"גם פה כבר לא בטוח, אך לא נתחבא במרתף"
מזימת הטרור הזכירה ליהודי ארה"ב את מעמדם הרגיש. שליח מעריב ליווה את המתפללים בבתי הכנסת שאליהם כוונו החבילות
כמו בניסיון הפיגוע שהתרחש לפני שנה וחצי מחוץ לבתי הכנסת בשכונת ריברדייל, גם הפעם עודכנו ראשי הקהילה המקומית הרבה לפני הציבור הרחב ואמצעי התקשורת - חלק ממערך הכוננות של ארצות הברית.
מוסדות יהודיים התבקשו להיות ערניים, לא לגעת בחבילות חשודות ולדווח על אנשים חשודים. כמו אז, לפני שנה וחצי, גם הפעם לציבור הרחב לא היה מושג קלוש על הסערה שהתחוללה מאחורי הקלעים.
רכבי משטרה החלו לפטרל בשקט סביב בתי הכנסת הגדולים באיזור שיקגו. מאבטחים של מוסדות יהודיים בניו יורק התבקשו לתגבר את המבנים. שוטרים ירדו מהרכבים, אמרו שלום, בדקו שהכל בסדר.
"ראיתי את הניידת, אבל לרגע לא חשבתי שמדובר בניסיון פיגוע", מספר רוברט, מתפלל אחר בבית הכנסת "אנשי אמת" הממוקם בשכונה לייקויו שבשיקגו. "הפעם זה נגמר במזל. גם בפעמים הקודמות. אבל בסוף גם הנסים ייגמרו. לאט-לאט אנשים מתחילים להבין שצריך להתרגל למציאות חדשה. שגם פה אנחנו כבר לא בטוחים. זה לא קל".
בארצות
בבית הכנסת "אנשי אמת", לעומת זאת, מדובר בסיפור אחר לגמרי. שער אלקטרוני, מאבטח בפנים, שניים בחוץ, טלוויזיה במעגל סגור, מכשירי הקשר לא מפסיקים לפלוט הוראות ביטחוניות. "שבת שלום", אומר לי הגבאי בכניסה לבית הכנסת.
כשאני אומר לו שאני מישראל הוא מחייך בהתרגשות. ארבעה בתי כנסת בשיקגו, לפי דיווחים זרים, קיבלו הנחיה ישירה להעלות את רמת הכוננות. "אנשי אמת" הוא אחד מהם. 1,300 משפחות חברות במקום. בית הכנסת הקונסרבטיבי הגדול ביותר בשיקגו. גן ילדים, בית ספר יהודי, אולם משחקים וחנות תשמישי קדושה ותכשיטים.
"עצור", קורא לעברי איש הביטחון שיושב בשולחן הקבלה. הוא מבקש ממני להציג תעודה מזהה. הגבאי שולח לעברי מבט מתנצל ופושט את ידיו בחוסר אונים. "אני פה כבר שנתיים וזאת הפעם הראשונה שאני רואה אותך", הוא מסביר. "אתה לא יכול לבוא לפה ולהסתובב איפה שאתה רוצה. זה לא עובד ככה".
אחרי חצי שעה מגיעים למקום שלושה אנשי משטרה. אנשים גדולי גוף, חמושים באקדחים ובאפודי מגן. חולפות כמה דקות עד שאני מבין שהם שם רק בגללי. "אפשר לראות תעודה מזהה?" מבקש-דורש אחד השוטרים. אני מסובב את הגב ומתקדם לעבר התיק. "עצור", הוא צועק. "תישאר פה". הוא ניגש לתיק ראשון. סורק את התאים, בודק את התכולה.
רישיון הנהיגה שלי מעורר את חשדם. "הוא נראה לי מזויף", אומר אחד השוטרים. גם השם, מתקבל הרושם, לא נראה אמיתי. TZACH. "מה זה השם הזה", הם שואלים אותי. אני מסביר שזה בעברית. הם מעקמים את הפנים. אחר כך ממלאים דוח משטרתי.
"אתה לא עצור", הם מבהירים. "אבל תיאלץ לעזוב את המקום מיד. אתה כנראה לא מבין מה קורה פה היום. זה מצב מיוחד. אנחנו לא יכולים לאפשר לאנשים זרים להסתובב במקום, ולא בשום בית כנסת אחר בשיקגו". הם מלווים אותי ליציאה. "תנסה בשבוע הבא, אולי הדברים ייראו אחרת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם