החיים זה עכשיו
שוב ושוב אני חוזר אל המנטרה הזו שמלווה אותי. זו הסיבה שהחלטתי אחרי 32 שנים לפרוש מהפקת סרטים
כבר לא מעט זמן מסתמנות יבלות שהולכות ותופחות. מין יבלות גריאטריות שמופיעות מטעמים אובייקטיבים של גיל, סבלנות וכמות מתמעטת של כדוריות לבנות. בעצם, לא תולה לגמרי. נשאר במאי ושחקן וקריין וכותב ומרצה, אבל לא מפיק יותר סרטים. די.
השוק הוא נפלא, יצירתי וגועש אבל מאד תובעני, ובא איזה רגע שאתה מודיע לעצמך שנשארו עוד לא הרבה ימי חיים וצריך לעשות איתם משהו.
לא הולך לנפק תובנות בודהיסטיות מתוך השנים במתחם, כל אחד וספר החיים של עצמו, אבל פטור ולא כלום לא מתקבל על הדעת. בכל אופן, מדובר פה על 32 שנים בתחום.
יש לא מעט אנשים שבאים בטענות זדוניות על בזבוז ועל חוסר יעילות בכל הקשור למה משדר העולם הפרסומי הזה. חברים יקרים, מדובר על הרבה מאות מיליונים שמושקעים במתחם הזה. אם הבעלים של שטראוס לא היו מוכרים באמצעות הסרטים או המודעות או הדיבור ברדיו או הרעש באינטרנט - הם לא היו שמים לירה. נקודה.
הנוסחה היא הרבה יותר פשוטה ממה שהיא נשמעת. אם בסוף הקמפיין לא קונים אז לא עושים ולא משקיעים יותר. נקודה. אנחנו חיים יום ולילה את כלי המדידה ואת צלצולי הקופה, ואלה הם בעצם המנהלים האמיתיים שלנו.
העולם הזה מחייב אותך להצטיין בכל רגע. הוא לא ידידותי באופן מיוחד הוא מאד ישיר ומאד נוקב, הוא תחרותי כמו משוגע. הוא מחוקק את חוקי המשחק כל בוקר מחדש, וכל הבליל הזה מריץ לך את מחזור הדם לאין סוף גבהים.
בתוך הבית, תפקידו של מפיק סרטי פרסומת זה לקחת רצונות וחלומות של לפחות 50 אנשים מוכשרים ויצירתיים ולהכניס אותם בכוח, אבל ממש בכוח ל-30 שניות. זה עסק שגובה לא מעט קורבנות.
עם כל מה שנאמר לטובתו של השוק הזה, מתקיים בתוכו כרסום קשה בארץ ובעולם, בעיקר כיוון שהלקוח בקצה מחוזר היום באין סוף צורות, ונוספו לו עוד לא מעט
היכולת להחליט לא יושבת נוח בנשמתו של כל אחד מאיתנו, ולא פעם אנחנו מחפשים לדחוס את הלקוח ולא לאפשר לו את הזמן להחליט. ניקח לדוגמה את המבצעים. המבצע על פניו נשמע הכי מעשיר שיש, אנחנו בכוונה מקצים ללקוח נפח זמן מאד מוגבל להחליט, כדי שלא יתפתה לאופציות נוספות שעשיות לשדוד לו את הריכוז עד שהוא מגיע לקופה.
אחת הבעיות הכי אקוטיות שמרדדת את עולם הפרסום ואנחנו מחפשים לה פתרונות זה לא כמות האינפורמציה השמישה שאתה יכול לפגוש באינטרנט. עיקר הבעיה, היא איך אתה משתמש בכמות האינפורמציה הזאת.
דוגמה: החלטתי ללמוד אנגלית. אני רושם את הנושא בגוגל, ועולות מעל פני השטח 250 אלף אופציות שבאמצעותן אני יכול ללמוד אנגלית. מה אני עושה עכשיו? איך אני בוחר מתוך ההיצע המפלצתי הזה קורס? איך אני יודע שמה שבחרתי הוא הטוב ביותר?
מפגיזים בפירוטכניקה ובאנימציית תלת מימד, וכל דף טוב יותר וקורץ יותר מהדף הקודם. מה עושים עם הצרה הזאת עכשיו? איך אני הולך לעבור את הלילה בשלום?
בעולם שבו משווקים אינפורמציה שימושית, זאת בעיני הולכת להיות הבעיה המרכזית ואני מדגיש שזאת לא רק התחרות, זה איך אתה איש הפרסום הולך לעזור לי לעשות את ההחלטה הכי טובה בתוך הצנטרפוגה הזאת, מעבר לרצון הגדול שלך למכור.
ההתעסקות בנושאים האלה מרתקת וממלאת, היא מזמינה לתוך המוח הרבה ביקורים של כל מיני דברים לא שגרתיים ושם אני הולך לכתת את רגליי. כמו שאני מבין וחש, הולכים לקרות שינוים מאד משמעותיים. הרגלי הצריכה השתנו ולהרגלים האלה חייבים להביא תשובות כמה שיותר מהר.
לא מעט אנשים בירכו אותי על ההחלטה להתרחק. אחרים שמחו שמחה כדאית, חלק אמר משפטי קנאה למה הוא כן ואני לא מסוגל. אני חוזר למנטרה שהוטבעה לי על הזרוע הימנית "החיים זה עכשיו" - ורק עכשיו אפשר להבין את מה שקורה עכשיו.
שבת שלום,
אייל גפן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם