיל ומוצלח, חייבות להיכלל בה מכוניות בנות 10 שנים ויותר, ולצורך זה דרוש, כמובן, תמריץ גבוה מ-3,000 שקל . אנשי התחבורה והבטיחות בדרכים, יחד עם אנשי הגנת הסביבה, צריכים למנות ועדה ציבורית, מקצועית ופתוחה אשר תגבש בתוך 3 חודשים המלצות מעשיות לשכלול התוכנית הקיימת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם