תחת מי ים התיכון: יורם קליין צולל ומצלם
ד"ר רמי קליין, ביולוג ימי וצלם, צולל כבר רבע מאה במצולות הים המשתרע מגיברלטר ועד אכזיב. לאחרונה הציג תערוכה חדשה של צילומיו מהמעמקים שעושים כבוד לאמבטיה האזורית שלנו
הסיפור של ספינת הקרב הפורטוגזית (שם שבוודאי גורם לואסקו דה גאמה להתהפך בקברו) הוא רק דוגמה למה שגורם לרמי קליין לאהוב כל כך את הים התיכון. קליין, שמחזיק ברשימת תפקידים ותארים מעט יותר ארוכה מקו החוף של ישראל - דוקטור לביולוגיה ימית, צלם תת ימי, דיקן הסטודנטים במרכז האקדמי רופין ומרצה בקמפוס למדעי הים במכמורת-מרותק אל הים התיכון בגלל השונות שבו.
זה ים אחד, הוא אומר, שבתוכו יש כמה וכמה ימים. לפחות שניים: בחלק המזרחי-הקרוב אלינו - המים חמים ומלוחים, במערב קרים ומתוקים יותר, ובאמצע יש את כל מה שבאמצע. הגיוון הזה, אומר קליין, הופך את הים התיכון לאתר צלילה מרתק, בניגוד לדימוי האפרפר שיצא לו. זה גם המסר שניסה להעביר בתערוכת הצילומים התת-ימיים שהציג לאחרונה במכמורת תחת השם "משדות ים ועד גיברלטר": הים התיכון, לא מה שחשבתם.
כשלוחצים את קליין אל הקיר, הוא מודה ששוניות אלמוגים אקזוטיות בנוסח אוסטרליה או האיים
אני מכיר צוללים שמתלהבים משוניות אלמוגים, אחרים חולמים על מפגש עם לווייתן. למה דווקא חסרי חוליות?
"כי הם לא נראים כמו בעלי חיים. יש להם צורות אבסטרקטיות, לעתים מוזרות, מגוון של זוויות וצבעים מעוררי השתאות. יש להם אסטרטגיות חיים מדהימות ודרכים מרתקות לשרוד בסביבה הימית".
התיק עם ציוד הצלילה מונח עדיין על הרצפה בבית קליין ברמת השרון, ממתין שבעליו ימצא זמן לשלוף את החליפה ולשטוף אותה משכבות המלח. ספק אם יש עוד איש אקדמיה בישראל שמבלה זמן כה רב מתחת למים. רק בשבוע שעבר חזר קליין מצלילה בריף הסמוך לאי טיראן שבים סוף. ב-1967 גרמה סגירת מצרי טיראן בפני אוניות ישראליות לפרוץ המלחמה. היום, הוא מספר, מדובר באתר צלילה שוקק: "נדהמתי לראות כמה הפעילות שם אינטנסיבית. בזמן שירדתי מתחת למים היו סביבי לפחות 15 ספינות שבכל אחת מהן 20 צוללים. היה ממש פקק תנועה במים".
בחופי ישראל יש קצת פחות לחץ של צוללים. קליין חושב שזו החמצה: "באזור שדות ים אפשר לראות מתחת למים דברים מאוד יפים. את החשופית שאתה רואה בתמונה צילמתי שם בעומק 35 מטר. באזור ספרד המים יותר קרים בגלל שהם מגיעים מהאוקיינוס האטלנטי, וככל שמתקדמים לכיוון שלנו הם נעשים יותר חמים ומלוחים, בגלל ההתאדות הגבוהה. התנאים השונים יוצרים סביבות חיים שונות לגמרי. יש כאן תופעה מרתקת, שנקראת 'הגירה לספסית', על שם פרדיננד לספס, הצרפתי שחפר את תעלת סואץ. אפשר לראות בעיניים את המשמעות של שני גופי מים שחוברו אחרי מיליוני שנה. אני צולל במכמורת ונתקל בלהקות דגים שאני זוכר מצלילות באילת".
ומה רואים כשצוללים בקצה השני של הים?
"מי שצולל בחלק המערבי של הים התיכון לעתים מתקשה להאמין שהוא נמצא באותו ים. הים התיכון המערבי עשיר יותר בבעלי חיים גדולים שהגיעו מהאוקיינוס האטלנטי".
לקליין הנדידה הזואולוגית מים סוף מספקת עניין, עבור רוב הישראלים היא מהווה מטרד: האורחת המפורסמת ביותר שהגיעה מדרום היא החוטית הנודדת, המדוזה שמדגימה מה קורה כשבעל חיים פולש לבית חדש ומרגיש בו יותר מדי נוח. קליין: "יש בים התיכון עוד כמה דוגמאות למינים פולשים שקשה להיפטר מהם. למשל, בשנים האחרונות דנים בכנסים אזוריים באצה רעילה בשם שלוחית (קאולרפה), שפלשה לים בטעות מהאקווריום הגדול במונאקו. בתוך האקווריום המפורסם והמרשים, שעומד על צוק גבוה מעל הים, היא שימשה כאצת נוי, אבל ברגע שהגיעה לים היא התחילה להתפשט במהירות, לדחוק סוגים אחרים של אצות וצמחים וליצור בעיה אקולוגית. האצה רעילה, ואין לה אויבים טבעיים בים התיכון. בינתיים לא הצליחו להדביר אותה".
קליין, 49, נולד באילת, משם עשה דרך ארוכה עד הפוסט דוקטורט שבמהלכו התגורר בעיירה קטנה על שפת הים הצפוני בסקוטלנד. כיום, כשהוא לוקח הפוגה מעושר הצבעים והבריאה שמתחת למים, הוא עולה על הבמה כשחקן חובב בתאטרון חולון ומנגן בפסנתר שניצב בסלון ביתו. הוא צולל ומצלם כבר 25 שנה בכל קצווי הכדור - מאוסטרליה ועד מיקרונזיה, מהים הצפוני ועד מזרח אפריקה - פרק זמן שמספק, בין השאר, פרספקטיבה טכנולוגית: "פעם הייתי מצלם, ולא היה לי מושג איך התמונה יצאה. הייתי שולח את הסרטים לפיתוח בדנמרק, רק שם ידעו לפתח פילם מסוג קודאק כרום. הייתי מחכה כמו ילד קטן לרגע שהתמונות יגיעו בדואר ואוכל לפתוח אותן ולראות מה יצא. אם 40 אחוז מהן היו טובות הייתי מאושר. היום, עם הצילום הדיגיטלי, אני מתקן תוך כדי צלילה, מסתכל בתמונה ואם היא לא מושלמת אני נשאר עד שאני מוציא תמונה טובה".
מה השתנה בים התיכון שלנו במהלך רבע המאה שאתה רואה אותו מתחת למים?
"הרבה. בעלי חיים שהיו נפוצים בעבר נעלמו כמעט לגמרי, למשל קיפודי ים, כוכבי ים, חסרי חוליות ישיבים - כאלה שצמודים לקרקע או לסלעים. מינים נעלמים ממש מול העיניים. לחופי הים התיכון יושבות יותר מ-20 מדינות , וכל אחת תורמת את שלה בזיהום התעשייתי והעירוני ובחומרים רעילים שמגיעים לים משפכים. בנוסף, ספינות דיג, מכמורתנים, משתמשות ברשתות שגורפות את הקרקעית ומשמידות כמויות גדולות של בעלי חיים, כולל יצורים שלאיש אין צורך בהם ואף אחד לא מתכוון לאכול. רואים את הנזק גם בימים אחרים ברחבי העולם, שוניות אלמוגים נהרסות או עוברות תהליך של הלבנה בגלל העלייה בטמפרטורת מי הים".
פני הים תמיד היו חלק אינטגרלי מהתרבות האנושית. בשנים האחרונות בני האדם מתחילים לגלות גם את המעמקים. טכנולוגיות חדשות - בראשן צוללות קטנות ורובוטים - מאפשרות לגלות בהדרגה מה מתרחש במקומות שהאדם עצמו לא יכול להגיע אליהם. בצלילות רגילות יורדים עד לעומק 40-30 מטר , קליין מספר שהגיע בכמה הזדמנויות גם לעומק 70 מטר ("בעומק כזה צריך להיות מאוד זהיר, להיות ממושמע לשעון ולמחשב הצלילה, אחרת אתה יכול ללקות בשיכרון מעמקים ופשוט למות").
אם לוקחים בחשבון את העובדה שהים התיכון - לא העמוק בין הימים - מגיע במקומות מסוימים לעומק של חמישה קילומטרים, ברור שהאדם בקושי התחיל לגרד את השכבה העליונה והדקיקה של עולם המים. קליין: "כל מה שאנחנו יודעים על הים התיכון זה על המים הרדודים. על מה שקורה במעמקים ידוע לנו מעט מאוד. בשנים האחרונות, באמצעות הטכנולוגיות החדשות, התגלו בתי גידול מאוד מעניינים בעומק של כמה מאות מטרים, אבל כל הנושא הזה נמצא בחיתוליו".
אתה לא מתוסכל מהעובדה שרובו המכריע של העולם שכל כך מרתק אותך למעשה חסום בפניך?
"לא. זה רק אומר שיש עוד הרבה מה לעשות, המון אתגרים ועניין. האמת היא שגם במים הרדודים יש עוד הרבה דברים שאנחנו לא יודעים ומחכים שנחקור אותם".
צלילה ממוצעת נמשכת 50-45 דקות , תמיד עם בן זוג שלעתים לא הכרת לפני שהגעת לאתר. הים התיכון, מעצם טבעו הפוליטי, מזמן מפגשים מעניינים מתחת למים, וקליין אומר שכבר יצא לו "לצלול עם אנשים שמעל פני המים לא הייתי יכול לבקר במדינה שלהם". הצלילה מציעה אלטרנטיבה לא רק לענייני השעה הבוערים, אלא גם לאורח החיים ההיפר מתוקשר שממתין למעלה, מחוץ למצולות. 50 מטר מתחת לפני הים אין מסרונים ואפילו לא פייסבוק. קליין: "הצלילה בפירוש מציעה סוג של התנתקות. אתה לא מדבר, כמעט לא שומע קולות. פה ושם רעש של ספינה שעוברת למעלה, או נגיסות של דג באלמוגים, אבל רוב הזמן פשוט דממה".
לים התיכון יש דימוי של ים בטוח יחסית. יש לזה כיסוי?
"בגלל המבנה הסגור שלו כמעט אין בו סופות חזקות כמו באוקיינוסים, אבל בהחלט יכולים להתפתח בו גלים גבוהים. שאל את הדייגים והימאים. מצד שני, יש בו בעלי חיים מסוכנים, כמו כרישים. באופן כללי ניתן לומר שהכרישים לא ממש מתלהבים מהבשר שלנו, הוא לא כל כך טעים להם, אבל לפעמים הם חושבים בטעות שאנחנו כלב ים או טרף אחר והם נותנים נגיסה רק בשביל לטעום. כמובן שזה עלול להיות קטלני".
מה אתה עושה כשאתה פוגש כריש?
"פוחד ומצלם".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם