חיים אחרים: החזרה בשאלה היא עובדה
על הרבנים להפנים שעזיבת הדת היא לא אירוע חריג שרואים ב"סרוגים" או ב"חיים אחרים" אלא צונאמי שמחייב הכרה במציאות וטיפול שורש
חיים אחרים צילום: יח''צ
הסדרה "חיים אחרים" בדומה לאחיותיה הבוגרות למסך ("סרוגים" ו"מרחק נגיעה”) פותחת צוהר אל התופעות המוחבאות מתחת לשטיח במגזר ושאיתן מתמודדים רבים מאנשי החינוך הדתיים בשאלה "למה זה קורה?".
למי שלא מעודכן להלן תקציר לא מחייב של הסדרה: יקיר (עוז זהבי) בחור דתי, בן ישיבת הסדר נפצע במהלך שירותו הצבאי. הוא מחלים הודות לטיפולה המסור של חברתו-אשתו לעתיד, אליה (יובל שרף,שאת כישורי המשחק שלה כבחורה דתייה יצא לנו לפגוש כבר ב"סרוגים", כחברתו התורנית של נתי) ולטיפול בתנועה אותו הוא מקבל.
כמובן שבהתחלה הוא מתנגד לטיפול, אך בתירוץ של "פיקוח נפש" הוא מתחיל אותו ומתאהב בריקוד, בעולם שקורץ לו מבחוץ. בהמשך, הוא חוזר לישיבה ומגלה שכוחו ומחשבותיו משועבדות לעולם שבחוץ ולא לעולמה של תורה. הוא נכנס למשבר אמונה שסוחף אחריו את כל סביבתו.
אז למה זה קורה בעצם? מדוע לפתע קם בחור בבוקר ומשאיר את הכיפה והתפילין מיותמים? האם זה בגלל הסביבה המתירנית, הפורקת כל עול? האם מדובר
באשמת ההורים והחינוך הביתי או שמא השפעת החברים הקלוקלים? נראה שהתירוצים רבים חוץ מהאמת הפשוטה המשתקפת מן המראה.
אצל כולם זה מתחיל בחטיבת הביניים, אך יש כאלו שכבר מהיסודי. המסגרות הדתיות המבודדות, הסגורות כתיבת נח, כחממות גידול, כולאות את התלמידים בין קירותיהם. בין לימוד מקצועות הקודש בבוקר, דרך לימודי החול בצהריים וסדרי הערב מקבעים המחנכים את מחשבתם של העוללים הצעירים.
מסלול החיים הנפרד
כיפה שקופה. סרוגה צילום: אווה גז
את התוצאות רואים רק שנים מאוחר יותר. יום אחד, ממש כמו כורה צ'יליאני היוצא לחופשי, פוגעות קרני האור בילד החממה. זה קורה בשירות הצבאי המעורב או בין המדשאות של הקמפוס. בשל העובדה שלא היה רגיל לעוצמות הללו, הוא מסתנוור ומאבד את דרכו בתוך התוהו ובוהו של עולם החטאים.
אז מהו הפיתרון? שאלה מצוינת. השינוי מתחיל בתוכנו, אמנם לאט אבל בטוח. קולות שפויים יותר של אנשי חינוך ורבנים מתעוררים היום ומבקשים לפתוח את הצוהר, החלון המאפשר לקרני האור לחדור לתיבה הסגורה. הם יודעים כי את האור אי אפשר לגרש, אך ברור כי ניתן לווסת את עוצמתו, על מנת שתלמידיהם יוכלו להנות משני המאורות – הן מהחינוך לערכים כאנשים דתיים והן כאנשי העולם הגדול על שלל פיתוייו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם