לא קולטים: חוקים נגד אנטנות לא תמיד צודקים
ח"כ שמאלוב-ברקוביץ' מבקשת להרחיק את האנטנות מקשישים וילדים. חבל שאף אחד לא מנסה להתמודד עם הקרינה של המכשירים עצמם
שמאלוב-ברקוביץ' מציעה לאסור על הקמת אנטנות במרחק של לפחות 75 מטר מהמוסדות המדוברים. אחד הנתונים המעניינים שעומדים מאחורי ההצעה הופיע בדוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת: על גגותיהם של כשליש מההוסטלים לעולים בישראל מתנוססות אנטנות סלולריות. הקשישים מבוהלים, וההנהלה מחייכת כל הדרך לבנק. כאן המקום להעיר: כשאנטנה ניצבת על גג, היחידים שלא סופגים את הקרינה הם דייריו של אותו בניין. הקרינה משוגרת לצדדים, לא אנכית. "זה כמו אדם שעומד עם ממטרה על הראש", אומר מומחה קרינה בכיר (שאינו קשור לחברות הסלולר) - "כולם מסביב יירטבו, והוא יישאר יבש".
הבעיה היא שקשה להפגיש את האמת הפשוטה הזו עם הפסיכולוגיה של הציבור. כשהורים השביתו את הלימודים בבית ספר בגלל אנטנה סמוכה, הציע להם ד"ר סטיליאן גלברג, ראש אגף קרינה במשרד להגנת הסביבה, להציב את האנטנה על גג בית הספר וכך לשחרר את הילדים מעולה של הקרינה. ההצעה נדחתה בבהלה. אגב, על גג המשרד להגנת הסביבה ברחוב כנפי נשרים בירושלים, כמה מטרים מעל שולחנו של השר גלעד ארדן, ניצבת אנטנה סלולרית כבירה. מי שסופגים את הקרינה הם אנשי משרד החינוך שעובדים בבניין הסמוך.
ועוד תהייה: מדוע להגן על קשישים המתגוררים בבית אבות, יותר מאשר על כאלה שבחרו להמשיך לחיות בדירתם? מדוע להגן על ילדים במהלך יום הלימודים, אבל לנטוש
להצעה של שמאלוב-ברקוביץ' יש הצדקה ציבורית אחת: לקשישים בהוסטל, ולהורים של ילדי גן או בית ספר, כמעט אין יכולת עמידה מול הרשויות בכל הנוגע להליכי ההקמה של האנטנות. מנהל המוסד ופרנסי החברות הסלולריות החליטו עבורם - ועם זה הם צריכים לחיות. מצד שני, רבבות ישראלים גילו בשנים האחרונות שמצבם לא משופר בהרבה. הם התעוררו בבוקר, ומהמרפסת של השכן קרצה אליהם אנטנה קטנה ("מתקן גישה") שהוקמה באישון לילה.
אני לא רוצה לחשוד בשמאלוב-ברקוביץ' שהיא מצאה כאן הזדמנות לכותרת, ומשוכנע שרווחת הילדים והקשישים עומדת לנגד עיניה. אבל כדאי לדעת על מה מדברים. בהצעת החוק מזכירה הח"כית את אזהרות הוועדה הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC), הקובעת שחשיפה קבועה לקרינה של יותר מ-2 מיליגאוס עלולה לגרום לעלייה בתחלואת לוקמיה בקרב ילדים.
הכל נכון, רק שהאזהרה המדוברת מתייחסת לחשיפה לשדות שמפיקים מכשירים חשמליים, לא לקרינה סלולרית. הקרינה הסלולרית נושאת על גבה שק של חשדות שנולדו במחקרים אחרים, אבל חשוב לדייק. שימו לב לדברים שאמרה שמאלובברקוביץ? בנאום במליאה שעסק בהצעת החוק: "לקרינה יש גם השפעות עקיפות כמו חרדה עקב הצבת אנטנות סלולריות בסביבת המגורים וסמוך למוסדות החינוך. . . לא ניתן להתעלם מהתחושה והאפקט הפסיכולוגי, שלהם השפעה מכרעת על מצבו הנפשי והבריאותי של האדם".
אם החוק יעבור, הוא יהיה כנראה חוק ההיסטריה הרשמי הראשון של מדינת ישראל. שמאלוב-ברקוביץ' סיפרה לי השבוע שהיא מוצפת בפניות מקשישים המתגוררים בהוסטלים, שנמצאים במצוקה נפשית בגלל הקרבה לאנטנה. "גם אם האנטנה על הגג לא משפיעה עליהם", היא אומרת, "אתה יודע מה הלחץ הזה עושה לבריאות?".
העם מבוהל מאנטנות, אז נמצאה הדרך להרגיע אותו. כמה חבל שהעם לא מבוהל מהמכשירים הסלולריים עצמם, שהמחקרים העדכניים משרטטים תמונה מדאיגה של השפעותיהם הבריאותיות. למען הסר ספק, אני מסכים לגמרי עם חברת הכנסת שכמות האנטנות בישראל מופרזת, ושהיקפי הקרינה שאנחנו סופגים עלולים לגבות מאיתנו - אם לא כבר גובים - תשלום גבוה עם ריבית קצוצה במיוחד; אבל הדרך להפחתת כמויות הקרינה והאנטנות צריכה לעבור, לפני הכל, בצמצום דרמטי של השימוש האישי בשירותים הסלולריים, בעיקר אלה שמשתייכים למשפחת הדור הרביעי, החמישי והשישי. אפשר להתחיל, למשל, עם חוק שיאסור על ילדים מתחת לגיל שמונה להחזיק מכשיר סלולרי. חבר כנסת שמתנדב להגיש הצעה כזו, שיקום.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם