עבור ניצולי הצונאמי נותר עולם של כאב
עיניהם של הניצולים מפגיעת הגל הענק באינדונזיה לא מסתירים את חוסר ההבנה מדוע הם שרדו את האסון ויקיריהם לא הצליחו
ניצולת הצונאמי באינדונזיה בביתה ההרוס. צילום: אי-אף-פי
זה אותו מבט נוקב ששואל מדוע הם שרדו ואחרים לא שראיתי בעיניהם של תושבי סרי לנקה אחרי הצונאמי ב-2004 שהרג 225 אלף בני אדם.
הרופאים בבתי החולים הארעיים ואלה שעוזרים במאמצי הסיוע עובדים ללא הרף, שמחים שהם עסוקים ויכולים לעזור.
אבל הקורבנות, שעדיין חיים בכפריהם המשוטחים, חסרי אונים. יש להם מעט מה לעשות, מלבד להביט על מה שהיו בתיהם ולחיות מחדש את רגע האימה שבו גל של עשרה מטרים פגע וסחף את אהוביהם.
סלוהו, שאיבד את בנו בן התשע, רוצה להראות לי היכן היה ביתו. אבל כל מה שאפשר לראות אלה רק היסודות.
הוא רוצה להראות לי את הקבר ההמוני, שם הוא מאמין שבנו נמצא. שכנו אמר לו שהוא קבור שם.
והוא רוצה לספר לי שוב ושוב כיצד ידו של בנו החליקה מתוך ידה של רעייתו בעת שהם נמלטו מקיר המים. הוא שב על המילה "החליקה", כשהוא מחליק יד אחת מעל השנייה כדי להראות כיצד פעולה כה פשוטה הרסה את חייו.
הוא לוחץ את ידינו בעת שאנחנו עוזבים
ומחזיק את ידי שנייה ארוכה יותר כשעיניו מתחננות. אנחנו הראשונים שנמצאים באזור הפגוע הזה, והוא לא יודע מתי האחרים יגיעו. מים ומזון כבר הושלכו ממסוק.
אם כשאתה מתרחק מכאב כזה ולבך עדיין לא נשבר, שום דבר אחר לא ישבור אותו.
כל מה שאני יכולה לעשות הוא להביא את סיפורו כדי שאחרים ירגישו מעט מהכאב שלו וינסו לעזור.
פאולה הנקוק היא כתבת בדסק הבינלאומי של רשת CNN.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם