מכבים שריפות

מה גרם לאורחת בריינבו להשליך נייר טואלט בוער? מי צודק בוויכוח בין משתתפי הפסטיבל למכבי האש? הרבה שאלות ושריפה אחת

סופ
אביב לביא | 12/11/2010 10:38 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בכניסה למחנה הריינבו שהשתכן בחודש האחרון בדרום רמת הגולן, קיבלו המבקרים צרור הנחיות להתנהגות בשטח. אחת ההנחיות החשובות נגעה לסוגיית הצרכים. עם כל הכבוד להתמזגות בטבע, יש עניינים שאי אפשר להשאיר ליד המקרה. אתר קטן שבו עוברים בחודש אחד 6,000 איש - זו הכמות המצטברת שלהערכת חברים בריינבו הגיעה למחנה - עלול להפוך למחראה מצחינה בהיעדר יד מכוונת. בדיעבד, מתברר גם שהוא יכול להפוך למוקד שממנו יוצאות להבות ששורפות שטח דמיוני של 13 אלף דונם טבעיים.
צילום: חמד אלמקת
השריפה. הפעם אי אפשר להאשים את המטייל הישראלי הסטריאוטיפי צילום: חמד אלמקת

ההנחיות כללו הפנייה לאזור מסוים שבו יש לרכז את השירותים הטבעיים, וכיסויים בעפר. קומפוסט יד ראשונה. גם נייר הטואלט היה אמור להיקבר. שריפה - בשום אופן לא. "אני לא יודע מה עבר בראש של הבחורה שהבעירה את הנייר", אמר בתחילת השבוע ערן בירן, תל אביבי ששהה במחנה. "אלפי אנשים היו שם, וכולם פעלו בהתאם לכללים. ברגע שזה קרה היא הבינה את הטעות, חזרה בריצה והזעיקה את כולם לנסות לכבות את האש".

בירן, שהתייצב ביום ראשון באולפן תוכנית הבוקר של ערוץ 2, יכול

לשמש כפרסומת מהלכת לריינבו: בפנים מפיקות שלווה וטוב, ברעמת שיער זהובה ובחולצה לבנה רקומה, הוא נראה בדיוק כמו מי שזה עתה שב מכמה יממות טובות של התמזגות בטבע. זה חלק מהתסכול הכרוך בשריפה שהבעירה במשך כל סוף השבוע את מדרונות נחל סמק. הפעם אי אפשר להאשים את המטייל הישראלי הסטריאוטיפי והמתבהם, את המעשנים שלא מקפידים לכבות בדלים או את הממנגלים הלא זהירים. הפעם מדובר באנשים שהתכנסו לטקס ההתייחדות השנתי עם אמא אדמה, ומרוב אהבה שרפו אותה.

אש, על הפנים

הבערת נייר טואלט שמטרתה להימנע מהשלכתו בטבע, היא צעד מקובל בקרב מטיילים מנוסים, אבל מתאימה לתנאי שטח מסוימים: כשהכל ירוק ורטוב אחרי הגשם, או במדבר שבו אין עשבייה יבשה שעלולה להעביר את הניצוץ כמו אש בשדה קוצים, תרתי משמע. במצבה הנוכחי של רמת הגולן, ששכחה איך נראה גשם, הבערת אש משולה להדלקת גפרור על פתחה של חבית אבק שריפה.

הקיץ הארוך והקשה - כנראה הארוך והקשה בשנותיה של המדינה - מסרב להיגמר. בשנים רגילות רמת הגולן מספיקה לחוות עד התאריך הזה כמה מטחי גשם הגונים. השנה האדמה סדוקה, הצמחייה יבשה, והמטיילים, לסוגיהם השונים, לא מגיבים בזהירות המתבקשת. בקיץ 2006 הטראומטי, מלחמת לבנון השנייה, גרמו טילי החיזבאללה שריפה של 86 אלף דונם בצפון. השנה נשרפו כבר יותר ממאה אלף דונם, חלקם באדיבות צה"ל (שמורת גמלא), רובם מעשי ידי המטיילים. הכרזנו מלחמה על עצמנו.

צילום: חמד אלמקת
השריפה בנחל סמק. גם העצים ובעלי החיים נפגעו צילום: חמד אלמקת

חיים דיין, מנכ"ל איגוד מגדלי הבקר, שמע במהלך השבת את הדיווחים על השריפה, והתעצבן. היה נדמה לו שיש מי שחושב שבסך הכל עלו באש כמה קוצים, ובכלל - ששריפות כאלה הן דרכו של הטבע לשקם את עצמו. זו כמובן שטות - כששטח כה גדול עולה באש,נשרפים גם עצים עתיקים, בעלי
החיים הקטנים והאיטיים וצמחייה בעלת ערך. דיין תורם עוד זווית לטרגדיה: "מדובר בשטחי מרעה, שהשריפה שלהם גרמה נזק אדיר לחמישה-שישה משקים. המרעה הזה הוא אמצעי הייצור של הבוקרים. הם משלמים על השטחים האלה למינהל, ארנונה למועצה, דמי רעייה. לפני שלוש שנים עשה חוג סיירות של החברה להגנת הטבע את אותה טעות, שרפו ניירות טואלט, הבוקרים הגישו תביעה וזכו. נראה איך זה יתפתח עכשיו".

ערן בירן טוען שאפשר היה לגמור את הסיפור בנזק מינימלי - אילו רק היו הרשויות מגיבות בזמן: "מיד כשפרצה השריפה, בסביבות תשע בבוקר של יום שישי", הוא אומר, "התקשרנו למכבי האש. ענו לנו באדישות, ואמרו שכל עוד לא מדובר בסכנה לחיי אדם או לרכוש זה לא מעניין אותם. התקשרנו כמה פעמים, וקיבלנו אותה תשובה. רק בסביבות הצהריים התחילו מאמצי כיבוי רציניים עם מטוסים".

מפקד תחנת הכיבוי בקצרין, רשף יאיר אלקיים, רותח למשמע הטענות: "הם התקשרו בשעה 9:02 בבוקר, וניידת כיבוי ראשונה הייתה בשטח בשעה 9:19. הכל מתועד, מוקלט וניתן להוכחה. זו ממש חוצפה, מה עוד שבמשך כל היום התחננו בפניהם שיפנו את השטח והם התעקשו להישאר ולהפריע לנו לעבוד".

aviv67@gmail.com

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

לא עוצר בירוק

צילום: דעות

אביב לביא במסע שבועי במטרה להפוך את הסביבה למקום נעים יותר

לכל הכתבות של לא עוצר בירוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/green/ -->